ערוץ הילדים בחופש הגדול: חוזר חלילה

תארו לעצמכם ערוץ טלויזיה מרכזי בחייכם, שמשדר 18 שעות ביממה – ומתוכן בערך 16 שעות של שידורים חוזרים. לא הייתם בועטים בו בזעף והולכים למקום טוב יותר? ובכן, ככל הנראה אתם לא ילדים, ואתם לא יושבים בקיץ הזה דבוקים לערוץ הילדים בו, מתוך עשרות רצועות שידור ביום, תמצאו בערך שעה וקצת של תכנים חדשים. את כל היתר הורידו מהבוידעם של הקיץ שעבר – ואף אחד לא מתלונן.

• "בנות", סופעונה: נא ורוטט, מצחיק ורגיש
• TLV, עונה שלישית: כמו במבה במילוי במבה
  

 הרגלי הצפיה של הילד הישראלי, ובעצם גם של אחיו בניכר, עשויים להיות שונים מאד משל המבוגר התבוני. אם לא מציבים לצאצא רף איכות נמוך שמתחתיו פשוט לא צופים, הוא ייצמד אל המסך באשר הוא מסך, כי "לראות טלויזיה" הוא עדיין סוג של בילוי נחשק. עובדה, הורים (תבוניים) מגבילים אותו בתקופת הלימודים ומשחררים קצת בחופש, ועובדה – כשההורים הללו מטילים עונשים על התנהגות לא ראויה, העונש השגור ביותר הוא "בלי טלויזיה עד סוף השבוע", מה שהופך את המסך לנחשק עוד יותר בשל האיסורים המוצמדים אליו.

יהפכו לקאלט. כוכבי גאליס (צילום: יוסי צבקר)

צופים שבויים, זה מה שיש לערוץ הילדים – וכיוון שכך, אין צורך להשקיע. קחו למשל יום טיפוסי, יום חמישי, ה- 5 ביולי, 2012. מה מציעים לילדכם היום? ראשית, ערימה שלמה של חברים נושנים, מוכרים ואהובים. גם לעניין השידורים החוזרים ילדים לא חושבים כמבוגרים. הם רוצים "עוד פעם", והם מקבלים. את ידידם הטוב ארתור הממושקף, את גיבור העל שלהם באטמן בפרקים חדשים שאם אינני טועה כבר ראיתי, את גארפילד, את הפיג'מות האלמותיות, את גאליס שמאיימים להפוך לקאלט – ולצד הקרם-דה-לה קרם הזה, שגם הוא חף מתכנים מחכימים או מועילים בדרך כלשהי, דוחפים להם גם המון זבל.

ללכת שבי אחריו

בין שידור חוזר של "בית ספר למוסיקה" לבין תוכנית מתיחות דבילית עם מצלמה נסתרת ברוח יהודה ברקן, בין "המורדים-ברזיל" לבין עוד טלנובלבה לנוער שבה יהיו יותר מדי נישוקים, חיבוקים וגיפופים, על פי הוגי הערוץ, קנייני התוכניות ומי שממש מייצרים את התוכן המקורי המועט שבו, אפשר לשרטט את הפרופיל של הצופה הממוצע, שהוא גם הצופה האידאלי שמבלה שעות על גבי שעות מול הלוגו הנכון. קבלו איפוא קוים לדמותו, וכל האמור בזכר תקף גם לנקבות, אפילו ש"באטמן" הוא לא כוס השוקו שלהן.

• הוא חף מכל השכלה ולא רוצה להיות משכיל. אין בערוץ הילדים כמעט תכנים שנשענים על ספרות, ישראלית או אחרת. אין בו אפילו הצצה למרחב התרבותי העצום שמחוץ לקופסה: אף אחד לא עובר הרפתקה במוזיאון, לא מטייל בארץ, לא קורא כלום, לא מתעניין בסביבתו ולא לומד שום דבר חדש.
  

