פרידה מהדרום סודנים: "רוצה לנסוע בבר מצווה"

"אני לא מפחדת", אומרת פיירול שעושה את שעותיה האחרונות בתל אביב לפני שתטוס לדרום סודן. דמעות החלו זולגות מעיניה, חושפות את הרגשות האמיתיים מאחורי הגאווה שאותה השתדלה לבטא באצילות. "אני כן מפחדת", חזרה בה בעוד היא מתייפחת, והמשיכה בעברית: "אין לי אף אחד בסודן, אני חוזרת עם שלושה ילדים קטנים. מה יהיה כשלא יהיו לי אוכל או מים נקיים לתת להם? או כשהם יזדקקו לרופא?". יחד עם 133 תושבים נוספים היא תשוב למולדתה הערב (יום ד'), אחרי חמש שנים שבהן שהתה בישראל.  

על המזוודות בתל אביב(צילום: מוטי קמחי)

בקומה השביעית של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב התאספו משפחות ישראליות, פעילים ותלמידי בית ספר, שבאו להיפרד מחבריהם מדרום סודן, רגע לפני שעלו לאוטובוסים שייקחו אותם לשדה התעופה. רבים מהחוזרים הם ילדים שלמדו בשנים האחרונות יחד עם תלמידים ישראלים שחלקם הגיעו לומר להם שלום ברציפי התחנה. אורי פורשטט, 11, הוא אחד מהם. הוא וחברו וואי מסודן הסתודדו בצד הרציף. "הגעתי להיפרד", אמר אורי, "זה עצוב. היה לנו כיף יחד. היו לנו שעות ארוכות של שיחות וצחוקים. קשה לי לחשוב שאני לא אראה אותו יותר", אמר. לדבריו, "אני מקווה שאת טיול הבר מצווה שלי בעוד שנתיים אני אוכל לעשות עם אמא בדרום סודן. חבל שאלי ישי לא החליט שצריך להשאיר אותם כאן".  

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

נאבקים למען אי.ג'יי: "הלב נשבר, תשאירו אותה"

שנה לעצמאות דרום סודן: "החירות לא מלאה"

לילי חדר, הספרנית של בית הספר ביאליק רוגוזין בתל אביב, נפרדה אף היא מרבים מתלמידיה שעלו לאוטובוסים הבוקר: "אני מרגישה שדבר קשה קורה כאן היום והוא מחוץ לשליטתי. התחושה היא שאנשים מאוד יקרים נשלחים לסכנת חיים מאוד גדולה".

היא הוסיפה כי דרום סודן נמצאת במצב שבו חלק מהאנשים חיים כפליטים בתנאים הכי קשים, "חשופים לחום ולקור, לרעב ולמחלות ללא איש שיעזור להם. והחבר'ה האלו שחיו יחסית חמש שנים טובות בישראל הולכים עכשיו למשהו לא נודע. אין אוכל, הילד חולה ואין תרופות". היא סיפרה על פעילים מדהימים שאספו כסף לקנות תרופות וציוד הכרחי לעוזבים כדי לרכך את הנחיתה. "יש לנו בבית הספר 50 ילדים משם ואנו באמת שבורי לב".  

שרון ליבנה מארגון א.ס.ף הוסיפה: "אספנו בעזרת תרומות ציוד הכרחי כמו כילות נגד יתושים כי יש שם מלריה מאוד קשה וגם כדורים לטיהור מים, כי אין מים נקיים לשתייה והם חוטפים מחלות וזיהומים קשים". היא סיפרה כי אנשי הארגון עומדים בקשר עם מי ששבו לדרום סודן: "ילדים שהוחזרו לשם לפני שבועיים כבר מאוד חולים כתוצאה ממים מזוהמים. כשאנו מדברים עם אלו שכבר חזרו אנו כל הזמן שומעים שהם רעבים. הם אוכלים פעם אחת ביום כי האוכל מאוד יקר, יותר מבישראל והם מבקשים שנשלח להם אוכל מהארץ. כשהם מגיעים לשם אין להם שום מחסה או בית ואין איש שמטפל בהם. הם ברחוב וברחוב אין ביטחון והם מותקפים ונשדדים".

ליבנה הדגישה כי הדבר עומד בניגוד להמלצות משרד החוץ שהציע שהחזרה תיעשה בתיאום ובסיוע של גורמים בסודן, כך שמשפחות עם ילדים או אנשים עם צרכים רפואיים לא ייזרקו לרחוב. "זו המלצה שעליה הסתמך בית המשפט ושבעקבותיה הופסקה ההגנה הקבוצתית עליהם".