"להסתכל על עצמי ועל כולנו כגוף אחד"

לאחר שצלח את החורף, פונה לפני מספר חודשים ממקומו גם מאהל קריית שמונה, בהוראת העירייה. פונה ממקומו - והחל לנדוד משכונה לשכונה. ביום שהגעתי אליו הוא התמקם בפארק הזהב שבלב העיר, בין המדשאות והעצים, המסגד הישן והמעיין, שעל שמו קרוי הפארק.

ליד האוהל הסמלי עמדה קבוצה קטנה של אנשים, שהסבירו לי שרוב פעילי המאהל נסעו להשתתף בעצרת הגדולה שהתקיימה באותו יום בתל אביב. התיישבנו על הדשא ליד האוהל, בין כרזות בשלבים שונים של הכנה, על מזרנים ועל כסאות חוף, ואחרי סבב היכרות שאלתי אותם אם תנועת השינוי היא בשבילם בראש ובראשונה תנועה של שינוי חיצוני-חברתי, או פנימי-אישי, או שניהם יחד. אני מביא פה את דבריהם של גבי ויינרוט, קרן קסטנבנד, ירון בן-עזרי, אלי בריף וסופיה שרון.

גבי: ההפרדה שעשית, בין שינוי של החברה לשינוי פנימי, היא – כמו כל הפרדה – במובן מסוים לגמרי מלאכותית. אצלי אפשר לראות את זה בכך, שברגע שהחלטתי שאני רוצה לשנות את החברה, או אפשר לומר - את העולם, מיד השתניתי בעצמי. זה מתחיל מהרמה הכי בסיסית, כיוון שכבר שנה שאני גר ברחוב, ואי-אפשר לומר שזה לא גרר שינוי פנימי. והשינוי הזה הוא גם הסיבה לכך שאני עדיין פה - כי התמכרתי אליו.

אני קורא לזה "לחיות לפי המצפון שלך", ומסתבר שזה מאוד ממכר. כמו שאפשר להתמכר לדברים שמזיקים לנו, אפשר גם להתמכר לחיים בהתאם המצפון. אבל זהו דבר שמעט אנשים מבוגרים יכולים להרשות לעצמם בעולם שלנו. אתה כל הזמן נדרש לעשות פשרות. וגם אני עשיתי הרבה פשרות בחיים שלי. אתה נדרש לעשות ויתורים מאוד גדולים כדי לחיות לפי המצפון שלך. אבל אם התחלת לעשות את זה, יכול להיות שלא תרצה להפסיק. כנראה שאני במצב הזה.

ירון: אני מתעניין מאוד בשינוי האישי שאנשים עוברים במסגרת תנועת השינוי, ואני חושב שמי שלא נמצא בתהליך של שינוי אישי - לא נמצא במהפכה. כלומר, הוא אולי נמצא פה בגופו, אבל הוא לא באמת במהפכה. כשאני בוחן את תהליך השינוי שאני עובר, הדבר הכי משמעותי שאני רואה על עצמי הוא יכולת הקשב - לא רק יכולת קשב לאדם אחר, אלא גם יכולת קשב למעגל.

היכולת להקשיב לאדם אחר היא דבר שהיה קיים בי עוד לפני המהפכה, אבל מה שהתפתח בי במהפכה היא היכולת לשבת במעגל ולשמוע לא רק הרבה דיבורים אינדיבידואליים, אלא גם את הסך-הכול שלהם, את הקול של המעגל. לשמוע מה המעגל אומר, מעבר למה שכל אדם במעגל אומר.

שינוי נוסף שאני עובר הוא נשירה של הפחד מהאחר. אני חושב שהפחד מהאחר הוא אחד המחסומים הגדולים לשינוי - אנחנו בדרך-כלל יושבים עם הדומה לנו, עם חברים שאנחנו מכירים, שבדרך-כלל דומים לנו, וכשאתה חי תקופה ארוכה במאהל אתה נפגש עם המון אנשים שלא דומים לך ושלא היית בוחר לשבת איתם, כי לא הכרת אותם בכלל. ואז מסתבר לך שהדומה רב על השונה, ואתה מפסיק לפחד מהאחר.

אלי: בעניין החיבור בין שינוי אישי ושינוי חברתי, אצלי אני רואה את זה ביכולת שלי לשתף פעולה. אני באופיי מאוד סוליסט - יודע בדיוק מה אני רוצה והולך על זה - ופתאום אתה צריך לשתף פעולה בשביל לעשות דברים ולהשיג דברים. עכשיו -בשביל לשתף פעולה אתה צריך לדבר עם אנשים, להכיר אנשים, וזה מוציא אותי מהמקום האינדיבידואלי, הנפרד שלי.

אני לא אומר שזה קל, זה מאוד קשה - כל פעם אני צריך לצאת מהגבולות שלי, ליצור חיבור וקשר במקום שקודם לא ראיתי אותו, לנהל שיחות עם אנשים שקודם לא הייתי מדבר איתם, להקדיש זמן לדברים שקודם לא היו מעניינים אותי. זה ברמה האישית, וברמה הגדולה זה אומר לא להסתכל על עצמי בתור סקטור, בתור פלח נפרד או גוף נפרד בתוך החברה, אלא להסתכל על עצמי ועל כולנו כגוף אחד.

ירון: קודם כל - בטוח שלא מספיק. הייתה תקופה שקיימנו פה מעגלים שקראנו להם "כביסה", שעסקו בעיקר ביחסים הבינאישיים, במטענים שהצטברו, אבל כבר הרבה זמן לא עשינו זאת. כל פעם אנחנו אומרים שנעשה אותם שוב, כי מטענים מצטברים כל הזמן, מתוקף החיים שלנו בחבורה, אבל אנחנו לא מגיעים לזה. זה חסר לנו.

אני חושב שעצם היותנו במרחב הציבור, ועצם החיים שלנו יחד, מייצרים לחץ אישי לשינוי. אין לך ברירה, אם אתה רוצה לחיות ולעבוד עם אנשים אחרים - אתה חייב להתמודד עם האגו שלך, עם הפחדים שלך. והרבה אנשים לא עומדים בלחץ, והרבה עזבו בגלל זה. אולי זו סיבה נוספת שכדאי לקיים מעגלי תמיכה, שבהם נדבר על השינוי האישי. אולי זה יקל על חלק מהאנשים ויאפשר להם לא לפרוש.

אבל זה גם לא פשוט, כי עצם הפתיחה של דבר אישי במעגל היא התמודדות לא פשוטה. זה דורש ממך להתגבר על פחד ולהיחשף. אפילו מה שקורה בשיחה עכשיו הוא קצת חריג בשבילנו. הנטייה הטבעית שלנו היא לדבר על "הדברים הגדולים", והרבה יותר קשה לנו לדבר על דברים אישיים. אז אולי בזכות השיחה הזאת כן נתחיל ליצור מעגלי תמיכה שיעסקו בשינוי אישי.

• "איך עושה שינוי?" – האם יכול האדם להשתנות במהותו? האם יכולים היחסים בין בני אדם להשתנות באופן יסודי ועמוק? האם יכולה החברה להשתנות באמת? ואם כן, אז איך? ואיך אוכל אני "להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם"? ראיונות, מאמרים ורבי-שיח שנוגעים בשאלות היסוד של כל תנועת שינוי.
  

• עמיר פריימן , עורך המדור, הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית, כותב ועורך ספרים, יו"ר מועצת התנועה להעצמת הרוח בחינוך. הצעות לקישור עם אנשים או קבוצות שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com . לראיונות נוספים במדור לחצו כאן .