חיסול האינפלציה: אתגרים כלכליים בתקופת שמיר
לא פחות מ-3 דרמות כלכליות גדולות פקדו את יצחק שמיר בתקופה בה כיהן כראש ממשלת ישראל: המערכת הבנקאית שהתקרבה לקריסה; תוכנית הדולריזציה של שר האוצר דאז ארידור, שאיימה בכאוס כלכלי-חברתי; והתוכנית לייצוב המשק בחיסול האינפלציה שנרקמה בתקופת ממשלת האחדות. תזכורת
אבל ראשו של שמיר, כמו של בגין, היה רחוק מעסקי הכלכלה. הוא נלקח מלשכת שר החוץ אך לא נפרד מתיק החוץ, תוך התעלמות מצרות המשק המחריפות והמאיימות על יציבות ממשלתו. את הטיפול בצרות המשק השאיר שמיר בידי שר האוצר שלו, ככל שצרות אלה החריפו וחתרו תחת יציבות ממשלתו.
שמיר היה קשוח ועקשן. מצב המשק לא שינה את סדר יומו ועדיפויותיו. ראשו ורובו היו שקועים במפה המדינית האזורית והבינלאומית אחרי הסכם השלום עם מצרים וראשית ההסתבכות בבוץ הלבנוני. הכלכלה נשארה האוטונומיה של שר האוצר. השר היה יורם ארידור. כוכבו דרך אחרי שהגשים את חזונו של בגין, "להיטיב עם העם".
ימי ארידור העליזים
המחיר לא הטריד את שמיר. ארידור לא המציא את הגלגל הפופוליסטי של הליכוד - פתח בו שר האוצר הראשון של בגין, שמחה ארליך, שהחל לשפוך על העם גשם של דולרים, לרכש מותרות ובילויים בחו"ל. אבל הכמויות לא תאמו את כושר הייצור והיצוא של המשק, כך שהתוצאה היתה גירעון תופח ופיחות מואץ של הלירה הישראלית.
הורוביץ החליף את הלירה בשקל, וחתר להקפיא את השכר כתחליף למנגנון תוספת היוקר שחולל את תגובת השרשרת האינפלציונית בהתאמת השכר לקצב התייקרות המחירים. התגובה הגדילה את הגירעון הממשלתי, אבל הממשלה לא התרשמה מהידרדרות המשק ולא נתנה לו גיבוי. ב-1981 נאלץ הורוביץ להתפטר ולפנות את מקומו לארידור.
השנתיים שחלפו עד להקמת ממשלת שמיר בקיץ 1983, נצרבו בזיכרון הלאומי כ"ימי ארידור העליזים". שר האוצר הוריד מכסים ומסים והציף את השוק במכשירי טלוויזיה צבעוניים. הכל כדי למחות את זכר הורוביץ, שלא היה ליכודניק גזעי אלא שריד של מפא"י ההיסטורית, אבירת הקיצוב והידוק החגורה, שנואת נפשם של בוחרי הליכוד.
הידרדרות האמון בשקל
עד שארידור התעשת בלחץ יועציו, וחשב איך לבלום את האינפלציה לפני שתסחוף אותם לתהום, החליף שמיר את בגין, אבל התייחס לשדרוגו כמינוי זמני ברמת ממלא המקום של המנהיג המיתולוגי. המשמרת שלו נפתחה, תוך חודשיים, בשני משברים מהדרמטיים ביותר שידעה כלכלת ישראל.
הראשון, משבר ויסות מניות הבנקים, כמעט הביא לקריסת המערכת הבנקאית. השני, משבר תוכנית הדולריזציה של ארידור, היה עלול לחולל כאוס כלכלי-חברתי. שני המשברים התרחשו בזה אחר זה, שבועיים בלבד אחד מהשני. שניהם היו שלב נוסף ב"חגיגה" שנועדה להיטיב עם העם ואיימה לגרוף את המשק והמדינה כולה למחוזות האי-ודאות.
השקעה במניות הבנקים נחשבה בסוף שנות ה-70 למכשיר החיסכון העממי והכדאי ביותר. הבנקים טיפחו את ביטחון הציבור ברווחיות ההשקעה בוויסות ערך המניות. הם נהגו לרכוש את עודפי ההיצע כל אימת שהציבור מימש את השקעותיו בהיקף גדול מהביקוש למניות. הוויסות נחשב נורמטיבי עד לרגע שבו הבנקים התקשו לספוג את ההיצעים.
הרגע הזה אירע כשגדל קצב הפיחות של השקל ל-130% בשנה. הידרדרות האמון בשקל הבריחה את הציבור ממניות הבנקים לרכש מסיבי של דולרים. בנק ישראל לא התערב בתהליך וסירב להיחלץ לעזרת הבנקים. לממשלה חסרו גלגלי הצלה, כי שר האוצר היה עסוק בבנייתם בתכנית להצמדת המשק לדולר, מה שהיה הופך את הדולר לחלופה לשקל.
יום הכיפורים של הבנקים
ה-6 באוקטובר 1983, יום השנה העשירי למלחמת יום הכיפורים, נהפך ליום הכיפורים של המערכת הבנקאית. היא ניצלה הודות להחלטה לסגור את הבורסה למשך שבועיים, במהלכם רקמו הממשלה ובנק ישראל את התכנית להלאמת הבנקים ולהסדר המניות אשר יבטיח את ערכן למשקיעים אם ייפדו כעבור 5 שנים.
דו"ח קטלני של מבקר המדינה הניב ועדת חקירה ממלכתית שהדיחה את ראשי הבנקים - אדריכלי הוויסות. הדולריזציה של השר ארידור מתה לפני שנולדה בגלל פליטת פה של בכיר באוצר. הוא תורגמה לסקופ של "ידיעות אחרונות" וחוללה רעידת אדמה. לימים טען ארידור כי לא הפרסום הרג את התכנית אלא ראש הממשלה שמיר, שהתכחש לה.
שמיר היה שותף סוד פעיל בתכנית, לא כראש ממשלה טרי אלא כשר החוץ הוותיק שהסדיר את הגיבוי הכספי של ארה"ב. הוא התקפל בגלל המהומה הציבורית ולחץ המחנה הלאומי בליכוד שהאשים אותו כמי ש"מוכר את עצמאות ישראל בנזיד של דולרים". ארידור, לדבריו, התפטר מיד אך לא בעקבות הפרסום אלא בגלל "בגידת שמיר".
כשנה וחצי לאחר מכן עברה על שמיר הדרמה הכלכלית השלישית בהיותו ראש שותף לממשלת האחדות ליכוד-עבודה לצד שמעון פרס ברוטציה. ביולי 1985, תחת כהונתו של פרס כראש הממשלה, נרקמה התכנית לייצוב המשק בחיסול האינפלציה שהתקרבה ל-450% בשנה. שר האוצר היה אז יצחק מודעי מהליכוד, שעבד בהרמוניה מלאה עם סגנו עדי אמוראי מהעבודה.
התכנית הצליחה מעל ומעבר. השקל הישן הוחלף בשקל חדש. גם המשק קם על רגלים חדשות. האינפלציה צנחה ל-20% בשנה. ארידור טוען שעקרונותיה דומים לדולריזציה שלו. תרומת שמיר להצלחה היתה בעיקרה פוליטית - הוא נטרל בממשלה את גוש מתנגדי התוכנית מהליכוד בראשות השרים אריאל שרון, דוד לוי ומשה ארנס, כך שעברה ברוב של 15:7.
לפנייה לכתב/ת 
