חיילים שישראלים אימנו - יגנו על האמירויות
אלפי חיילים מקולומביה מגוייסים בידי איחוד האמירויות כדי להגן על המדינה העשירה מהאיום האיראני ומהאביב הערבי. השכר: בין 2,800 דולר ל-18 אלף דולר בחודש, לעומת 550 דולר לקצין בקולומביה. האם ההכשרה הישראלית שקצרה הצלחות נגד כנופיות הסמים בדרום אמריקה, תוכיח את עצמה שוב?
מדינת איחוד האמירויות, אחת המדינות העשירות בעולם, החלה בחודשים האחרונים בגיוס חיילים מיחידות עלית בצבא הקולומביאני. לפי הדיווחים, עד כה הגיעו למדינת המפרץ כ-800 חיילים וקצינים מתוך 3,000 מתוכננים.
משכורות פי חמישה ויותר
הפיתוי הכספי עבור אנשי הצבא מקולומביה הוא אדיר. במדינה שבה המשפחה השלטת יכולה להוציא מיליארד דולר על קבוצת כדורגל (מנצ'סטר סיטי), לא נראה שישי בעיה בכיס להוציא על אבטחה וביטחון. המשכורות של החיילים מקולומביה נעות בין 2,800 דולר בחודש לבין 18,000 דולר בחודש. במולדת שבדרום אמריקה שכר הקצינים מגיע ללא יותר מ-550 דולר בחודש.
לפי הדיווחים, החיילים מקולומביה אינם נחשבים שכירי חרב (בייחוד לא בעיני עצמם). הם אינם מועסקים על ידי חברה מתווכת, אלא מועסקים ישירות על ידי הממשלה. בעבר, כבר נכוו אנשי הצבא מקולומביה כשגויסו לצרכי ביטחון על ידי חברה ששלחה אותם לעיראק. החברה הבטיחה שכר נאה של 10,000 בחודש אולם בבגדאד גילו החיילים כי שכרם מגיע ל-1,000 דולר לכל היותר.
יצוין כי לאיחוד האמירויות צבא המונה כ-50 אלף חיילים. מדובר בצבא המצויד במיטב התעשייה הצבאית במדינות המערב. מדינת האמירויות דורגה במקום ה-4 בעולם בכל האמור לרכש צבאי בין השנים 2009-2005 עם הוצאה של כ-6.5 מיליארד דולר. מאז תקופה זו נמשך הרכש הצבאי המסיבי בעיקר נוכח החשש להתלקחות עם איראן.
הגיוס של חיילי העלית מקולומביה מונע על ידי מספר איומים. ראשית, כפי שכבר צוין קיימים חששות לעימות עם השכנה איראן בין אם על רקע תקיפת מתקני הגרעין או על רקע האיבה בין שתי המדינות נוכח מחלוקות על ריבונות של שלושה איים במפרץ. בנוסף, חוששים השלטונות באבו דאבי מהתפרצות מחאות עממיות בהשפעת האביב הערבי ונראה כי במקרה שכזה החיילים מקולומביה ינסו לספק את התשובה ברחובות.
ישראל של דרום אמריקה
הבחירה בחיילים מקולומביה אינה מפתיעה. בשנים האחרונות יצא ללוחמים משם מוניטין בינלאומי הרבה בזכות ההצלחות בזירת הלחימה נגד המחתרת וכנופיות הסמים. לפי דיווחים מהשנים האחרונות, את ההכשרה ללוחמי הקומנדו הקולומביאנים העבירו מומחים מישראל וגם מארה"ב ומבריטניה. לא בכדי כינה לפני שנתיים נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס את קולומביה כ"ישראל של דרום אמריקה" ברומזו על קשרי הצבא ההדוקים בין שכנתו לצבא האמריקאי והישראלי.
התקשורת בקולומביה לא חסכה בשנים האחרונות דיווחים על המעורבות הישראלית באימון חיילי העילית של המדינה ובהדרכתם כיצד ללחום בארגוני הגרילה. ארגון המחתרת הגדול במדינה FARC הצהיר בשנת 2007 כי קציני קומנדו ישראלים לשעבר מסייעים לצבא קולומביה להילחם בברוני הסמים וחברי הגרילה בג'ונגלים של המדינה. שר ההגנה הקולומביאני חוזה מנואל סנטוס הודה באותה השנה בהצהרה לתקשורת במדינתו כי "קבוצה של קצינים ישראלים לשעבר מייעצת לפיקוד העליון בנושאי מודיעין".
