השחפת והזרים - פאניקה מיותרת

השבוע התפרסמו הנחיות הנהלת בית חולים איכילוב לגבי טיפול בנושא שחפת באוכלוסיית הזרים. יש לברך את בית החולים איכילוב על לקיחת יוזמה למען בריאות הציבור: ניטור, איתור וטיפול בציבור רחב של פונים, המודרים חברתית וחסרי גישה כיום לשירותי בריאות בקהילה (קופות חולים, מרפאות). בית החולים התחייב לטפל במקרים שאותם יאתר, ועל כך הברכה. עם זאת, הבעיה אינה של איכילוב.

במדינת ישראל יש מדיניות ברורה של מלחמה בשחפת מזה שנים. אך מול האוכלוסייה הזרה, לא ברור מה היא מדיניות משרד הבריאות? לו הייתה בעיית בריאות ציבור שכזו, היה מצופה ממשרד הבריאות לפרסם את הנתונים ולהתחיל בפעולות מניעה, איתור וטיפול. הסכנה, לו הייתה כזו, אינה מתחילה בחדר המיון של איכילוב, אלא היא בכל מקום.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

גיוס לאף אחד / תומר קמרלינג

אל תתנו להם רובים? / יובל אדמון

חברה נאורה נמדדת ביחסה לחלשים ולמודרים. המרפאה הפתוחה (צילום: נועה מגר)

אך נראה כי אין בעיית בריאות ציבור שכזו. ואם אין בעיה שכזו, הרי שמדובר בתיוג מסוכן, המעודד את הסנטימנט השלילי כלפי אוכלוסייה פגיעה ומוחלשת חברתית, חסרת גישה לשירותי רפואה ושירותים חברתיים. הדבקת ציבור שלם - לא במחלה - אלא בתיוג שלילי של מצורעים ומפיצי מחלות היא איומה. מדיניות מפלה שכזו, ללא ביסוס עובדתי ברור, מגבירה את העוינות והדחייה, שבלאו הכי מטופחות במדינה בתקופה האחרונה כלפי אוכלוסיית המהגרים בישראל.

האם מישהו היה מעלה על דעתו להתנות גישה לשירותי בריאות - של מטופלים ושל קרובים המגיעים לביקור בבית החולים - על סמך הפרדה של אוכלוסייה מסוימת? לפי צבע עור, נטייה מינית, מוצא (רוסי, אתיופי, מרוקני), נטייה פוליטית? אך כשמדובר באוכלוסייה זרה, ובעיקר של אפריקנים, אין קל מזיהוי ותיוג שכאלה. מה גם שאין מידע אפידמיולוגי המצדיק סימון ותיוג של קבוצות אוכלוסייה.

שמשרד הבריאות יתערב

יש לזכור כי גם יהודים מארצות מסוימות עברו ריסוס משפיל לגזזת, במעין פרוצדורה רפואית, שהתבססה בין היתר גם על דעות קדומות, והוכחה בדיעבד כלא נחוצה לחלוטין. כל המהלך הזה היה פוגעני ומיותר. מתוך היכרות רבת שנים עם עבודת בית החולים איכילוב, אני משוכנע כי הפעולה תתבצע ברגישות ותוך שמירת כבוד האדם וזכויותיהם של הזרים, ועל פי נהלים חוקיים (כולל חוק זכויות החולה, המחייב ליווי של מבקר אחד לפחות).

השאלה מה עושים כעת עם הבעיה המונחת לפתח משרד הבריאות. נכון, חלק מהמהגרים מגיעים ממדינות בהן פרקטיקות בריאות הציבור (כולל חיסון, זיהוי חולים וכו') אינן עומדות בסטנדרטים המערביים. אך מכאן ועד יצירת פאניקה בקרב הציבור הישראלי - הדרך רבה. במרפאה הפתוחה למהגרי עבודה ומבקשי מקלט מבקרים מדי יום עד 80 איש, ולא ידוע לנו על מקרי הידבקות של מתנדבים/ות. כמו כן, כל אוכלוסיית עובדי מערכת הבריאות מחויבת בבדיקת סקירה לשחפת.

אם חיים בקרבנו אנשים, שאותם אי אפשר להחזיר לארץ מוצאם, בשל היותם מבקשי מקלט המקבלים הגנה קבוצתית, יתכבד משרד הבריאות ויקבע מהם צורכי הניטור והמניעה בקרב האוכלוסייה הזרה. עמדת רופאים לזכויות אדם היא שיש לאפשר לאנשים אלה גישה לשירותי בריאות ולהשתתף בתשלום למערכת הבריאות על שירותי קופת חולים. רוב האוכלוסייה, על סמך הניסיון של המרפאה הפתוחה, היא צעירה ובריאה. ולבסוף, כדאי לזכור שחברה נאורה נמדדת ביחסה לחלשים ולמודרים חברתית, ולא לחזקים ולעשירים.

ד"ר עידו לוריא, מנהל רפואי, המרפאה הפתוחה למהגרי עבודה ומבקשי מקלט, רופאים לזכויות אדם

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il