אפשר לא לאכול באירוע? שובל מגלה כמה רזה

בפגישה הקבועה שלי עם גיל גרנות מ"ישראלבודי" הוא התחיל בלשאול לשלומי. עניתי שאנשים מתלוננים שאני מתכווץ להם, ובתגובה הוא רק צחק משהו בסגנון "תשתוק ותמשיך להתכווץ". אולי זוהי הגרסה הגברית למשפט "תהיי יפה ותשתקי".

• כל הכתבות בנושא דיאטה - בערוץ הבריאות ב-ynet
  

איך מתקדם שובל? הטורים הקודמים

• חודש לדיאטה: כמה התקרב שובל למשקל היעד?
• שובל מגיע לחדר כושר בפעם הראשונה. כמה רזה?
• שובל בדיאטה. כמה רזה השבוע?
• שובל צריך לרדת 44 ק' כדי להיות שוטר. ynet מסייע 
  

אם בהתכווצות עסקינן, התוצאה הפעם היא ירידה נוספת של 3.5 קילו. המשקל שלי כרגע עומד על 106.9 קילו, והיקף בטן 119 ס"מ. אמרתי לגיל שבקצב הזה ניפרד, והוא ענה שבשבילו זה יהיה כמו לזכות במיליון דולר. 

בכל פגישה מונח על שולחנו "הצובט", מכשיר שבודקים בעזרתו את אחוזי השומן באמצעות צביטה בצד הבטן. כיוון שאני עדיין שוקל מעל מאה קילו, אני עדיין לא יכול לבדוק את אחוזי השומן, אבל בקרוב מאוד אני הולך להיפגש עם הצובט. גם זו התקדמות נחמדה.

זה מתכווץ! שובל ירושלמי היום (ימין) ולפני הדיאטה(צילום: מורן שביט)

להגיע לאירוע ולא לאכול?

ירידה במשקל היא הירידה החיובית היחידה בחיים. ירידה בשכר, במצב הבריאותי, במצב הרוח או בתפקיד בעבודה - רק ירידה במשקל היא ירידה לצורך עלייה ברמת החיים. היא משפיעה על כל תחומי החיים ומשנה אותם כליל.

השבוע הלכתי לאירוע משפחתי, וכמובן שקיבלתי לפני כן הנחיות מפורטות מגיל לגבי מה מותר לאכול. האמת, נשמע לא רע בכלל: למדוד בכף רגילה את כמות האורז שמוגשת ומנת בשר יפה.

כבר התרגלתי לראות בעין כמויות, אבל אירוע הוא מבחן ממשי: מונח לפניך כל המי ומה של אוכל טעים ומשמין, ואתה צריך לבטוח בעצמך מספיק כך שהאוכל לא יעשה לך עיניים ותתפתה.

בכל יום אנו נתקלים במבחנים קטנים, כמו לעבור ליד דוכן מזון אהוב או מאפייה עם ריח משכר, אבל באירוע הכל מוגש עוד יותר בצורה מפתה ומזמינה, ממש מול הפרצוף. ואז עוברת בראש המחשבה שמא לא תיהנה מספיק אם לא תטעם קצת מכל דבר או תאכל עם כולם עוגה או גלידה לקינוח.

הסתכלתי בזמן האירוע סביבי, וכל מה שראיתי הוא אנשים שלא יכולים ליהנות בלי האוכל. התיישבתי בשולחן מלא כל טוב, המנות עברו לידי עם הריחות המפתים וחשבתי לא פעם לאכול קצת ולטעום. הכל נראה מזמין - אבל עצרתי את עצמי בזמן. 

טעמתי מהדברים המותרים ולא התקרבתי לאחרים, למרות הנימוקים היפים שעברו לי בראש כדי לאכול דברים אסורים כמו מתוקים ומטוגנים.

במקום זה אכלתי סלט שהוכן במיוחד בשבילי (ככה מרגישים מיוחדים...) וראיתי את כולם סביבי אוכלים ומדברים ביניהם על כמה שזה טעים. הייתה קצת צביטה בלב, אבל אחרי האירוע הרגשתי הרבה יותר טוב. הרגשתי שהתגברתי על עוד מכשול.

"בקיץ הבא אלך לים"

כרגע אני במקום אחר. אני שומר על עצמי ועל הבריאות שלי יותר מאי פעם, ואפילו גאה בזה. הדבר הראשון לדעתי בתהליך הוא לא להתבייש בו. אני עדיין מרגיש לפעמים תחושת החמצה כשאני לא טועם מזון מסוים, אבל מקווה שגם זה יעבור עם הזמן. אני הרי הרבה יותר חזק מזה.

רוב הזמן אני מרגיש חזק יותר ובריא יותר, במיוחד כשאני מסוגל להתגבר על פיתויים גם במצבים בעייתים כאלה. תמיד אצטרך להתמודד עם פיתויים בצורה כזו או אחרת, עם אנשים שלא תמיד מבינים את המטרה והתהליך, עם מאכלים טעימים. הפיתוי תמיד יהיה שם, ואיתו גם הדילמות על כמה מותר לוותר לעצמי ולשבור גבולות.

בינתיים הקיץ כבר כאן, ואין חשק לכלום חוץ מללכת לים או לבריכה. אבל איך עושים את זה כשיש לך חזה גדול יותר משל חלק מהנשים שנמצאות שם? זו הסיבה שבגללה אני נעדר כבר שנים מהים. הים הוא בהחלט מקום שארצה לבקר בו שוב, ובזכות התהליך שלי אני מאמין שבקיץ הבא אפקוד את החופים.

בפעם האחרונה שבה הייתי באזור, לאחר התחמקויות רבות, הלכתי לחוף מרוחק ונטוש שפקדו אותו רק כמה תיירים. גם שם לא הרגשתי בטוח. גם שם נכנסתי עם החולצה ועם המחשבות על מה רואים ומה חושבים מסביבי. ולמרות שכנראה הכל אצלי בראש, העניינים האלה לא יעזבו אותי בקרוב.

לשמנים יש הרבה מקומות מאיימים, כמו חדר הכושר שכבר הזכרתי, וכל מקום אחר שעוסק בדימוי הגוף. לא מספיק להגיד לנו השמנים לא לשים לב למה שאומרים או למבטים כאלה ואחרים. לפעמים זו אפילו פרנויה קלה. לפעמים אנו חושבים שמסתכלים או מתעסקים במראה שלנו בעוד שהכל בדמיון.

 גם במועדונים ופאבים לוקח זמן עד שאנחנו מרגישים מספיק בנוח, כי הרי להיכנס למקום מלא באנשים יפים וחטובים זה כמו להיכנס לגיהנום מלא בצביטות בלב ובשאלה "למה לא התברכתי גם?".

אי הנעימות הופכת למצב בלתי נסבל ומתיש נפשית, עד שאנחנו מוותרים מראש מלפקוד מקומות כאלה. ואולי אנחנו רק עסוקים עם זה כל כך עד שאנחנו משוכנעים שכל העולם עסוק בזה כמונו?