הבאנו ביכורים: רמה מרינוב-כהן בפגישת מחזור
אחרי שנים של עבודה בהיי-טק, רמה מרינוב-כהן הלכה לפגישת מחזור של אמצע החיים - ושם נולד הניצוץ לרומן הראשון שלה, "פרידה נכונה". "ישנם אלו שמגיבים באדישות, וישנם אחרים שרוצים לשמר את הקשר", היא אומרת, "זה עורר בי השראה"
רמה מרינוב-כהן לא באמת תיכננה לכתוב ספר. אחרי שנים של עבודה אינטסיבית בהיי-טק, תחום שבו מרבית הכתיבה היצירתית שלה התבטאה במיילים מנוכרים, מצאה את עצמה מרינוב-כהן כותבת רומן פוליפוני, רב-דמויות, והסיפור של "פרידה נכונה" התחיל ממש כמו בחיים: בפגישת מחזור של בית הספר, שגורמת לך לעצור לרגע ולחשוב מאיפה באת ולאן אתה הולך - ובעיקר, מה קרה בזמן שחלף מאז שנפרדת מחברי הילדות.
ראיונות קודמים במדור "הבאנו ביכורים" :
הפגישה המחודשת בין ירון ואיה, חברי נעורים שמובילים את הספר, מעמידה את החיים שלהם במבחן. הבחירות שעשו, חיי הנישואים, הרגשות שהיו שחלפו, הזיכרון ומידת אמינותו - כל אלו מתערערים במעין משבר של אמצע החיים. רמה מרינוב-כהן, אמא לשלושה שגרה במושב בשרון, מצאה בכתיבה את המפתח למשברים האלו, שצפו מולה בפגישת מחזור מכוננת שנכחה בה.
רוצים לקרוא פרק מתוך "פרידה נכונה"? היכנסו לכאן!
"עד לפני שמונה שנים הייתי שכירה ועסקתי בפיתוח תוכנה בחברת מחשבים", היא מספרת. "לא חשבתי שאי פעם אכתוב. בהמשך עברתי לעבוד בייעוץ לחברות שמפתחות מערכות מידע ותוכנה, וכתבתי את הספר לאט לאט. את 'פרידה נכונה' כתבתי בכל מיני סגנונות, בקולות שונים, בגוף שני ולא בגוף שני - וכל הזמן התחלפתי בכתיבה של הגיבורים. כתבתי גם מכתבים ומיילים בתוך הסיפור. לקח הרבה זמן עד שהוא תפס את הצורה שלו והפך לרומן".
מדוע כתיבה?
"במשך שנים לא עסקתי בכתיבה בכלל ובשום צורה. זה היה נושא ממש זר בשבילי. אני מניחה שהכתיבה איכשהו בוחרת אותך. כל מה שרציתי לומר נכנס לי למקלדת. לקח לי זמן להבין שבעצם אני עוסקת בכתיבה, וזאת מלאכה שצריך לשפר אותה וללמוד אותה".
על מה הספר שכתבת?
"הנושא העיקרי הוא היחסים בין בני זוג. הספר מציג שני זוגות שיש להם מערכות יחסים שונות. אצל זוג אחד 'מדברים על הכל', כביכול, ואצל הזוג השני יש שיתוף סלקטיבי, יש גם סודות. מובן שהאירועים שקורים בספר משפיעים על מערכות היחסים האלו, שניצבות זו מול זו. נושא נוסף הוא הזיכרון. כמה הוא אמין, למה אנחנו זוכרים דברים מסוימים ולא אחרים, מדוע אנשים נושאים איתם זיכרונות שונים לגמרי מחוויות משותפות. זה נושא מרתק בעיני.
