מאלבאמה ועד רומניה: מסע בין ארוחות

הימים ימי קיץ. הקיץ אמנם בקושי התחיל, אבל החום מכה בך בעוז. הלחות בתל אביב מגיעה למימדים טרופיים, מה שפוגע קשות בשגרת ההליכות שלי עד יפו בואכה בת ים. כולם משתדלים לא להתרחק מהמזגן ואפילו מינון האירועים בחבורה ירד פלאים. כולנו עסוקים מעט בתכנון סופי של טיול הקיץ. כמו בכל חבורה סודית בהחלט, יש כאלה שמציגים את הבעיות והדרישות ויש כאלה שלהם הפתרונות. אני אחראי רק לחלק הראשון.

פיש אנד צ'יפס: מדריך ומתכון מושלם

גן בוואריה: הכל על הבירות ומאכלי הבירגארטן  

• הו מאמא: שירותי קייטרינג הבוטיק הטובים בישראל
  

אבל בכל זאת בלי לאכול אי אפשר (חוץ מהשעה הראשונה אחרי כל ארוחה, שאז אני נשבע שאוכל לא יבוא לקרבי לפחות שבוע), וכך למרות החום העז הצלחנו לבקר בשלוש מסעדות וארוחת בוקר אחת. הייתי אומר שבהתחשב בתנאים הסביבתיים; בבקשת הגברת להדק את החגורה כדי שבחו"ל נוכל להרחיב אותה מעט (זה לא מטאפורה, הכוונה למשקל); ובמשקל בחדר הכושר שמסב לרדת ממאה קילו (אולי הגיע הזמן להחליף אותו לאחד ידידותי יותר) - לאור כל זאת הייתי אומר שאכלנו יפה.

האמת, היא הייתה לא רעה, אפילו סבירה ("רואה?", אמרתי לגברת בשמחה ). שעת בוקר מוקדמת, היינו היחידים במקום, והמלצר שהביא את המגש הגיש יחד איתו את החשבון ולא זז מהשולחן. "כן"? שאלתי. "צריך לשלם", הוא אמר. "בשמחה", עניתי, "אבל אולי נמתין עוד מספר דקות, אולי חס וחלילה אני ארצה לשתות גם קפה או משהו". "לא", הוא התעקש, "המנהל אמר שצריך לשלם".

גם המים בתשלום(צילום: Shutterstock)

אני, חברים, כבר שנים לא נלחם במנהלים. אז הזמנתי גם אספרסו כפול. שילמתי, אכלתי. שילמתי, שתיתי את האספרסו. הייתי מוכן להשתרע בניחותא על הכסא ולעבוד על השיזוף - מה שלוקח לי בערך 20 דקות עד שאני מתחיל לנג'ס לגברת "בואי נלך אני מת מחום" - ואז ביקשה הגברת בהברקה של רגע כוס מים קרים, אם אפשר עם לימון. "זה בתשלום", אמר המלצר. "לא ייתכן!" הזדעקתי, "בבקשה תברר". הוא בירר וחזר. "המנהל אמר שגם זה שירות וזה בתשלום".

ובכן, מנהל יקר שלי, אולי אתה לא אשם, אולי זה אנחנו. הכוונה לכל אלו שכנראה אכלו וברחו בלי לשלם, או אולי אלו שהטרידו את הצוות שלך בבקשה למים בזמן שהם היו עמוסים, אבל מנהל/בעלים יקר, הייתי מצפה שבייחוד כשאתה שם תפעיל שיקול דעת. אנחנו היינו היחידים בחוף, הצוות המלא שלך כבר סיים את הכנות הבוקר, את ארוחת הבוקר ופשוט ישב והמתין. אני, למרות חוסני הניכר לעין, לא בדיוק נראה בגיל ובמצב שאצליח להימלט בלי לשלם, ולגבי כוס המים, אין מילים. אפילו לא לי. את הטיפ השארתי למלצר רק עקב רחמיי על מקום עבודתו.

קצת מבושלת מדי אבל טעימה - פסטה בולונז(צילום: רפי אהרונוביץ')

המלצרית הציעה לנו דיל של פסטה וכוס יין, אבל היה חם אז אמרנו שעל השתייה נחשוב בהמשך. היא מיד הציעה שתי כוסות מים עם קרח ולימון! כבר הייתי בעדה.

שתי הפסטות היו מבושלות מעט יותר מדי. קצת הפריע, למרות שהיה טעים. אבל כשבחור עם ז'קט ולוק של טבח התקרב ושאל איך היה, אני אמרתי שטעים והגברת הוסיפה: "מבושל מעט יותר מדי". הבחור נדהם ואמר: "הפסטה מבושלת שש דקות בדיוק!". "לא נורא", מצאתי את עצמי מנחם אותו, "זה קורה במשפחות הכי טובות", בעוד אני פוזל אל הגברת, שלבשל פסטה דקה יותר מדי הוא הרגל אצלה.

