הבאנו ביכורים: תמר פריד אוספת סיטואציות
בספרה הראשון "לאור הירח", העיתונאית והעורכת תמר פריד מתארת סיטואציות אנושיות, אותן היא מלקטת מחיי היום-יום. "לכתוב זה כמו להרים אבן, לראות מה יש מתחתיה, ולהניח אותה בחזרה. לפעמים האבן הזאת הופכת לסיפור", היא אומרת
תמר פריד כתבה כל חייה. מפגשים בין אנשים, גילויי רגשות, ורגעים מעניינים - כולם הפכו לסיפורים קצרים בתוך ראשה. אבל רק עכשיו, בגיל 46, היא אגדה את הסיפורים האלו לקובץ הנושא את השם "לאור הירח", ושראה אור לאחרונה בהוצאת פרדס. פריד עבדה במשך שנים בטלוויזיה החינוכית, כתבה לעיתונים וערכה תוכניות טלווזיה. היום היא עורכת את המגזין המקצועי "יופי!" ומקדישה את זמנה לכתיבה.
סופרי ביכורים נוספים בערוץ הספרים של ynet:
- הבאנו ביכורים עם אורנה עקאד
- הבאנו ביכורים עם איילת גונדר-גושן
- הבאנו ביכורים עם עוזי זק
"התחלתי לכתוב כבר לפני 25 שנה, כשגרתי בפריז אחרי השירות הצבאי. כולם סביבי נסעו למזרח ולדרום אמריקה, ואני חשבתי שמה שאנשים מקבלים ממפל מים או יער עבות, אני מקבלת מעיר גדולה. בפריז למדתי צרפתית ובהיתי בעולם במשך חצי שנה. פעם בשבוע הייתי פוגשת חבר טוב של ההורים שלי ומספרת לו את סיפורי השבוע שלי. סיפרתי לו שיש לי רצון פנימי לכתוב, בגוף, ואני לא יודעת מה. הוא הציע לי לכתוב את הסיפורים שאני מספרת לו. ככה זה התחיל".
רוצים לקרוא סיפור מתוך "לאור הירח"? היכנסו לכאן!
איך בחרת את שם הספר?
"'לאור הירח' זה שם של סיפור בתוך הספר, שנכתב לפני הרבה שנים ועבר הרבה גלגולים.
על מה הספר שכתבת?
"אני אתן דוגמה: השבוע הלכתי ברחוב וראיתי אשה מבוגרת עם תסרוקת גבוהה מתיישבת בעייפות על הספסל, והעובדת הזרה שלה הסתכלה עליה, וסידרה לה את התסרוקת. המשכתי ללכת, וראיתי זוג יושב בבית קפה. הבחורה העבירה את היד שלה על השער של הבחור. סיטואציות כאלה מעניינות אותי ככותבת. הספר מדבר על כל מיני דברים שאני רואה ושמעסיקים אותי. זו יכולה להיות התנהגות אנושית, רגש מסוים או סיטואציה - דברים שאני פוגשת במהלך היום-יום ואחרי זה אני משחקת איתם במקומות נוספים. זה כמו להרים אבן, לראות מה יש מתחתיה ולהניח אותה בחזרה. לפעמים האבן הזאת הופכת לסיפור".
מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?
"לפני המון שנים הגעתי לאיזה עיירה קטנה בהולנד בשם זיריקזה. כפר נמל קטן שטיילתי בו לא בעונה, והכל היה שומם. בפאב המקומי ישבו רק מקומיים. יכולתי לדמיין איך בימי שמש, בעונה הנכונה, המקום מלא תיירים. אהבתי את השקט, ושנים חלמתי לבוא לשם לכתוב - אבל זה לא יצא. היום אני יודעת שהתיבה שלי נמצאת בכל מקום, בבית ובסביבה הקרובה. אני לא צריכה להתרחק, אלא להיות בתוך החיים שלי. יש לי מחשבות רומנטיות על מגורים בחו"ל לתקופה, אבל תל אביב מתאימה לי מאוד".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"סומרסט מוהם, אברהם מאפו, יהושע קנז, נתן שחם, רונית מטלון. אני מאוד אוהבת את היצירה של האמנים האלו. היא מרגשת אותי והופכת לי את הבטן".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"גדלתי על 'קופיקו'. על הספרים של נורית זרחי. לפני כמה שנים, הזדמן לי לקרוא את 'הכורסא מתנדנדת' שהיא כתבה, ונדהמתי לגלות כמה הספר הזה חרות בזיכרוני. בגיל הנעורים קראתי את 'כל החיים לפניו' ואז באמת נפתח בפני עולם הקריאה".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"'סדרה' של נתן שחם, שיש בו יכולת לתאר מציאות ואנשים דרך עלילה מרתקת. זה ספר עם אמירה על החברה שאנחנו חיים בה. הוא שיקוף של מציאות - תוך כדי קריאת סיפור".
יש לך משהו לאחל לספרות הישראלית?
"אני אוהבת את הספרות הישראלית וראוי שסופרים יקבלו תגמול על העבודה שלהם. לפני שבוע הייתי בחנות ספרים, והייתה שם נערה בת 14 שמאוד רצתה ספר מסוים, ואמא שלה אמרה לה שהוא לא במבצע ושיכנעה אותה לקחת משהו אחר. הילדה לא רצתה אף ספר, ואמרה 'אמא תעזבי, לא חשוב'. האמא עמדה אובדת עצות, וביקשה שתבחר משהו. בשורה התחתונה, הסכום על ספר אחד היה פחות מהסכום על ארבעה, ויכול להיות שהאמא לימדה אותה שיעור נכון בכלכלה. אבל ספרות היא הערך המוסף, מעבר לכסף".
מסר לקוראים:
"אם יש מסר בספר, הוא להקשיב. הדברים נמצאים הרבה מעבר למילים, והרבה מעבר למציאות שאנחנו רואים, וצריך רק להקשיב. זה קצת כמו לבשל. אפשר לבשל ממתכון, אבל אפשר לקחת פריט אחד ולחשוב מה אני רוצה לצרף אליו, ומשם משהו חדש נוצר. אנחנו חיים בחברה שיש בה לא מעט קבוצות, וכל אחת נלחמת בדם לבה על העקרונות שלה. יש בזה משהו מקסים בעיני, שאנשים מוכנים להיאבק על מה שהם מאמינים בו. אני חושבת שכשיש לך צורך חזק או אמונה חזקה במשהו, כדאי תמיד לראות גם את הצד האחר".