• הוא בינלאומי לגמרי. העובדה שהוא יושב בישראל מקרית לחלוטין. רוב החומר המשודר קנוי, מצויר ומדובב. גם במיטבו (ארתור כבר אמרנו?) הוא מנותק לחלוטין מחייהם של ילדים ישראלים. למורים בבתי הספר של הדמויות המצוירות קוראים "מר" ו"גברת", הדמויות נהנות מאד מכריכי חמאת בוטנים וריבה (התרגום הקלוקל לג'לי) ובסופי השבוע כולם משחקים בייסבול. הדיבוב עצמו הוא צרה גדולה: איכשהו הכל מסתדר במופע של היסטריה ווקאלית חסרת שחר, מלאת עליצות מזוייפת, מתנגנת באורח מעושה לגמרי ומעוותת לחלוטין את נגינתו הטבעית של משפט עברי, גם כשהוא מצטווח בפי הטף.
  

ועכשיו למרצ'נדייז.בקוגן

• וזה מדבק. נורא מדבק. ילדים שקמים מן הכורסה אחרי שעות של צפייה ידברו איתכם בקול רם מן הרגיל. ילדות שצפו יותר מדי בספייס גירלז המצוירות או במועדון וינקס או בכל זבל אחר שמלעיטים אותן, פתאום יפיקו מגרונותיהן העדינים מיני יצירים לשוניים במבטא צפון קליפורני משוכלל , שבו משפט מסתיים בטון מוגבה ובסימן שאלה, גם כשלא שואלים דבר.
  

• הוא צרכן טוב ומתמיד. לפיכך יש לשדר לו לפחות תוכנית זבל אחת שכולה מיועדת לרכישת מוצרים יקרים ולא חיוניים בכלל. כזו היא "בקוגן", שאם לא סבלתם ממנה בעונות הקודמות, תיאלצו כעת לרכוש עוד ועוד חפצים מתכלים מפלסטיק במחירים מופקעים או שתסתכנו בסיוט של כל הורה בעת הבילוי המשפחתי בקניון: ילד מיוזע שצורח בקול רם ומבייש אתכם נורא.
  

• הוא עוד לא בן שמונה. הנתון הדמוגרפי המשוער הזה מתקבל מבדיקה של הגבלת הצפייה. ובכן, מתברר כי ההגבלה (שהיא כמובן רק המלצה בלבד) מתייחסת אך ורק לתכנים הכוללים נשיקות צרפתיות וגיפופים פרונטאליים. בגיל שמונה ויום, על פי הוגי הערוץ, זה כבר בסדר גמור ללמוד את יסודות המיניות למתבגרים מתוך הערוץ החביב על קטנטנים. יש תכנים אחרים שעוברים לבני השמונה ומטה מעל לראש, ביניהם חלק גדול מהבדיחות של "הפיג'מות", אבל אף משבץ תוכניות בר דעת לא יגביל את הצפייה.
  

אפשר לכבות לו את הטלויזיה, לנתק אותו מהכורסה – אבל כבר אי אפשר למנוע ממנו צפייה. כאן, לטעמי, מצויה סכנה מתמשכת שהורים עדיין לא ערים לה די הצורך. מעשה בחברה שלי שהחליטה כי החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על הערצה דבילית לעלילות "בקוגן" וחבורתו, שמצילים את העולם מהשמדה כל שתי דקות וחצי. הלכה וחסמה את ערוץ הילדים כולו, ולמשך יום וחצי הייתה מאד גאה בתוצאות, כי הצאצא התנתק לגמרי ועבר למחשב שלו, ואפילו היה מוכן לחבוש אוזניות על ראשו המתולתל כדי לא להרעיש. עד שבמקרה חלפה ליד המסך שלו, והוא מיהר למזער את העדויות המרשיעות.

יורש העצר העלה את התוכנית האהובה עליו לצפייה, אחרי שאחותו הגדולה הסבירה לו איך עושים גוגל ומה יוצא לו מזה. הילד בן שש וחצי. לכו תילחמו בו, בדמותו כפי שהיא משתקפת בהחלטות של בעלי ערוץ הילדים, ובחוסר התועלת המצטבר והולך של צפייתו לחייו בכלל. המציאות מוכיחה שלא תילחמו, להיפך: רובכם דווקא מרוצים מאד מזה שהילד יושב מול הטלויזיה בשקט גמור. נטייתו לאלימות מסוגננת, צעקנות וצרכנות יתר מגיעה גם משם – רק אל תגידו שלא ידעתם. ואם באמת לא ידעתם, תמיד יש שידור חוזר.