אחיי החרדים, קחו דוגמה מאלירז פרץ

אין ראיון בשבועות האחרונים שבו מראיינים אדם חרדי (ויש הרבה כאלו) שלא נשמעת בו הסיסמה המנצחת שאי אפשר לכאורה להתווכח עליה: "מה שמחזיק את עם ישראל זה לימוד תורה". משתמע ממנה שמי שיגייס את החרדים ימוטט את עולם התורה. אולי תתפלאו, אך אני, כתלמיד ישיבה שנתיים וחצי לפני הצבא וארבע שנים אחרי הצבא וכקצין, מאמין בכל לבי שיש הרבה מן האמת שבכוח לימוד התורה נעוץ בין השאר יסוד קיומנו. ועדיין, אני סבור שאין טיפה של קשר בינה לבין השתמטות מהצבא.

עם ישראל מצוּוה ללמוד תורה, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה". אך נשאלת השאלה - מיהו עם ישראל? ומה הכוונה יומם ולילה? נקודת המוצא היא שנהיר לכול שאין חובה על כל אחד ואחד ללמוד כל שעה ושעה. ברור לכולנו שאדם צריך לישון, לאכול, לעזור לאשתו, להתפרנס, לחנך את ילדיו וכולי. עכשיו נותר לנו לשאול מה קורה בזמן הזה כשלא לומדים, כשעוזרים בבית, כשנחים. מה מחזיק את עם ישראל באותם רגעים? הדעת אינה סובלת דמגוגיה זולה. ואחיי החרדים האהובים, אל נא תשתמשו בה באופן כל כך זול ומזלזל באינטליגנציה של כולנו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זו המחאה האמיתית / שלומי צדקי

למה לא הפגנתי עם ה"פראיירים" / שאול רוזנפלד

אל תעשו לעצמכם חיים קלים. חייל בגבול עזה. ארכיון (צילום: AFP)

העובדה שבכל שנתון יתגייסו אלפים לצבא לא תשתק את עולם התורה. בכל רגע נתון ימשיכו עוד עשרות אלפים ללמוד תורה במרץ. אני מקווה. גם אתם יודעים שלא כולם שם לומדים. גם אתם יודעים שהפחד האמיתי מגיוס הוא לא מכך שלא ילמדו תורה, והוא לא קשור כהוא זה לטיעון המופרך של "החרבת עולם התורה". הוא קשור רק לפחד המשתק, הגלותי במקור, מכל השפעה זרה. הפחד המסורתי שעדיין זורם חזק בעורקים משינוי אורח החיים היהודי, שהחזיק לאורך הגלות ולו אנו אכן חבים את תודתנו העמוקה על שמירת הגחלת. אבל זהו, אנחנו בארץ ישראל. נכון שיש הרבה בעיות, אך זו אינה סיבה טובה מספיק לתת לאחרים למות במקומכם.

מפקדים ותלמידי חכמים

זכיתי לשרת בסיירת גולני בצוות של אלירז פרץ הי"ד. אלירז היה המודל שאתם חייבים לשאוף אליו. תלמיד חכם שכל רגע נתון בין אימון לאימון היה הוגה יומם ולילה בתורה. כל דיבור שלו היה יונק מרוח התורה שלמד וספג בשנותיו בישיבה לפני הצבא. בכל פעם שחזר הביתה לאשתו ולילדיו אחרי שבועיים בעזה או בכל מקום אחר היה תמיד, אבל תמיד, עובר דרך אחד מרבותיו, מעיר אותו באמצע הלילה ותובע ממנו ללמוד איתו, ואם לא מצא חברותא בשלוש בבוקר עבר דרך בית המדרש, בטרם ידרוך על סף ביתו. גם הוא הרגיש צורך להתמלא מחדש, אך לא על חשבון אחרים.

בזכות תורתו ושירותו שנבע כולו מרוח התורה ובזכות רבים וטובים שיודעים שהשתדלות היא חובה דתית מוסרית מן המעלה העליונה - אנו כאן. אלירז הוא לא היחיד. הלוואי שתתעמקו בדמויותיהם של דרור ויינברג, עמנואל מורנו ורועי קליין זכרם לברכה, שהיוו דור של מפקדים תלמידי חכמים. אל תעשו לעצמכם חיים קלים ותאמרו שהם יוצאי דופן, מיתוסים. הם לא. יש עוד המון כאלו שעדיין חיים בתוכנו ומשלבים באופן הכי פרקטי את לימוד התורה שלהם עם שירות משמעותי, במסגרות ובתוכניות שונות, וממשיכים אחר כך בשירות מילואים.

אז אנא מכם, אחיי, לא יקרה שום דבר לעולם התורה אם את מה שלמדתם בעמל כה רב תיישמו בשטח. ואל תשכחו שבאותה מידה שהתורה משבחת את לימוד התורה, כך היא משבחת את גמילות החסדים, ועוד ערכים נעלים כמו דרך ארץ שקדמה לתורה וכולי. אף אחד לא יבוא בטענות לאנשי זק"א או "יד שרה" שהם מבטלים תורה ושעולם התורה מפסיד אותם. להיפך, בזכותם התורה מקבלת ממד אנושי, מעשי ועמוק יותר. אתם מוזמנים לנסות.

אביתר שאקי, סרן במיל' בן 35 תושב יד בנימין, בוגר ישיבת "שבי חברון" וישיבה לבוגרי צבא ביישוב עלי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il