נהג ליסינג, המדינה רוצה לדעת על כל תלונה נגדך
הצעת חוק שנועדה להעביר רק מידע סטטיסטי על תלונות בנושא נהיגה, משנה כיוון. במקום מידע כללי, ידרשו החברות להעביר מידע אישי ומפורט על כל נהג בעל רכב צמוד
לידיעת בעלי רכב צמוד: מישהו התלונן על האופן שבו נהגתם? המדינה תבקש מהמעסיק שלכם לדווח על כך. משרד התחבורה מבקש את אישור ועדת הכלכלה לתקנה חדשה, לפיה כל חברה בעלת צי רכב תחויב להעביר דו"ח שנתי, שיכלול את מספר התלונות שיתקבלו כנגד כל אחד מנהגיה. תלונות אלה צפויות להגיע בעקבות יישום חוק "המלשינון", לפיו יחוייבו ציי רכב להצמיד מדבקה שתאפשר דיווח על נהיגה לא ראויה למוקד ייעודי. את החוק יזם ח"כ זאב בילסקי, שהסביר בעבר כי מטרתו היא צמצום היקף הנהיגה העבריינית של בעלי רכב צמוד.
הדו"ח אותו מבקש משרד התחבורה לקבל יכלול גם את מהות התלונות שהתקבלו, ואופן הטיפול בכל תלונה. כל חברה גם תדווח למשרד התחבורה על מספר התאונות שבהן היה מעורב כל אחד מנהגיה. התקנה המוצעת קובעת גם כי במקרה שיתקבלו יותר מארבעה דיווחים על נהג אחד - תחויב החברה להודיע על כך מיד לאחר קבלת התלונה החמישית. בהודעתה המיידית, תידרש החברה לפרט את אופן הטיפול בתלונה שהתקבלה.
"מספר התלונות שקיבל כל נהג"
על-פי נוסח החוק שיזם בילסקי, וכפי שאושר בקריאות שנייה ושלישית במליאת הכנסת, משרד התחבורה קיבל את הסמכות לחייב את החברות "לערוך דו"חות תקופתיים ולמסור אותם לגורם שייקבע בתקנות, ובלבד שלא יימסר מידע אישי על הנהגים". בהצעת החוק המקורית, אף הוצע כי הדו"חות שיועברו יהיו "סטטיסטיים" בלבד - כלומר נתונים מספריים, ולא אישיים.
אלא שנוסח התקנה של משרד התחבורה, כפי שהגיע לידי ynet, מאפשר פרשנות רחבה מאוד - ודווקא כולל מידע אישי שתצבור כל חברה על נהגיה. על-פי התקנה, הדו"ח השנתי שיועבר למשרד יכלול את "מספר התלונות שקיבל כל נהג, מהות התלונה ואופן הטיפול בה". אלה אינם נתונים סטטיסטיים, ואין בניסוח כל איסור על העברת מידע אישי. בהמשך התקנה גם נקבע כי הדו"ח יכלול את "מספר תאונות הדרכים שבהן היה מעורב כל נהג".
בתקנה גם לא מפורטות דרכים לאבטחת המידע בידי החברות או משרד התחבורה. למשל, אין כל התייחסות לדרך שבה נדרשות החברות לצבור את המידע אודות הנהגים, ומי בחברה רשאי לקבל גישה לאותו מידע. גם אין הסבר כיצד יועבר אותו דו"ח שנתי מהחברות למשרד התחבורה, ומה מורשה המשרד לעשות עם המידע שיקבל אודות הנהגים. ראוי לזכור כי המידע יבוסס כולו על תלונות של נהגים אחרים, ולא שוטרים או גורמי אכיפת חוק אחרים.
"יש קשר סטטיסטי לתאונות"
החוק שיזם ח"כ בילסקי נועד להסדיר נוהל שהחל משרד התחבורה ליישם ב-2005 ("נוהל 6"). על-פי בילסקי, מטרתו היא "להביא להפחתה משמעותית בתאונות, על-ידי שיפור בתרבות הנהיגה של הנהגים הנוהגים ברכב שהם מקבלים מהחברה". אלא שיעילות הנוהל מעולם לא הוכחה במחקר. עבודה שבדקה את יעילותו של נוהל דומה שיושם בחיל האוויר, לא מצאה קשר חד-משמעי לשיפור שהושג בבטיחות, והסתפקה בקביעה כי "מדובר על קשר סטטיסטי בלבד".
למעשה, כותב העבודה אף הבהיר כי יישום הנוהל בחיל האוויר היה רק חלק אחד ממכלול צעדים שננקטו לשיפור הבטיחות. לדבריו, "יש להדגיש כי 'נוהל 6' מופעל כחוליה אחת בשרשרת של חוליות, הכוללות גם אמצעים לניטור נסיעה של כלי רכב, וכן כלים נוספים - כגון הדרכות נהגים, ומבצעי בטיחות שונים". החוק של בילסקי אינו עוסק בהיבטים נוספים אלה, אלא מתמקד באותה מדבקת "מלשינון".
יתרה מכך, יישום החוק - באמצעות התקנה שהכין משרד התחבורה - עלול לגרום לבעיית בטיחות חמורה מהבעיה אותה הוא מתיימר לפתור. זאת, מאחר שהדיווח על העבירות לאותו מוקד ייעודי יעשה לרוב באמצעות טלפון נייד ותוך כדי נסיעה. שימוש בטלפון נייד, גם באמצעות דיבורית, נחשב לאחד הגורמים המשמעותיים ביותר להיסח דעת - והיסח דעת הוא אחד הגורמים העיקריים לתאונות דרכים.