נכדתו של יצחק שמיר: "היום מבינים שהוא צדק"
מיכל דיאמנט הכירה קצת אחרת את ראש הממשלה ה-7 של המדינה. "הוא היה הסבא שחוגג ימי הולדת, שמשחק סטנגה עם הנכדים ומדבר איתנו על ביה"ס", היא כותבת ל-ynet. "רק לפעמים בארוחת ערב הוא היה נעלם לשיחה עם נשיא ארה"ב". ארונו של שמיר יוצב לאורך היום בכנסת, ההלוויה תחל ב-18:00
ראש הממשלה השביעי של ישראל, יצחק שמיר , שהלך לעולמו בשבת בגיל 96, יובא מחר (ב') למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. מסע ההלוויה ייצא ממשכן הכנסת ב-17:00 אחר הצהריים, וההלוויה עצמה תתקיים ב-18:00. קודם לכן תחלוק הכנסת כבוד אחרון לשמיר: ארונו יוצב בטרקלין שאגאל בין השעות 16:00-10:00, ובמהלכן יוכל הציבור לעבור על פניו. בבוקר יגיעו לטרקלין שאגאל בני משפחתו של שמיר, מלווים ביו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שיניח זר על ארונו ויפתח את האירוע.
דרכו האחרונה של יצחק שמיר - כתבות נוספות:
- נתניהו: דברי שמיר על הערבים והים - אמיתיים
- הנץ שעמדותיו התנחלו בלבבות / אריאנה מלמד
- יצחק שמיר לא היה מסתדר בממשלה הזו / יחיעם ויץ
- "שמיר לא חיפש כבוד, רק את טובת המדינה"
- יצחק שמיר הלך לעולמו בגיל 96
סבא רגיל, משחק סטנגה עם הנכד
לקראת ההלוויה סיפרה הנכדה מיכל דיאמנט ל-ynet על הסבא הפרטי שלה: "הייתי קטנה כשהוא היה ראש ממשלה. למרות זאת, הוא היה סבא רגיל. כזה שמשחק סטנגה עם אח שלי, מדבר איתנו על מה שקורה בבית הספר, חוגג איתנו ימי הולדת. מצד שני, בארוחת שישי הוא היה יכול להיעלם לשיחת טלפון עם נשיא ארצות הברית או לאיזו התייעצות דחופה. כשאת קטנה, זה לא נראה משהו מיוחד. אלו היו ימים אחרים והתקשורת נכחה פחות בחיים שלנו. היה הרבה יותר פשוט: לא היו מאבטחים בכל מקום. זה היה יותר קרוב לחיים האמיתיים.
"הוא השאיר בי חותם מאוד משמעותי, גם בדעות וגם בתפיסות שלי. בבית שלנו לא היתה חובה להיות איש ימין. הבית מאוד פלורליסטי ומפוזר מבחינת הדעות לכל הכיוונים. מאז ומתמיד הייתי קרובה לעמדות שלו, וככל שאני מתבגרת ומשכילה אני מבינה יותר ויותר כמה הראייה שלו הייתה נכונה, כמה הוא צדק, כמה הגישה שלו מתאימה לכל תקופה. אני מסתכלת על דברים שהוא אמר אז ואני אומרת לעצמי: הוא צדק. היום הרבה אנשים מבינים כמה הוא צדק כשאמר שאין לנו פרטנר בצד הפלסטיני.
"אני חושבת שיש הרבה מה ללמוד ממנו בכל מה שנוגע למנהיגות ולעמידה על עקרונות. הוא לא הסתנוור מסקרים או ממה שהציבור יחשוב או מה יחשבו בארצות הברית. הוא לא הסתכל לצדדים וזו הגישה שהמדינה שלנו צריכה. אין מה לעשות: אנחנו זה כל מה שיש לנו. העולם לא ישמור עלינו, רק אנחנו צריכים לשמור על עצמנו. סמכנו פעם על העולם, וזה לא יכול לקרות שוב. כל המשפחה שלו נרצחה בשואה, וזה מאוד חידד אצלו את ההבנה שליהודים אין מי שישמור עליהם. זה הנחה אותו בחיים.
"הוא לא אהב לדבר על פוליטיקה בבית. הוא דיבר על דברים יומיומיים ואהב להרגיש מנותק מהפוליטיקה. לאחרונה גיליתי שאני דומה לו. אני עומדת על עקרונותיי. אם יש משהו שאני, זו אחת שעומדת על העקרונות שלה. אני פשוט מנסה ללכת בדרכו".
מהמחתרת לראשות הממשלה
הבוקר פתח ראש הממשלה בנימין נתניהו את ישיבת הממשלה בדקת דומייה לזכר שמיר, שאותו הגדיר "אחד ממקימיה של מדינת ישראל, ואחד ממגיניה המסורים ביותר".
אחרי דקת הדומייה, פתח נתניהו את הישיבה בסיפור שלדבריו אפיין את שמיר: "יום אחד ביושבו כאן בלשכת ראש הממשלה, הגיעה משלחת של חברי ליכוד לכאן בצהריים. הם ביקשו לקדם את מועמדותו של אחד מחבריהם לתפקיד מסוים. שמיר קיבל אותם, ראה קבוצה גדולה באמצע היום ואמר 'מה אתם עושים פה? לכו לעבוד!' זה אומר הכול על האיש. חף מגינונים, איש אמת, פשוט, ישר, ובעל עוצמות פנימיות חזקות".
היום ספד לו נשיא המדינה שמעון פרס, שדיבר בטקס הענקת תעודות לחיילים מצטיינים: "יצחק שמיר עליו השלום היה האדם הכי נאמן לעצמו שהכרתי. הוא לא רצה להיות או לחקות אף אחד אחר. לשמיר היה אומץ לב, אפשר להסכים או לא להסכים איתו אבל הוא חי ולחם כמו פטריוט ומת בנאמנות לעצמו. תרומתו הייחודית - לא רק בגלל מה שעשה אלא גם כיוון שידע להתאפק".
יצחק יזרניצקי, לימים שמיר, נולד ב-1915 בעיירה הפולנית רוז'ינאי ובגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר. הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטה בוורשה אבל הפסיק אותם וב-1935 עלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ החל בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אך תוך זמן קצר עבר להתמקד בפעילות במחתרת אצ"ל.
ב-1940, בעקבות הפסקת פעולות האצ"ל נגד הצבא הבריטי, פרש מן הארגון והיה שותף בהקמת המחתרת החדשה, לח"י (לוחמי חירות ישראל) בהנהגתו של אברהם (יאיר) שטרן.
לאחר שנים שבהן שירת במוסד הצטרף שמיר לתנועת "חירות" וב-1973 נבחר לראשונה לכנסת מטעם הליכוד. באוגוסט 1983, בעקבות פרישתו של מנחם בגין מהחיים הפוליטיים, נבחר שמיר לראש הממשלה ולמנהיג הליכוד. אחרי הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, הקימו הליכוד והעבודה את ממשלת האחדות הלאומית. על-פי הסכם הרוטציה, שימש שמיר כשר החוץ וכממלא מקום ראש הממשלה ולאחר שנתיים הפך לראש הממשלה, כאשר החליף את שמעון פרס. בתקופת כהונתו הזו כראש ממשלה פרצה האינתיפאדה הראשונה.
אחרי הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הוקמה ממשלת האחדות השנייה בראשות שמיר, הפעם ללא רוטציה. בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. לקראת הבחירות ב-1999 הודיע שמיר כי הוא פורש מהליכוד על רקע התנגדותו להמשך הנהגתו של בנימין נתניהו.