בן זוגי סיבך אותנו בחובות. איך ממשיכים הלאה?
זוגות רבים מכירים את המצב הזה: אחד מבני הזוג יזם החלטה שגויה שהסתיימה במפולת כלכלית שמשפיעה על שניהם. האם הקשר נידון לכישלון או שמא אפשר ורצוי לסלוח? אלון גל עם התרחישים האפשריים
אפתח בוידוי: ב-15 שנה של קריירה כמאמן, פגשתי אינספור פעמים בני זוג או שותפים עסקיים שנקלעו למצב בו אחד מהם הוביל יוזמות או החלטות שהסתיימו במפולת כלכלית המשפיעה על שניהם. כמעט בכל המקרים זה נגמר בכאב או פרידה.
עוד בנושא:
רומנטיקה לתפרנים: הצעות לבילוי זוגי
לחזור להורים: בדרך לעצמאות כלכלית אמיתית?
8 דרכים לנהל דיון כלכלי בריא עם בן/בת הזוג
בגידה או טעות פטאלית?
הראשון הוא מצב שבו מתוך הסכמה או הסכמה שבשתיקה, קבלת ההחלטות נמצאת בידי אחד מבני הזוג ו/או אחד השותפים, ואז הוא מבצע החלטה כזו או אחרת שנגמרת במפח נפש כלכלי, למשל - השקעה כספית גבוהה בבורסה, החלטה עסקית כושלת, הלוואה לאדם אחר שלא מוחזרת וכו'. מדובר במצב בעייתי אך לא בבגידה עקרונית באמון הזוגי.
המקרה השני מתרחש כאשר למרות שבני הזוג או השותפים העסקיים מנהלים את המערכת הכלכלית בשיתוף ובצורה שוויונית, עדיין מחליט אחד מהם לבצע מהלך כושל מבלי ליידע את האחר. במצב כזה, מדבר גם בכישלון כלכלי כואב וגם בהפרת אמון בסיסית, שלא לומר - בגידה, שממנה קשה מאוד לחזור ולהמשיך הלאה.
אני יוצר אבחנה זו בראשית דברי, על מנת לתת לכם, הקוראים, כלי לאבחון מקרים שקרו או קורים בחייכם. צריך לומר שרוב המקרים בהם ניתקל שייכים לזוג הראשון, שבו ההחלטה הכושלת נעשתה אולי בצורה טיפשית, ייתכן וחסרת אחריות ואפילו אולי שרלטנית, אבל עדיין לא מדובר בבגידה מהותית באמון ששומטת את הקרקע מתחת לבסיס השותפות. במקרים כאלו, ניתן לסלוח אך בהחלט קשה לשכוח.
לסלוח ולא לשכוח
חשוב לי לציין שללא סליחה אמיתית, כזו שמשחררת אותנו ואת האחר מחוויות האשמה ותחושת הכישלון האישית, לא ניתן לבסס עוד מערכת אמיתית של שותפות. ללא סליחה שכזו, הצד הנפגע יחזיק את האירוע כחרב תלויה על צווארו של הטועה, בעוד שהצד שכשל יהיה חייב לבחור באחת משתי אסטרטגיות, הצדקת מעשיו בכל מחיר ו/או כניעה, הסתגרות ונטישה.
הדרך לסלוח במקרים כאלו, היא לזכור שבמידה וויתרתם מראש על הניהול המשותף על מנת להישאר באזור הנוחות שלכם ו/או להימנע מאחריות כלכלית, הרי שגם אם הצד האחר אחראי ישירות להחלטה ולכישלון, אתם עדיין שותפים מלאים בכך שוויתרתם על זכותכם להיות חלק ממערכת קבלת ההחלטות. המחויבות שלכם כרגע, היא לבצע שינוי אמיתי ובאמצעות הבהרת ציפיות מלאה וחדשה, להפוך למיודעים, שותפים ומקבלי החלטות, בצורה הדדית ומשותפת.
פילטר המצוקה
הסוג השני קשה הרבה יותר, מאחר שבן בזוג או השותף האחר, למרות הניהול המשותף, הפר את האמון וקיבל החלטה באופן חד צדדי, החלטה שתוצאותיה הגרועות מרסקות לא רק את חייו אלא גם את חייהם של בן/ בת הזוג ו/או השותף העסקי.
במקרה כזה אני מציע להפעיל את "פילטר המצוקה" - לבדוק האם האחר עשה פעולה זו עקב חוויות מצוקה אישית שלו, ואני אסביר: פגשתי מקרים בהם אחד מבני הזוג הרגיש שעקב המצב הקשה של המשפחה/העסק, מוטל עליו להושיע את המערכת בכל מחיר, וביצע פעולה חד צדדית מתוך אמונה שבמבנה הקיים אין לבני הזוג יכולת לשנות ביחד את המצב.
איני מצדיק התנהגות זו ובעיני זהו מתכון לאסון, ועדיין, אם התרשמתם כי פעולתו נגרמה כתוצאה ממצוקה שכזו, ייתכן שיקל עליכם לסלוח לו על הטעות הזאת.
ושוב אני אומר - בוודאי שלא לשכוח. מעכשיו תצטרכו לבצע את התיקונים שנדרשים, להבהיר ציפיות חדשות, וגם לקבע כלים איתם תוכלו לוודא שמקרים כאלו לא יישנו.
אם הפעלתם את הפילטר ולא מדובר בחוויית מצוקה, אלא פשוט בהחלטה מתנשאת במעמד צד אחד, הרי שמין הסתם מדובר במצב שונה, ואז עליכם לקיים עם עצמכם חשבון נפש ולהחליט האם לסלוח ולתת צ'אנס נוסף, או להחליט שמגיע לכם פרטנר הגון יותר מזה שקיים בחייכם.
בכל מקרה, זכרו תמיד כי גם אם סלחתם, מחובתכם לא לשכוח וליצור מערך או מערכת חדשה שיהיו מבוססים על לקחי האירוע.
שיהיה בהצלחה!
מסכימים עם אלון? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותב הוא מאמן אישי ועסקי, ומנחה התוכנית "משפחה חורגת"
לפנייה לכתב/ת 
