החרדים הם עדיין קצת האחים שלנו
בלי טררם ובלי שלמה ארצי בכיכר, מחפשים החרדים פתרונות יצירתיים. המהפכה אולי זוחלת, אבל היא כבר כאן. אז במקום לנסות "לחנך" את החרדים, נסו לעזור להם להשתלב
אחיי המילואימניקים,
השבוע אני יוצא לאימון גדודי ואני הראשון שרוצה לראות חרדי אמיתי, כזה עם פאות וזקן מדובלל, מסתער לצדי. אני מוכן אפילו, לא תאמינו, לוותר על שירת נשים, רק שיגיע. שייארגן את כולם לתפילת מנחה בדיוק בזמן של הפריסה ושלא ישכחו להוריד לשטח את הצ'ימידן עם התפילין.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
כן לשוויון בנטל, לא לבכיינות / משה רט
קולו של מילואימניק "פראייר" / יאיר אילן
אז למה לא הגעתי לכתוב על מחאת המשרתים? הנה רשימה חלקית:
1. קצת על ערך השוויון: חוק טל נפסל כזכור משום שהוא "פוגע בזכות לשוויון כחלק מן הזכות לכבוד האדם - אינו מקיים את תנאי המידתיות שבפסקת ההגבלה ולפיכך אינו חוקתי". עם זאת, גיוס קבוצות ייחודיות בכפיה (כגון חרדים, ערבים, נשים מכל דת שהיא), עלול לפגוע בחירויות בסיסיות המשתמעות אף הן, מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כגון הזכות לחופש דת ומצפון, הזכות להגדרה עצמית והזכות החברתית לחינוך.
2. על הקשיים בגיוס חרדים: אורח החיים הייחודי של המגזר החרדי מציב קשיים רבים בניסיון ההשתלבות בצבא. האם יש לנו רשות לזלזל בתפישת עולם המקדשת את לימוד התורה ורואה בשנות הבגרות המוקדמת שנים מעצבות עבור בחור הישיבה? האם מותר לנו לדרוש מחברה להתחתן בגיל מאוחר יותר או אולי להוליד פחות? גיוס חרדים מייצר גם קונפליקטים מובנים כגון: מיהו הסמכות העליונה: המפקד או הרב? האם החייל החרדי רשאי לשרת בבסיס מעורב? מה רמת הכשרות הנדרשת עבורו ועוד. מעבר לקושי הערכי קיים כמובן גם הקושי התקציבי. המוני חיילים חרדים נשואים עם ילדים המתגייסים בשם השוויון בנטל יעלו למדינה מיליונים לכל הפחות. אפשר ללגלג על שר האוצר כמה שרוצים אבל אני נוטה להאמין לו ש"שירות חרדים בכפייה בצה"ל, יעלה יותר ממה שיתרום".
3. איך מייצרים שינוי? הסטטוס קוו קיים 64 שנה. על מנת להביא לשינוי, דרוש תהליך איטי והדרגתי (שבשני המגזרים, מודים שהוא כבר החל). כפייה מייצרת אנטגוניזם אצל אנשים בכלל ואצל קבוצות מיעוט בפרט. חקיקה שתיתפש כפוגענית בקרב המיעוט החרדי תגרור עימה פסקי הלכה לפיהם בשעת השמד, אסור ליהודי לשנות אפילו את שרוך נעלו והתנגדות אידיאולוגית-דתית של "ייהרג ובל יעבור". דווקא בתור מילואימניק, קצת כבד וקצת מקטר, אני מבין שכדי להביא לשינוי משמעותי בתוך המגזר החרדי, זה חייב לבוא מתוכו ובשיתוף פעולה עמו.
אז מה לעשות?
המהפכה בציבור החרדי כבר כאן. היא אולי זוחלת ואולי לא מספיק זוהרת, אבל היא כאן. הנפגעים העיקריים מיוקר המחיה בעשור האחרון הם החרדים. רמת העוני במגזר החרדי עלתה לעומת ירידה ברמת העוני בציבור הכללי והתקרבות לשאר מדינות ה-OECD.
במגזר החרדי רוצים ומבקשים לצאת לעבוד. הם מכירים טוב מאיתנו את הקשר המלאכותי שיצרה המדינה בין שירות צבאי ובין תעסוקה, ובזהירות שקטה, בלי שלמה ארצי בכיכר ובלי שום טררם, הם מחפשים פתרונות יצירתיים. רעיון אופרטיבי שעלה למשל בפורום "השלמה" לקידום יחסי חרדים וחילונים הוא: הוספת תקנים לשירות אזרחי במקומות "כשרים" המותאמים לאורח החיים החרדי ופריסת מכסת שעות השירות במקביל ללימודים בישיבה.
אחיי המילואימניקים, במקום לנסות "לחנך" את החרדים, בואו נרכז מאמץ בהפחתת הסטריאוטיפים והדמוניזציה (בשני המגזרים), בהנגשת השכלה גבוהה ובהסרת חסמים לתעסוקה. בואו ננסה לעזור לחרדים להשתלב בשוק העבודה ולחפש יחד איתם דרכים לחיות כאן, במרחב הישראלי הרב-תרבותי המסובך הזה, ביחסי שכנות טובים יותר. אחרי הכול, למרות שהם "לא השכיבו איתנו מארבים בלבנון", הם עדיין גם, קצת אחים שלנו.
בהערכה רבה ובהזדהות חלקית
יעקב אופיר, פורום השלמה לקידום יחסי חרדים וחילונים בארץ
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
