אל תתנו להם רובים?

בשבועות האחרונים מתלהט הדיון הציבורי על גיוס חרדים מדי יום. זה לא מפתיע, כי הרי סוגיית השירות נוגעת בעצבים החשופים ביותר, ובעיקר בערכים הבסיסיים ביותר, של הציונות ושל החברה הישראלית. אבל מה שאותי מפתיע בכל פעם מחדש הוא הטיעון שנשמע דווקא מתוך חלקים מהציבור החילוני נגד גיוס חרדים, טיעון שאפשר לתמצת במשפט: "אל תתנו להם רובים". לא, אין הכוונה לפלסטינים שעלולים להפנות את נשקם כנגד אזרחי ישראל, אלא באחינו החרדים. בעיניי זה לא ייאמן.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מהיום אנחנו רק פראיירים / יואב קיש

היהפוך מורסי את עורו? / צבי מזאל

יש אצלנו מי שמתנגד לגיוס חרדים מחשש ש"ייווצרו גדודים של דוברי יידיש, פורעי חוק שלא למדו אזרחות בצעירותם ונאמנים רק לרבניהם, אשר בשעת משבר יצייתו לרבנים ואף יפנו את נשקם נגדנו". כמה נמוך. על-פי ההיגיון המעוות הזה אסור לגייס לצה"ל גם את הציבור הדתי-לאומי, ובטח שלא את המתנחלים. הרי גם הם "נאמנים רק לרבניהם ויפנו את נשקם נגד צה"ל ברגע שיפנו התנחלויות". אבל עובדה שגייסו את הציבור הדתי לצה"ל, ממשיכים לגייס, וימשיכו לגייס, ועם כל הרגישויות שזה יוצר, השירות שלהם הוא ברכה אדירה לעם ישראל ולמדינת ישראל.

אז מאיפה החשש? לדעתי זה נובע מאחת משלוש האפשרויות הבאות:

הראשונה: הם מעולם לא דיברו עם חרדי. הם לא מכירים אף חרדי באופן אישי, ולמעשה נתקלו בהם רק בהפגנות או בטלוויזיה. הם לא מבינים שהציבור החרדי איננו מקשה אחת. שלא כולם שייכים לעדה החרדית או לנטורי קרתא. שיש יותר ויותר צעירים חרדים שעובדים, שמשתלבים באקדמיה ובחברה. כתושב ירושלים, בה שליש מתושבי העיר חרדים, אני יכול להעיד מקרוב שההבדלים גדולים וניכרים בין זרמים שונים וכמונו החילונים - גם בין אנשים שונים. יש לי כמה חברים חרדים, ובאופן שאולי יפתיע את מפרסמי הקמפיין, מה שמשותף להם זה שהם עובדים, הם אנשים צנועים, חכמים, אדיבים וטובי לב. והם אפילו מוכנים לדבר עם נשים, לבושות בג'ינס! מי היה מאמין?

האפשרות השנייה היא שהמתנגדים לגיוס חרדים פשוט לא שירתו בעצמם בצה"ל. אולי זו הסיבה שהם כל כך מפחדים. אולי הם לא חוו על בשרם איך המסגרת המשותפת של שירות למען המדינה מוציאה מאנשים דברים חדשים, איך השירות המשותף עם אנשים אחרים שלא היכרת מהילדות חושף אותך לפנים אחרות של החברה הישראלית, שונות ממך. צה"ל יודע לגרום, בנחישות הדרושה, לאנשים לעמוד בפני אתגרים, לעתים גם אידיאולוגיים, ולבצע את המשימה. וצה"ל גם יודע ברגישות הנדרשת לאפשר לאנשים לשבת בצד כשהמתח גדול מדי.

נפלו לספין של נתניהו?

האפשרות השלישית היא שהם פשוט נפלו בספין התקשורתי של הפוליטיקאים החרדים, שמעוניינים להנציח את מעגל העוני, ההתבדלות והתלות החרדית בעסקניהם. אותם פוליטיקאים ניסו הכול: ראשית, התחפשו לרמטכ"ל ואמרו שצה"ל איננו מעוניין בגיוס חרדים, עד שהגיע הרמטכ"ל האמיתי והבהיר שאלה שטויות ושצה"ל בהחלט מעוניין ואף מסוגל לגייס אותם.

אחר כך נכנסו לעמדת נביאי הזעם והודיעו ש"גם טנקים בבני ברק לא יצליחו לגייס את החרדים", למרות שברור שתמונה אפוקליפטית כזו קיימת רק בראש שלהם, ובפועל יש דרכים שקטות ופשוטות יותר: תמריצים כלכליים. או אולי הם נפלו בספין של ראש הממשלה, שמקפיד לחזור על המנטרה ש"איננו רוצים לשסות ציבור אחד ברעהו", כאילו רוב החילונים והחרדים צמאים לדם אחיהם, כשבעצם כל מטרתו לנסות להציג את דורשי השוויון בשירות כקיצונים ואת עצמו כ"מפשר הלאומי".

ואם עדיין לא השתחררו מהפחד הקמאי האוחז בהם לנוכח המראה של חרדי לבוש מדים ונשק, שיזכרו שגם זה בעצם ספין אחד גדול, כי הרי מראש אין כוונה לגייס את כל החרדים לצה"ל אלא דווקא לשלוח רבים לשירות האזרחי. האם גם התמונה של חרדי חובש פצוע במהלך שירותו במד"א, או נלחם עם כבאים נוספים בשריפה מפחידה כל כך?

מה שבטוח זה שאנחנו נמצאים בימים היסטוריים, בעלי פוטנציאל לתיקון אדיר, אך גם לנזק ענק. בזמנים כאלה עלינו להימנע באופן מיוחד מרטוריקה של שנאה. הדרישה שלנו מאחינו החרדים להתגייס ולשרת את המדינה לא נובעת משנאה, מפחד או מקנאה. יש בה חשיבה גם על טובתם של החרדים: קידום השתלבות בחברה הכללית של אלו המעוניינים בכך, פריצת מעגל העוני, הקטנת דעות קדומות כלפיהם, וגם, מה לעשות, לאחים מותר לדרוש עזרה זה מזה.

יובל אדמון, פעיל חברתי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il