ברמאללה לא מופתעים: "למי כבר יש פולוניום?"
יממה לאחר פרסום תחקיר אל-ג'זירה, שהעריך כי ערפאת הורעל אך לא האשים בצורה מפורשת את ישראל, ברחובות רמאללה לא מאוד התרגשו מהממצאים. שמונה שנים לאחר מותו של הראיס, תושבי העיר לא זקוקים לשכנוע באשר ל"גורם המרעיל"
"תחקיר ההרעלה" של יאסר ערפאת, ששודר אמש ברשת אל-ג'זירה, עורר היום (ד') סערה בכלי התקשורת של הרשות הפלסטינית, אך רחובות רמאללה ספגו את ממצאיו בשקט ובאדישות יחסית.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
בכיכר המרכזית, שקרויה על שמו של המנהיג הפלסטיני, עולם כמנהגו נוהג. אנשים רבים חולפים ליד הפסל החדש והמרשים שנבנה במקום ובראשו דמות שתולה את דגל פלסטין על תורן. מתחתיה, מוצב דגל תנועת פתח ועליו ציור של ערפאת, אך נדמה כי זו הייתה הופעתו היחידה היום בעיר.
"לא היה שום דבר חדש בתחקיר הזה, כך שאני לא מבין מה העניין הגדול", אמר מאהר, תושב העיר. "זה היה ידוע שהוא הורעל וברור לכולם מי עומדת מאחורי הפעולה הזאת".
מותו של ערפאת נחשב תעלומה גם שמונה שנים אחרי. מצבו הבריאותי של הראיס הורע בזמן שהותו במוקטעה ברמאללה והוא הועבר לטיפול בבית החולים פרסי שבדרום פריז, שם מת ב-11 בנובמבר 2004. מיד לאחר מותו נעשו בצרפת בדיקות לאיתור רעלנים שנותרו בגופו, אך הרופאים לא מצאו כל ראיה לכך שהראיס מת לא מסיבות טבעיות.
במסגרת התחקיר של אל-ג'זירה, שללו החוקרים בלוזאן את הסיבות האחרות שיכלו להביא למותו על סמך תיקו הרפואי שנמסר להם, וקבעו כי ערפאת היה בקו הבריאות עד שחלה לפתע הידרדרות באוקטובר 2004. המדענים במכון לפיזיקה גרעינית בעיר לוזאן שבשווייץ בדקו דגימות ביולוגיות שנלקחו מחפציו האישיים של המנהיג הפלסטיני המנוח, בהם גם מברשת השיניים שלו וכובעו. הפריטים, שעליהם נמצאו כתמי דם, זיעה ושתן, נמסרו על ידי אלמנתו של ערפאת, סוהא, ליוצרי התחקיר, ששקדו על הפקתו במשך תשעה חודשים.
מנהל המכון אישר כי בדגימות האלו נמצאו רמות גבוהות של פולוניום, יסוד רדיואקטיבי רעיל מאוד ומסוכן ביותר, שכמות קטנה ממנו מסוגלת לפלוט קרינה קטלנית. עם זאת, לדברי החוקר הבכיר, כדי לקבוע בוודאות כי זו הייתה סיבת המוות יש להוציא מהקבר את גופתו של ערפאת ולבדוק את עצמותיו או את האדמה שכיסתה אותן - אולם זה דורש את הסכמתה של הרשות הפלסטינית וכן את אישורה של ישראל להוצאת הדגימות משטחי הגדה המערבית.
התחקיר עצמו לא הפנה אצבע מאשימה לגורם שעומד מאחורי ההרעלה, אולם בין השורות, ניתן היה להסיק שהאחריות מוטלת על ישראל. וליד מחמד, שמתגורר אף הוא בעיר, צפה בתוכנית בתשומת לב רבה, כהגדרתו, ובסיומה הגיע למסקנה ברורה. "נכון שבאל-ג'זירה הביעו ספקות לגבי הממצאים ולא ניתנה תשובה חותכת לשאלה מה היה הגורם למוות של הראיס, אבל מי מחזיק בפולוניום? רוסיה, ארצות הברית וישראל. רוסיה לא רצתה לחסל אותו וגם ארצות הברית התנגדה לכך - אז מי נשאר? מי שהציב טנקים מול החלון שלו במוקטעה".
גם מתחם הקבר של ערפאת נותר שומם בבוקר שלמחרת התחקיר. חלקת הקבר סגורה למבקרים עקב עבודות שיפוץ נרחבות, ומלבד שני תיירים שניסו להתעניין בנעשה, איש לא חלף במקום. לא רחוק משם, הסיק עדנאן, איש עסקים מהאזור, כי "אין עשן בלי אש". לדבריו, הרשת הקטארית עשתה תחקיר מעמיק, והיא ידועה במהימנותה. גם העובדה שישראל לא הואשמה באופן ישיר הוסברה על ידו. "הם חכמים. יכולת להבין את הדברים מתחת לפני השטח". ומה דעתך? שאלנו. "אני פלסטיני. ואנחנו כבר רגילים להאשים את ישראל בכל דבר בצורה אוטומטית".
ככלל, הרחוב הפלסטיני האשים את ישראל במותו של ערפאת מיד לאחר שזה אירע בפריז, אולם אחרים טוענים כי ישראל לא יכלה לעשות זאת לבד. "היא עומדת מאחורי זה, אבל היה מישהו בסביבתו של ערפאת שביצע עבורה את
העבודה", טען וליד. והוא לא היחיד שחושב כך. "ישראל קשורה לזה אבל אני בטוח במאת האחוזים שהיה מישהו בין המקורבים לערפאת שהחדיר לו את הפולוניום לגוף בשליחותה", פוסק מאהר, שקורא להוצאה מיידית של גופת ערפאת מקברה.
לצדם, היו גם כאלה שהמשיכו הלאה. עבד, בעל חנות באחד הרחובות המרכזיים, טען כי בכלל לא ידע על התחקיר עד עכשיו. "חלאס, ערפאת מת כבר ואנחנו חיים", אמר בחיוך, "יותר מעניין להסתכל על הנשים היפות כאן ברחוב מאשר על ערפאת ועל התחקיר שבדק ממה הוא מת".
לפנייה לכתב/ת 