אספרסו ומוס - נפלא(צילום: רפי אהרונוביץ')

ההכנה אכן כמו באלבמה - צלייה ארוכה מאוד בארון מתכת ענק, כך שהבשר סופג גם את כל העשן, רעיון מבורך. על השולחן - מלפפונים, סלט ותבשיל צ'ילי פיקנטי שהיה מעולה.

יין אתה מביא איתך, הם מקסימום מספקים כוסות ופותחן (שאפילו הוא לא היה משהו). שתייה בבקבוקים גדולים המלצרית מביאה לך מהפיצוציה! תודו שמיוחד. אפילו הקטנה שהייתה חייבת פיתה, הלכה לפיצוציה, קנתה חבילה של חמש והם חיממו לה אותן והגישו. הדיל במחיר סביר ודי כיפי, למרות שכמויות הבשר הן לא מהגדולות. הלהיטים מבחינתי היו האסאדו - שהצלייה הארוכה ועשן העצים רק מיטיבים עימו - ונתח הקצבים. אחריהם דווקא הייתי מדרג את הצ'ילי, שהיה מדויק בטעמו והלך מעולה עם הבשר.

אסאדו באלבמה(צילום: רפי אהרונוביץ')

הקינוחים מוגשים בכוסות קטנות, בסך הכל שווה לנסות. את האווירה הלא פורמלית, הארון והניחוחות, לא ניתן לשחזר. כמו כן גם את הצוות חדור המוטיביציה. צ'ייסר של ערק קפוא - שהבחור הצעיר ליד הבשר מזג לעצמו, ראה אותי לוטש מבט בענין והציע גם לי - היה סיום נחמד לארוחה. עוד ערב בו הצלחתי לחזור הביתה בשלום.

בשבת עשינו ארוחת ערב בנוסח אלבמה. לא, אין לי ארון עישון ענק בבית (עדיין לא, בכל אופן), אבל קודם כל האווירה. ברקע מתנגן "הירח של אלבמה" של הדורז, ולעבודה. זו ארוחה גדולה לעשרה קרניבורים והיא מורכבת משלושה סוגי בשר.

ארוחה לעשרה קרניבורים

המרכיבים: 

1.5 ק"ג פיקאניה בנתח

1.5 ק"ג צלי כתף, בנתח

(אגב, ניתן לדלג על אחד הסוגים לפי הטעם והמצאי)

לאסאדו:

4 כפות ריבת תפוזים

3 שיני שום כתושות

1/2 כפית צ'ילי יבש גרוס

1/2 כפית גרגרי וסברה

מעט מלח ים

3 כפות שמן זית

פלפל שחור גרוס ומלח ים

4-5 שיני שום חצויות לאורך ונעוצות בתוך הנתח

אין עליו. נתח פיקאניה(צילום: תום להט)

2 כפות חרדל חריף

1 כף דבש מומסת במעט מים חמים

מעט מלח

150 גרם חזה אווז מעושן פרוס לפרוסות

אופן ההכנה: 

1. אופן ההכנה זהה בשלושתם: מערבבים את חומרי התיבול ומעסים את הנתח מכל צידיו. בפיקאניה כדאי לעשות חריצים בצורת שתי וערב בצד השומני שלו. בצלי הכתף, מניחים את חזה האווז מעליו.
2. אורזים היטב כל נתח בנייר כסף כפול. מניחים על השיש לשעה. או אז מחממים תנור ל-180 מעלות, מכניסים את הנתחים ל-30 דקות (את הפיקאניה מניחים כשהצד השומני כלפי מעלה), מורידים את החום ל-150 מעלות וממשיכים עוד כ-3 שעות.
3. מוציאים, פותחים חריץ רחב בחלק העליון של כל אריזה, מעלים את חום התנור ל-220 מעלות ומחזירים ל-20 דקות נוספות.
   

• כדי שזה יהיה מושלם, הגשנו את זה עם תבשיל צ'ילי מהיר שבלית-ברירה הוכן מבצל קצוץ מוזהב, שום, פלפל צ'ילי חריף, ושעועית שחורה מקופסה שסוננה מנוזליה. הכל בושל יחדיו כ-20-30 דקות, יחד עם חתיכות שנשארו מהאווז המעושן ומעט אורגנו טרי. רע זה לא היה.
  

אז אני יודע, יש כאלה שיצעקו "קיץ!", יש כאלה שיתלוננו שחם מדי לבישולים, אבל תדעו לכם שאחרי מספר שבועות של גספצ'ו וטרטור, ואחרי כמה ארוחות של סלט ירקות ויוגורט, ארוחה כזאת רק תעשה לכם טוב. המזגן עובד והריחות שימלאו את הבית שווים את הטירחה.

לאתר של רפי אהרונוביץ' - מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר