האם האינטרנט הורג שפות?
לפני כשבוע גוגל השיקה את פרויקט "שפות בסכנת הכחדה" מתוך שאיפה לסייע בשימור שפות. ד"ר תמר עילם גינדין משוחחת עם פרופ' גלעד צוקרמן ויחד הם מנסים לענות על השאלה: האם רשת האינטרנט הורגת שפות או יוצרת שפה חדשה
בשבוע שעבר השיקה גוגל שירות חדש
לתיעוד שפות בסכנת הכחדה, שמטרתו לסייע לאנשים לאסוף ולשתף במידע עדכני על שפות שכבר כמעט ואינן נשמעות. זה יפה מצדם, במיוחד לאור הטענות בדבר אחריותה של הרשת להיעלמות שפות. האמנם האינטרנט הורג שפות? התשובה המסתמנת: כן ולא.
האינטרנט לא עושה שום דבר חדש
גינדין: אז מה, האינטרנט באמת הורג שפות?
צוקרמן: מדובר על חרב פיפיות. מחד גיסא, ברור שהרשת הורגת שפות. זה הדבר הקל להסביר. אינטרנט זה גלובליזציה, אמריקניזציה, אינגלישיזציה. ולא רק אינגלישיזציה. אינטרנט שייך לשפות החדשות – לשפות הגדולות. למשל, מנדרינית לעומת דיאלקטים של סינית, סוואהילי שהורגת שפות אפריקאיות אחרות, ספרדית שהורגת שפות מיעוטים וכן הלאה. זה שאנחנו משתמשים בתקשורת המונים, בטוקנולוגיה – זה גורם להומוגניזציה.
גינדין: בעיניי האינטרנט לא עושה שום דבר חדש. שפות נכחדו ונבלעו כל הזמן. מה שהאינטרנט עושה, ולא רק בתהליכים בלשניים אגב, הוא להאיץ תהליכים שקרו גם קודם לכן בעולם הפיזי.
גם לפני 3,000 שנה היו שפות שנכחדו. עמים שנשמדו, עמים שנכבשו ועמים שהוגלו. לפעמים השפות ממש מתו, לפעמים השאירו חותם על השפה שכבשה אותן, ולפעמים רק השתנו ללא הכר. חיתית נכחדה בלי אינטרנט. סוֹגְדִית גם לא הייתה צריכה אינטרנט כדי להיכחד. וגם האינטרנט הוא סוג של כיבוש, תרבותי.
מצד שני, מאז שכל אחד יכול להעלות כל תוכן, בצורות שונות כמו טקסט, אודיו, וידאו ותמונה, יש יותר תיעוד לשפות בסכנת הכחדה. גם אם המטרה הראשונית של הווידאו לא הייתה לתעד את השפה, יש לנו יותר תיעוד, שיכול להיות בסיס למחקר גם אחרי שהשפה תמות לגמרי.
צוקרמן: נכון. ויותר מכך, באמצעות יד מכוונת אנחנו יכולים לפוך את הקערה על פיה ובעצם להשתמש בטוקנולוגיה כדי לשמר שפות, ולא רק כדי לשמר אלא גם כדי להחיות שפות שמתו כבר.
המגמה: מיזוג שפות
גינדין: רגע רגע, מה זה טוקנולוגיה?
צוקרמן: טוקנולוגיה היא תקשורת המונית טכנולוגית. אינטרנט, פייסבוק, טוויטר. זו המהפכה הרביעית: המהפכה הראשונה הייתה היווצרותה של שפה. המהפכה השנייה הייתה המצאת הכתב, המהפכה השלישית הייתה מהפכת הדפוס, והמהפכה הרביעית היא הטוקנולוגיה.
זה משנה לגמרי את הדרך שבה אנחנו מתעדים שפה. אנחנו יכולים עכשיו להשוות את השפה שלנו לשפה הכתובה של לפני 2,500 שנה, אבל אין שום תיעוד לשפה דבוּרה מלפני 2,500 שנה.
גינדין: נכון. לשפה הדבורה יש הדים בשפה הכתובה – שגיאות או חוסר עקיבות שמשקפים את השפה. אבל זה גם לא מספיק, וקיים רק בשפות שיש להן תיעוד כתוב. על רוב השפות והדיאלקטים שהיו ונכחדו אנחנו פשוט לא יודעים. לא על השפה התקנית ולא על השפה המדוברת.
צוקרמן: נכון. אבל בכל זאת, ממגדל בבל עד לפני כמאה שנה, המגמה הייתה פיצול ליותר ויותר שפות. היום אנחנו נמצאים בתחילת תהליך הפוך, מיזוג שפות. הייתי מאוד מופתע אילו היו מגלים איכשהו שלפני 30,000 שנה היו יותר שפות וניבים מאשר לפני 100 שנה. היום יש בעולם כ-7000 שפות. השיא, אני חושב, היה במאה שעברה. וזה שפות, לא דיאלקטים. בגרמניה ובצרפת למשל יש ניבים רבים, שלפני 100 שנה עדיין היו קיימים והיום הם מתחילים להפוך ליפהפיות נרדמות.