"נושא שלישי, שגם לו יש מעמד חשוב בספר, הוא נושא הטיפול הפסיכולוגי - מקצוע שניסיתי לבחון בעין ביקורתית. לפעמים, מרוב שמקפידים על הכללים, הופכים את העבודה למנוכרת וסטרילית. כשמסתתרים מאחורי הכללים ולא באמת שמים לב לאדם שמולך, זאת בעיני בגידה במקצוע. אני משווה ברומן את המקצוע הזה לרפואה, אבל בניגוד אליה, לא מודדים כאן הצלחה או כישלון, וגם לא רוצים לדעת אם יש תופעות לוואי. יש משפט שאומר - 'המטופל בחר שלא לאפשר לטיפול להצליח'. בחנתי את השפה של התחום הזה, ואת המשמעות של בניית קשר אישי ואינטימי בתשלום".
איך בחרת את שם הספר?
"השם של הספר הוא המהות של הסיפור. ה'פרידה הנכונה' היא גם השם של הפרק האחרון, שנולד ונכתב בשלב מוקדם. שנים לפני כתיבת הרומן השלם, כבר היו לי הפרק הזה והשם".
מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?
"הדבר היחיד שאני צריכה הוא שקט. כתבתי את הספר במהלך השנים בבית. במהלך השנים האלו הייתי בנסיעות מטעם העבודה. נסעתי לספרד ולסין. הייתי כותבת גם בטיסות וגם בבתי מלון ולפעמים קצת בבתי קפה, אבל לא הייתי מסוגלת להתנתק מהבית ליותר מדי זמן. אני אוהבת לכתוב בכל מקום. בשנים האחרונות נעזרתי באופן אינטנסיבי בעורכת שלי, דורית אופק, שלא נכנסה לעריכה רק בסוף התהליך אלא היתה שותפה מאוד פעילה בכתיבה".
מה אוטוביוגרפי ברומן שלך?
"האווירה והרקע של עולם ההיי-טק בהחלט קשורים בחיים שלי. יש המון קור וניכור בעולם הזה. עבודה מאומצת מדי, וחברות שעוסקות ברדיפה אחר הכסף. זה עולם שמתנהל על ידי תקשורת של מיילים, בניגוד לעולם הישן של המכתבים. גם ההתלבטויות של הגיל שמופיעות בספר, בעקבות מפגש מחזור מכונן, אלו נושאים שעולים אחרי גיל 40. גם לי היה מפגש כזה. בעשור מסוים בחיים, אנשים מתייחסים אחרת למפגשי מחזור. יש שתי תגובות אופייניות: ישנם אלו שמגיבים באדישות, וישנם אחרים שמתרגשים ורוצים לשמר את הקשר. זה עורר בי השראה".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"אחד הדברים שהכי קשים בכתיבה הוא שאין לך מדד אובייקטיבי לדעת אם הכתיבה שלך טובה או לא, ואתה שומע דעות שונות לאורך כל הדרך. נשים וסופרות שאני מאוד מעריכה ושנתנו לי חוות דעת מעמיקה על הספר, בלי 'אבל' ותנאים, הן והסופרות גיל הראבן ויהודית רותם. הן עזרו לי מאוד".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"' שלושה בסירה אחת', 'אורה הכפולה', 'נשים קטנות' ו'דפי תמר' של דבורה עומר".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"'פרשת גבריאל תירוש' של יצחק שלו. ספר שיצא בשנות ה-70, מאת אביו של מאיר שלו. חזרתי לקרוא בו במהלך השנים. הוא עוסק בפרשה מחתרתית שמתרחשת באזור ירושלים בשנות ה- 40, וגיבוריה הם חבורת תלמידי גמנסיה והמורה שלהם. אני לא יודעת למה הספר הזה הטביע את חותמו עלי. זה לא משהו שאפשר להגדיר אותו. אבל התיאור הסוער של התקופה, צורת הכתיבה ומערכות היחסים בסיפור פשוט מרתקים בעיני".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"לא משהו שלא אמרו רבים וטובים לפני. זה כואב מאוד שילדים ונוער, הדור הבא, קוראים הרבה פחות מפעם. אפילו פחות מאשר לפני עשר שנים. פיתויי המחשב והטלוויזיה כל כך גדולים. אני מאחלת לספרות שיקראו בה ויכירו בה כמו בעבר".
מסר לקוראים:
"אני מקווה שהספר שלי יעורר בהם מחשבה, ויצליח לגעת".
