פרשת שבוע כלכלית: אהבת ממון וגיוס חרדים

פרשת "בלק" עוסקת בברכות בלעם לעם ישראל. בלק מלך מואב שולח את בלעם לקלל את בני ישראל במדבר, והכתוב מספר כי הקב"ה הפך את הקללות לברכות. סמלים רבים נקשרו לשלושת סבבי הברכות של בלעם.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

הכסף מעביר את האדם על דעתו

"ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יִתֵּן לי בלק מְלֹא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלוקי לעשות קטנה או גדולה" (כ"ב, י"ח).

רש"י במקום מפרש: "למדנו שנפשו רחבה ומְחַמֵד (חומד) ממון אחרים..." בלעם מציב לעצמו גבול. למרות שהוא אוהב ממון, הוא לא יפעל בניגוד לצו האלוקי.

השבוע החלה עדותו של עד המדינה במשפט הולילנד. ליד שולחן הנאשמים עומדים ראשי מדינה ברמה הפוליטית, הפיננסית והמוניציפאלית. עד המדינה מעיד, שהוא עצמו אינו שה תמים. היקפי השחיתות נאמדים בסכומי עתק. הכסף הוא כלי מרכזי בחיינו. מסתבר, שהמרדף אחריו מעביר לעיתים את האדם על דעתו, והוא מאבד כל נורמה מוסרית.

האם האתון היא המצפון הפנימי של בלעם?

בלעם רוכב על אתונו בדרכו למלא את שליחותו. החמור היה אחד מכלי הרכב המקובלים בתקופה ההיא. סיפור אתונו של בלעם נראה מעט תמוה.

מדוע התורה עוסקת בפירוט כה נרחב בתיאור מסע בלעם על האתון? מי היא האתון הזו? האם היא קול מצפונו הפנימי? האתון בורחת ממנו, לוחצת את רגלו לקיר ומכאיבה לו. לבסוף היא פשוט רובצת ולא מוכנה לסור למרותו. בלעם מכה אותה עד שהיא פותחת את פיה ומעמידה אותו אל מול המציאות שאותה בחר לא לראות.

המלאך פונה אל בלעם ואומר לו: "ותראני האתון וַתֵט לפני זה שלוש רְגָלִים. אולי נטתה מִפָּנַי כי עתה גם אֹתְכָה הרגתי ואותה החייתי". בלעם משיב: "כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי ..."(כ"ב, ל"ג- ל"ד). בלעם מבין את טעותו. הוא שופט את האתון על פי המעשה בלבד ולא על פי הכוונה.

ראיה כוללת של הדברים אמורה להבחין בין המעשה לכוונה. לעיתים לאדם יש כוונות טובות ורצויות, אבל בפועל הוא פועל ופוגע באחרים. השופטים מבחינים בין שוגג למזיד, הם בודקים מה הייתה כוונתו של האדם ומה היו מניעיו. כך גם נפסק להלכה במשפט הפלילי בישראל. במקרה שלנו, בלעם שפט את אתונו על פי המעשה שלה בלבד, שהרי האתון ראתה את מה שהוא לא ראה והתכוונה להגן עליו.

עד מתי עם לבדד ישכון?

מרביתה של הפרשה סובב סביב הברכות. "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר ... מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'. כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ".(כ"ג, ז'-י"א).

האם הברכה להיות "עם לבדד ישכון" טובה עבורנו כעם? הנצי"ב מוולאזין רואה בפסוק שני היבטים. כך הוא כותב: "לא כדרך כל אומה ולשון, כשהולכים בגולה ומתערבים עם המַגְלִים אותם, משיגים בזה אהבה וחשיבות... אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד ואינו מתערב עמם, ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו".

אבל כאשר יושב "בגויים, וכאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם, אז לא יתחשב - אינו נחשב בעינם להיחשב כלל לאדם". אם כן הנצי"ב אומר, כי עם ישראל חייב לשמור על הייחודיות שלו ולהיזהר מהתבוללות, ואם חס וחלילה ירצה להידמות לאומות העולם, הוא יאבד.

אין ספק, כי יש יתרון בלהיות "עם לבדד", יש חשיבות גדולה לשמור על הייחודיות שלנו כעם. הישראלים בכל מקום בעולם מתבלטים בדרך כלל. מספר הישראלים המעורבים בעולם בחברות ההזנק (סטראט-אפ) גדול באופן יחסי מכל אומה אחרת. השמירה על מסורת יהודית תמיד חזקה יותר, כאשר נמצאים בחו"ל, כך נשמר הקשר לארץ וליהדות.

האם לא חשוב להיות חלק ממשפחת העמים?

אך ההסתגרות והניתוק מכל האומות - יש בהם גם נזק גדול. מדינת ישראל חייבת להיות חלק ממשפחת העמים בעולם. יחד עם זאת, כל ראשי ממשלות ישראל הבינו את הצורך המהותי לשמור על ייחודיות של עם ישראל.

ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, אמר בטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן את המשפט המוכר: "מהיום, לא עוד עם לבדד". לעומת זאת ראש הממשלה יצחק שמיר, שהלך השבוע לעולמו, הבין את הצורך בהבאת מאות אלפי עולים לארץ מברה"מ ואתיופיה כדי לשמור על חוזקו וייחודו של העם מול האומות. שני ראשי הממשלה רצו לחזק את אחיזתו של עם ישראל בארצו מול אומות העולם.

נפלאה היא ברכתו השנייה של בלעם: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר ... הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף ...(כ"ג, י"ח-כ"ד). בלעם מדמה את עם ישראל לאריה, שלא שוקט עד אשר הוא מוצא מזון לעצמו ולמשפחתו.

מדרש רבה אומר על הפסוק, שמיוחדים ישראל, שהם יודעים להפריד בין לימוד ותפילה בבוקר לדרך ארץ ולמשא ומתן במהלך היום. יש לאמץ את גישת המדרש גם כיום...!

גם בברכתו האחרונה בלעם משבח את עם ישראל על מידת הצניעות שלו: " מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל... כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.(כ"ד, ג'-ט').

במה טובים אוהלי ישראל? רש"י מפרש: "שראה, פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה". מידת הצניעות היא ששמרה על המשפחה היהודית מדורי דורות.

עם כלביא ישכון - ממיתים עצמם באוהלה של תורה?

השבוע הוגש דו"ח ועדת פלסנר לעניין שוויון בנטל. ואולי נסתם הגולל על החלום לשוויון בנטל? כיום רבים מספסלי הישיבה מלאים באברכים הזכאים לסבסוד מוגדל ללא כל אבחנה. לגבי חלקם לא תורתם אומנותם, אלא השתמטותם אומנתם. הוגדשה הסאה!

כלל הצעירים שלנו קמים כלביא להגן על בטחון המדינה. לא ייתכן שאנחנו לא נדרוש בכל פה חלוקה שווה בנטל ובזכויות. לעיתים צריך לקבל החלטה לתת העדפה למגזר מסוים באוכלוסייה כדי לחזק אותו. אבל אי שיווין בנטל ומתן העדפות מיותרות למגזר החרדי רק מחלישים את האחדות בעם.

שלא כמו בלעם שרצה לקלל ויצא מברך. מסמוסה של וועדת פלסר הוא תקלה חמורה למגזר החרדי ולכלל העם. על גדולי העם לקום ולתקן את המצב, ויפה שעה אחת קודם!

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, יועץ שיווקי ואסטרטגי