חוששים שהילד שותה? קומו מהספה ותרגלו אחריו
החופש הגדול רק התחיל, וכבר נערים ונערות מאבדים את עצמם, ולעתים גם את חייהם, על מזבח המשקאות האלכוהוליים. ענת לב-אדלר מזכירה להורים שהאחריות היא כולה שלהם - וש"לחפור" ו"לרגל" אחרי הילדים הן לא מילים גסות
ידיעה בעמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" דיווחה השבוע על פועלן של סיירות ההורים, העושות לילות כימים במהלך החופש הגדול ומתחקות אחר בני הנוער שחוגגים את יולי-אוגוסט בכל דרך אפשרית, ובעיקר במה שהפך לבילוי האולטימטיבי: שתיית אלכוהול. אם בעבר בני נוער שתו אלכוהול כחלק ממסיבה, מיציאה, הרי שעננה השחורה הרובצת מעל ראשי ההורים היא העובדה שהשתייה הפכה להיות הבילוי עצמו ושהאלכוהול הוא מדורת השבט הכי מדליקה בשטח.
איך מתמודדים עם האויב המר? לצערנו אין דרך להפוך את שתיית האלכוהול למעשה בלתי חוקי בקרב בני נוער, גם לא בטוח שזה יעזור, אבל אנחנו חייבים להעצים את הפיקוח ההורי (וכמובן גם הקהילתי) על המעשים של הילדים שלנו ולהיות מעורבים עד צוואר בחייהם.
טורים קודמים של ענת לב אדלר בערוץ הורים :
האלימות משתוללת? אני נועלת את הילדים בבית
אני האמא שתחגוג לביתה בת מצווש ביאכטה
חוגים לתינוקות? תנו לגדול בשקט!
אמהות במשרה מלאה? תפסיקו לנפנף בזה
אין לנו ברירה אלא להפנים שברגע בו פוגש הזרע את הביצית נולדת האחריות ההורית וזו חייבת ללוות אותנו עד אשר נהיה בטוחים שילדינו מסוגלים להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור, בין מזיק ומזיק מאוד. עלינו לזכור שהיעדרה של נוכחות הורית בחיי הילדים מותירה ואקום, ואת הוואקום הזה ישמחו למלא קודם כל החבר'ה, שיפעילו לחץ על הילד הפרטי שלכם ויגרמו לו לעשות מעשים שאולי לא תאמינו שעשה, לוואקום הזה ייכנסו בשמחה גם החברים מהפייסבוק, משחקי המחשב האלימים ועוד ועוד.
אל תחששו מהתואר "חופר"
בעבר, כתבתי כאן לא אחת שהמטבע היחיד שעובד ביחסי הורים וילדים הוא מטבע של זמן וכי עלינו לשלם בו בנדיבות תמורת הזכות להיות הורים: עלינו להיות נוכחים בחייהם של ילדינו, להיות מעורבים, לעקוב, לבדוק, לחקור, לשאול, גם כאשר מדובר בדף הפייסבוק שלהם וגם כאשר צריך לבלוש אחריהם במחוזות וירטואלים.
אל לנו לחשוש מהתואר "חופר" או "חופרת" ובעיקר אסור לוותר על קבלת תשובות ברורות: לאן אתה הולך, עם מי אתה הולך, מאיפה אתה מכיר אותו, מתי אתה חוזר, איך אתה חוזר, עם מי אתה חוזר ועוד ועוד שאלות בוורסיות שונות ומשונות כדי לקבל את מרבית חלקי הפאזל שנצליח להשיג.
תאמרו, בצדק רב, שילדים בגיל העשרה אינם מרבים לשתף, אבל שיתוף הוא סוג של הרגל והרי גם גיל הנעורים לא קפץ עלינו כך פתאום משום מקום: הילדים שלנו לא הפכו להיות פתאום בני 15 ואם הרגלנו אותם במהלך ילדותם לדבר איתנו ולשתף אותנו, סביר להניח שאם נתאמץ נוכל להגיע אליהם גם בשנות השתיקה הגדולות ולפחות לדלות את קרעי המידע להם אנו זקוקים כדי לפקח על ביטחונם.
ויש כמובן את ההתמדה, אחותה הבכורה של ההצלחה: כל הצלחה שנקצור מקורה בהתמדה שזרענו וכאשר מדובר בלהיות הורים, פירוש הדבר להתמיד ולהשריש בתודעתם של ילדינו את הצורך בנקיטת זהירות, בהפעלת שיקול דעת, בהעדפת המחשבה וההיסוס על פני התגובה הנסחפת והמתלהבת.
סכנות של גדולים
גם כאשר נדמה לנו שהילד ניחן בחוסן הנפשי וברצינות הדרושים לו כדי להגן על עצמו, ההורה לא יכול להרשות לעצמו להירדם בשמירה ועליו להיות כל הזמן בהיכון, שכן דווקא אדם צעיר הוא אדם נועז יותר, פעלתן יותר, אדם שמאבד את שיקול הדעת ולכן צריך לשמור עליו. זה שהילדים שלנו הופכים להיות פתאום מתבגרים בני 16 ו-17 ו-18 לא אומר שאנחנו יכולים להפסיק ולהדריך אותם. דווקא בגילאים הללו הסכנות גדולות ומיידיות יותר, ודווקא בנקודת הזמן הזו הילדים שלנו נחשפים ל"סכנות של גדולים".
נער שמאז היה ילד הלכו איתו הוריו עקב בצד אגודל ולימדו אותו כיצד להיזהר ולהישמר מפני הסכנות, יהיה הרבה יותר חסין בעומדו מול החבר'ה שישדלו אותו לקחת עוד לגימה מהבקבוק, ואם ילגום את הלגימה המיותרת,
הוא לפחות יזכור, באחורי התודעה, שאסור לו לגעת לאחר מכן בהגה, למשל. את הזהירות הזו אי אפשר להנחיל באמצע גיל הנעורים, בתקופה הכי רותחת של השנה, אלא יש לזרוע אותה מהרגע הראשון ולעשות זאת במעורבות מוחלטת.
ולא פחות חשוב – הורים, זוזו מהספה, צאו מהמזגן ולכו לראות מה קורה עם הילד שלכם, שם, בחוץ. לא הצלחתם להגיע עם הילדים לתוצאות המקוות והם כן שותים, כן משתכרים, כן מסכנים את עצמם? על ההורה להיות שם כדי להפריד בין הילד שלו לבין סכנה ברורה ומיידית, עליו להיות הורה מעורב, לצאת מהבית, להגיע לגינות, לפתחי המועדונים, לברזלים בשכונה, לצמתים ולא לחכות שהסכנה תעבור לבד.
וכאן אנחנו חוזרים לאותן סיירות הורים עמן פתחנו. חיפוש זריז בגוגל יפגיש אתכם עם עולם שלם של אחריות ומעורבות. יש קהילות של סיירות הורים ויש פורומים בהם שואלים שאלות ומקבלים תשובות ובעיקר יש המון מידע שיעזור לכם להתארגן ולצאת לסיורים משותפים בעקבות הילדים שלכם, כי זה לא בילוי, זאת האחריות ההורית באופן הכי בסיסי שלה. ואם אתם חוששים ממבטו הרושף של המתבגר הפרטי כאשר הוא יגלה אתכם בולשים אחריו, גם לכך יש פתרונות. באחד הפורומים למשל, ממליצים להורים לדבר ברבים ולא להיתפס כהורה בודד שנושא את דגל המהפכה.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
