השמאל הרדיקלי חטף לי את המחאה

בצהרי יום שישי שעבר נקלעתי עם רכבי לשדרות רוטשילד בתל-אביב. נאלצתי לעמוד ברכב בלי יכולת לזוז קדימה או אחורה בשל אותם מפגינים שחסמו עורק תחבורה מרכזי כל כך בלב העיר. המתנתי שם כ-40 דקות. ראיתי את המראות ושמעתי את הקולות וברור היה לי, כי אין המדובר במפגינים הדואגים באמת ובתמים לצרותיו של העם היושב בציון והרוצים שינוי אמיתי ויסודי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תתבלבלו, שלי בצד שלנו / טל אנגרט

כשזה נוגע לזונות, הפמיניסטיות שוביניסטיות / רננה לויאני

לא מייצגים אפילו קמצוץ מהעם הזה(צילום: בני דויטש)

אנטי-ציונים

הייתי ועודני מראשוני התומכים במהפכה החברתית הכה מוצדקת. מאז ומתמיד תיעבתי את השיטה הקפיטליסטית הנצלנית והעושקת ובייחוד שנאתי את ביטויה החזירי במדינת ישראל. כמי שחי בארץ הזו 36 שנים ואוהב אותה בכל לבו ומאודו, אני יודע היטב כמה קשה לחיות ולגמור כאן את החודש. לא זו בלבד, אלא שבשנה שעברה אף יצאתי עם אחי לשדרה המפורסמת וחילקנו 2,000 עותקים של עיתון שהוצאנו בכוחות עצמנו בזכות ובעד אותם רעיונות חברתיים ובגנות אותו קפיטליזם חזירי. אני יכול לומר בביטחון גמור שהמהפכה הזו נוגעת לרוב מוחלט של העם. יחד עם זאת, פשוט מקומם ומטריף את הדעת, איך המהפכה הצודקת הזו נחטפה בידי קומץ רדיקלים שמאלנים ואנרכיסטים והפכה הקיץ הזה לכלי ניגוח פוליטי נגד ראש הממשלה וממשלתו.

איפה הם היו כשקדימה והעבודה שלטו? (צילום: בני דויטש)

האם ממשלות קדימה והעבודה בעשרות השנים האחרונות לא היו שותפות לאותה מדיניות קפיטליסטית חזירית? היכן היו כל אותם שוחרי צדק חברתי צבועים אז? האם מישהו מממשלות השמאל הקים איזושהי ועדה לבחינת המצב כמו שעשה ראש הממשלה בקיץ האחרון? האם מי משרי השמאל הצליח לקיים מהפכה של ממש בעושק חברות הסלולר כמו השר כחלון, שר שצמח וגדל במפלגת ימין? דפני ליף וחבריה אינם מייצגים אף לא קמצוץ מן העם הזה. אותו קומץ מתלהם וברברי, המכנה עצמו נאור, שדואג לחסום כבישים ולנפץ שמשות בנקים, אינו שונה במאום מאנשי תג מחיר האלימים, משורפי הצמיגים וחוסמי הכבישים מנטורי קרתא בשבתות בירושלים, מהאנרכיסטים על גדר ההפרדה או מחנין זועבי ודומיה. לכל אלו מטרה אחת משותפת - פירוק המדינה הציונית!

החזירו את המחאה לעם

דפני וחבריה הם ילדי תפנוקים משועממים, בורים ומלאי שטנה שאין להם דבר וחצי דבר עם מחאה אמיתית וצודקת, עם שכבות חלשות או עם בעיות קיומיות אחרות של המדינה הזו. הגיע הזמן שהמהפכה תחזור אל העם ותלבש צביון ממלכתי. המהפכה אינה שייכת ולעולם לא תהיה שייכת לאותו קומץ רדיקלי. היא של כולם: כל מי שנושא בעול השירות הצבאי, המילואים, יוקר המחיה הבלתי אפשרי והמסים הגבוהים מדי, ימין ושמאל. מדוע אותם אלימים שהיו בשדרות רוטשילד ביום שישי אינם מסוגלים לתפוס שלא כל מי שלא חושב כמותם, שייך מיד למחנה של אנסטסיה מיכאלי ההומופובית או של מירי רגב הגזענית?

מדירים את רגלי הימין, בדיוק כמו אז (צילום: עופר עמרם)

איתמר אמינוף, למד היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, אזרח שדואג שיהיה כאן טוב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il