בגיל 60: מניחה את הסמרטוט ועולה על הבמה

לראשונה בחיי חגגתי את יום הולדתי כשהגעתי לגיל 60. כן כן, זאת הפעם הראשונה שפרגנתי לעצמי לחגוג את היום שבו הגעתי לעולם. עד אז, לא ממש התאפשר לי כי חשבתי שאין מספיק אנשים שאוהבים ורוצים לחגוג איתי. שמי נאורה מתוקה גן-אל, אני תושבת זיכרון ואיני מתביישת לומר שאני מתפרנסת מניקיון בתים.

ליום הולדתי ה-60 הענקתי לעצמי מתנה מיוחדת, הצגת יחיד שכל כולה עלי ובה רק אני משחקת. במשך שנה עבדתי יחד עם עמליה הדר, שהיא בימאית, מנחה קבוצות בשילוב אמנויות וסטודנטית לתואר ראשון בבימוי, ובעזרתה עברתי תהליך של התבוננות פנימית ונחשפתי לעולם האפשרויות של התיאטרון.

ביום הולדתי ה-60, הנחתי את המגב והדלי והגשמתי חלום. עליתי על הבמה לראשונה בחיי בהצגה שכתבתי יחד עם עמליה הדר ששמה "המסיבה". "המסיבה", היא בעצם מונודרמה על הישרדות שמתחילה מהכאן ועכשיו שלי. שזה אומר: מעבודות הניקיון, מלהתגורר בדירת חדר שכורה בגיל 60 וחזרה אחורה לילדות שלי כבת לשני להורים ניצולי שואה, שבקושי ידעו קרוא וכתוב וניסו לחיות את חייהם בהישרדות מתמדת תוך גידולן של שלוש בנותיהם. הפחד מרעב הביא אותם למלא את הבית במלאי מזון שלא היה מבייש גדוד.

אני שווה, ראוי ומגיע גם לי לעמוד על במה". נאורה מתוקה גן-אל

ההצגה מספרת את סיפורה של ילדה שהלכה וגדלה, תרתי משמע. דרך חיים בקיבוץ, נישואין-גירושין, סצנת בליינד דייט על הקושי בכך למי שאין לה מחשב, וכלה בקבלה ובהשלמה עם מי שהיא ועם מי שהיא יכולה להיות. בסך הכל, מדובר בגיבורה עם נפש מוכה ומבולבלת המתהלכת בעולם, רעבה לאהבה, שנולדה בתור זיסל וחלמה לרקוד אך בה בעת, החלה להאביס את עצמה מכל הבא ליד עד שהגיעה לממדים עצומים. זהו סיפור על ילדה שגדלה בניכור מתמיד ובחוסר התייחסות ואהבה מופגנים, היא נזקקה לכל החום שיכלה להשיג, היכן שזה לא יהיה.

בסופו של דבר מצאה עצמה בקיבוץ, נשואה ואם לשני בנים. אלא שגם הקיבוץ לא סיפק את החום, החברות והחיבוק המיוחלים. החיים החסרים והמנוכרים שידעה, גרמו לה לקנא בכל מי שיש לו את מה שאין לה: אהבה, מראה אופנתי, מידת נעליים ממוצעת ובית. למרות כל המכות הניחתות עליה, זיסל אינה יודעת מורא ואינה מוותרת, נאחזת בשמחת החיים שלה כדי להמשיך הלאה. במהלך ההצגה עברה נאורה של היום תהליך של פיוס עם זיסל הילדה.

המסיבה

"המסיבה", תוצג במסגרת הפסטיבל הקהילתי של מתנ"ס נווה יוסף השייך לחברה למתנסים שיזמה את האירוע. היופי בעיני בתיאטרון קהילתי זה שהוא נותן את הבמה לקולות מושתקים או שותקים בחברה. סוג תיאטרון זה, עניינו איננו בהנמכת הסטנדרטים המקצועיים כפי שלעיתים ניתן לחשוב אלא נהפוך הוא, ישנה תחושה שדווקא מי שלא למד משחק או תיאטרון יש עליו, בנוסף למשא שיש על כל שחקן לפני שהוא עולה לבמה, גם את משא ההוכחה: "אני שווה, ראוי ומגיע גם לי לעמוד על במה".

החברה בה אנו חיים כבר מזמן איננה קהילה, לדאבוני הרב. תיאטרון קהילתי יכול, ולו לשעה קלה, להכניס את הצופים כמו גם את השחקנים, לחלל אחד בו יש שפה אחת, ברורה ונהירה לכל - שפת האנושיות.

"המסִיבּה" - או - "בגיל 60 אגיע לבמה!" נאורה מתוקה גן-אל בהצגת יחיד מקורית כתיבה ומשחק: נאורה מתוקה גן-אל. עריכה, הפקה ובימוי: עמליה הדר. תוצג ביום ג' ה10/7 בשעה 20:30 בסטודיו 2 במסגרת פסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי.

פסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי

הפסטיבל מאפשר במה פתוחה למגוון היצירה התיאטרונית הנעשית ברחבי הארץ על ידי להקות חובבים וקבוצות תיאטרון קהילתי העוסקים בנושאים קהילתיים וחברתיים.

הפסטיבל הוא אירוע ססגוני חי ותוסס, הצובע את חיי השכונה והאזור ומהווה עבורה, כמו גם לאלפי המבקרים המגיעים לשכונה, חוויה אומנותית, עממית וצבעונית. הפסטיבל נולד כשיתוף פעולה בין החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ובין מתנ"ס נווה יוסף ב-2006.

המופעים משקפים את המיקרוקוסמוס בחברה הישראלית, חלקם בעלי אמירה חברתית, אחרים עוסקים בשסעים אחרים כמו יחסי ערבים ויהודים בעיר מעורבת ובארץ בכלל. במסגרת הפסטיבל ניתן מקום מיוחד להצגות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים בד בבד עם הצגות ילדים, מופעי הומור ועוד. כחלק מהפסטיבל יוקם מתחם אירועי חוץ רחב ושוקק חיים ובו מועלים מופעי רחוב שונים, מייצגים, הופעות, זמרים הרכבים מוזיקליים, קפה תיאטרון ודוכני יצירה מקומיים.

• הפסטיבל יתקיים במתנ"ס ברחוב הרב משאש 1א' שכונת נווה יוסף בחיפה, בימים ימים ג'-ד'-ה' 10-11-12 ביולי בשעות: 17:00-23:00 הכניסה לכל המופעים ללא תשלום. לתוכניה המלאה לחצו כאן.