צוקרמן: מהפכת הטוקנולוגיה מסמלת את תחילת החזרה למגדל בבל. ממגדל בבל עד המהפכה הטוקנולוגית המגמה היתה פיצול פיצול ופיצול, והיום אנחנו הולכים למיזוג. זה לא התחיל עם הטוקנולוגיה, זה התחיל לפני כמאה שנה, עם תקשורת ההמונים. את מגדל בבל התחלנו עם שפה אחת, היום יש 7,000 ואנחנו הולכים אחורה. הטוקנולוגיה בעצם הורגת את השפות הקטנות.
גינדין: וגם מספקת תיעוד. כמו כן, וזאת גם מגמה שהתחילה עוד לפני האינטרנט, והאינטרנט רק מעצים אותה – אנשים יותר מודעים לצורך לשמר שפה ועושים יותר כדי לשמר אותה. בזה הטוקנולוגיה גם מסייעת. יש קבוצות ואתרים לשפות קטנות ותכנים מועלים ליוטיוב. לא מזמן קיבלתי לינק לסרטון בתאלשי, שפה איראנית בסכנת הכחדה.
צוקרמן: בדיוק. ולכן אנחנו צריכים יד מכוונת. עם יד מכוונת אנחנו יכולים להפוך את הקערה על פיה, וזה מה שאני בעצם עושה פה באוסטרליה. אנחנו מתחילים מהפסימיות ואז עוברים לאופטימיות. מתחילים מ"איזה בעסה, זה הרס לנו את הבלשנות", ואז אנחנו עוברים לבלשנות החייאה.
בלשנות החייאה זה מה שאני מנסה לייצר פה. איזשהו ענף של בלשנות שיחפש כל מיני עקרונות אוניברסליים שאנחנו יכולים להשתמש בהם בהחייאת שפות, ולא משנה אם זה עברית או בַּנְגָלָה (שפה אבוריג'ינית בדרום אוסטרליה) או הוואית או גאנה (שפה אבוריג'ינית באדלייד, דרום אוסטרליה – לא לבלבל עם אפריקה) או וַּומְפָּנוֹאַג (שפה אינדיאנית במסצ'וסטס).
אותן התופעות ההיברידיות שאני מוצא בישראלית אני רואה גם בהוואית, בגאנה וכולי. למשל: הרבה יותר קל להחיות מילים בסיסיות ונטיות פעלים מאשר צלילים וסדר המילים במשפט.
למה בכלל להחיות שפות?
גינדין: אני אשאל שאלה שאני יודעת עליה את התשובה: אם התהליך הטבעי עכשיו הוא ששפות נכחדות, ושפה היא אמצעי תקשורת ואנחנו יכולים להבין אחד את השני פשוט באנגלית. למה צריך להחיות או לשמר שפות?
צוקרמן: להחייאת שפות יש שלוש סיבות עיקריות: אתית, אסתטית ותועלתנית. נלסון מנדלה אמר פעם: "אם תדבר לאדם בשפה שהוא מבין, זה ייכנס לו לראש. אם תדבר אליו בלשונו, זה ייכנס לו ללב". שפה היא לא רק אמצעי תקשורת, היא חלק מהזהות של עם, יש בה עולם ומלואו של רעיונות, של ערכים, של היסטוריה. זה מתקשר גם לערך האסתטי. אובדן שפה הוא אובדן גדול יותר מאשר אובדן אדמה. זה אובדן של אוטונומיה תרבותית, של עצמאות רוחנית ואינטלקטואלית.
גינדין: אם נלך שוב ללשונות היהודים – הדבר ששמר על הצביון היהודי הוא העברית. ספרות הקודש כתובה בעברית, תקשורת בין קהילות רחוקות התרחשה בעברית. וברוב לשונות היהודים יש גם מילים וביטויים שנכנסו מלשון הקודש. גם אם לא דיברו אותה בבית, היא המשיכה להחזיק את הזהות של היהודים בתור עם.
צוקרמן: והסיבה התועלתנית שוב מתקשרת לערך האתי, ואני רואה את זה גם בשטח. עמים שמאבדים את השפה שלהם מאבדים גם את הכבוד העצמי, את הגאווה שלהם. הם לא רוצים להיות אבוריג'ינים, רוצים להיות אוסטרלים כמו כולם. החייאת שפה היא גם החייאת הכבוד העצמי והזהות העצמית . פתאום אנשים גאים להיות אבוריג'ינים. ראי גם מקרה הישראלית.
גינדין: עברית. אבל זה נושא לכתבה נפרדת.
פרופ' גלעד צוקרמן הוא מופקד הקתדרה לשפות בסכנת הכחדה באוניברסיטת אדלאיד באוסטרליה. הוא מפיק לקחים מהחייאת השפה העברית כדי להחיות שפות אבוריג'יניות באוסטרליה.
ד"ר תמר עילם גינדין מומחית לשפות איראניות חיות ומתות, חקרה וחוקרת במיוחד דיאלקטים יהודים, מתים וגוססים.
בונה והורסת
מומלצים