כלכלה יציבה ומעצר בלוגרים
אם נחזור למדינת האמירויות נאמר כי האוכלוסייה המקומית שם מונה כמיליון איש מתוך אוכלוסיה כוללת של כ-6 מיליון. עד כה, לא ניכרו רוחות האביב הערבי במדינה. למעט כמה בלוגרים שקראו לרפורמות ולשינוי שיטת הממשל, נכלאו ושוחררו - כלפי חוץ לפחות - נראה כי המדינה המבוססת על פדרציה של 7 נסיכויות צולחת את המשבר בקלות יחסית. יש לזכור כי מאז החל המשבר בעולם הערבי דווח כי השלטונות באמירויות הצרו את צעדיהם של חברי תנועת אסלאח (רפורמות) כדי לסכל כל אפשרות להתססה.
השלטונות גם העניקו שורה של "סוכריות" כלכליות לאזרחים כדי למנוע כל אפשרות של תסכול על רקע תנאי המחייה. האופי הקוסמופוליטי של שתי הנסיכויות המרכזיות – דובאי ואבו דאבי והשפעות חיוביות של האביב הערבי על המשק המקומי (עלייה בתיירות, בהזרמת הון) חיזקו את מגמת ההתייצבות.
ואכן מאז 2009 מתאוששת כלכלת האמירויות ממשבר הנדל"ן והחובות (בעיקר של דובאי) וזאת תודות למחירי הנפט הגבוהים. מדינת איחוד האמירויות היא יצואנית הנפט העולמית מספר 3.
במהלך השנים 2014-2010 השקעותיה בתחום הנפט והגז צפויות להסתכם בכ-40 מיליארד דולר - סכום גדול יותר מכל מדינת מפרץ אחרת. כ-75% מהסכום יושקעו באמירות החשובה ביותר - אבו דאבי. השקעות אלה בנפט לצד גיוון מקורות ההכנסה באמירויות אחרות צפויות לבסס את הפעילות במשק גם בשנים הבאות.
במשך השנים הפנו ראשי המדינה את הכנסות הנפט (בעיקר מאבו דאבי) לענפים כלכליים נוספים. כך למשל דובאי הפכה מרכז סחר והשקעות. אזורי הסחר החופשי באמירות זו מבטיחים תנאים נוחים ולכן כל חברה בינלאומית שמכבדת את עצמה פועלת שם באמצעות משרד אזורי.
אבל מדינת האמירויות אינה רק נפט, מסחר ופיננסים. בשנים האחרונות החל מגזר התעשייה להראות סימני צמיחה. כיום חלקו בתוצר המקומי מוערך בפחות מ-15% אך ישנן תוכניות להגדלתו בעשור הקרוב. אחת התעשיות הבולטות המצויות בתנופה באמירויות היא תעשיית האלומיניום.
בשנת 2011 התרחבה פעילות הסחר שלא במגזר הנפט. לפי נתונים רשמיים, ייצוא מוצרים שלא מתעשיית הנפט מדובאי הסתכם בשנה החולפת בכ-190 מיליארד דולר. הייצוא של מוצרים דומים מאבו דאבי היה צנוע יותר - כ-38 מיליארד דולר.
נגיד הבנק המרכזי של המדינה מעריך כי המשק יסגור את שנת 2012 עם שיעור צמיחה שינוע סביב כ-4% וזאת חרף המשברים העולמיים. שיעור צמיחה דומה הושג גם ב-2011. (עם זאת, הערכות של גופים עצמאיים צופות שיעור צמיחה נמוך יותר). התמ"ג של המדינה נע סביב 385 מיליארד דולר, דבר הממקם אותה כמשק הערבי השני בגודלו לאחר ערב הסעודית.
דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת) www.infoprod.co.il
לפנייה לכתב/ת 
