סרטים שחורים ושושנים עם משקולת

בבוקר שבת ה-9.6 התכנסו משפחה, חברים ועשרות חניכים בגילאים שונים לחלוק לצביקה להב ז"ל כבוד אחרון. האווירה היתה מחוייכת ומחבקת. המדריכים שהובילו את הקבוצה קשרו על המיכלים שלהם סרטים לבנים וכל משתתף קיבל סרט שחור ושושן עם משקולת להניח בקיאק של צביקה.

בצורה מסודרת התארגנו הצוללנים עם הציוד הנדרש, ירדו לחוף הים ועם קבלת האות 72 הצוללנים ירדו לעומק הדממה. צלילה מרגשת ומיוחדת לזכרו של חברנו צביקה.

הים - המקום שהוא הכי אהב באמת

לפני יותר מ-50 שנה התגייס צביקה לשייטת והיה מראשוני הלוחמים בה. באותם הימים, התאמנו לוחמי השייטת בנחל קישון. כחלק מהקבוצה הנבחרת, לקח צביקה חלק במבצעים שעד היום מעטים יודעים עליהם. בהמשך חייו עשה תפנית מקצועית מפתיעה, ובחר בעיצוב אופנה. אבל, חיידק הצלילה התעורר מחדש וקרא לו חזרה אל הים - המקום שהוא הכי אהב באמת.

"חיידק הצלילה התעורר מחדש וקרא לו חזרה אל הים"

במשך כ-30 שנה ויותר הוא שימש כמדריך המכשיר צוללנים מכוכב אחד ועד מדריכי צלילה מתקדמים והיווה חלק משמעותי בפיתוח תרבות ותיירות הצלילה הספורטיבית בארץ.

חברות אמיצה בגיל מאוחר שהחלה בקורס Dive Master נרקמה בין צביקה כמדריך צלילה לביני, חברות שהולידה מועדון צלילה משותף אותו ניהל צביקה. אחרי עשרות שנות צלילה והדרכה, בעקבות שבירת יד, צביקה גילה בבדיקה רפואית פשוטה שהוא חולה בסרטן. כשברקע מונחת סוגיית לוחמי השייטת שחלו בסרטן הקישון.

"שיא צלילה ישראלי שלא נראה כמותו בארץ"

תמצית מסקנות ועדת החקירה בעניין בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו בנחל, בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, פרסמה מסקנותיה: "פורמלית לא הוכח בבדיקה האפידמיולוגית-סטטיסטית עודף מובהק של תחלואה בסרטן בקרב חיילי השייטת שנחשפו למי הקישון, בהשוואה לחיילי השייטת הלא חשופים, נראה היה כי קיימת מגמה של סיכון יתר, גם אם מתון." (נובמבר 2003). מסקנה עמומה שהובילה לחוסר הכרה בחולים אלה הראויים לקבלת טיפול מיטבי ולאי לקיחת אחריות כנכי צה"ל.

כשנודע לצביקה שהוא חולה, הוא שיתף חברים שרצו לרדת איתו לצלילת פרידה מהים האדום. אולם התוכניות לא צלחו וחמישה חודשים הוא נאבק במחלה הקשה שבסופה הכריעה אותו.

בשיתוף קבוצת חברים, אירגנו ירידה מתוכננת ל"כפר הצוללים" באילת שהיה ביתו השני של צביקה, לטקס 30 מתחת למים. פרסום היוזמה בין החברים לאורך שנות חייו, התגובות המרגשות, ההתגייסות, ההערכות שלפני, איך יראה ויתנהל הטקס, דיונים על סוגיות בטיחות של עשרות צוללים, בנתה לאט לאט את ההתרגשות לקראת שיא צלילה ישראלי שלא נראה כמותו בארץ.

"כל משתתף קיבל סרט שחור ושושן עם משקולת לקיאק של צביקה"

72 צוללנים החליטו לעצור לרגע את מרתון החיים, להגיע לאילת כל אחד ממקומו, לעלות על ציוד צלילה ולרדת לטקס 30 לזכרו מתחת למים. יומיים לפני הטקס, ירדה קבוצת המארגנים "החלוץ" לבחור אתר צלילה מתאים, לקיים ניסיון במים של הכנסת שלטים, קיאק ואביזרים אישיים שהיו שייכים לצביקה.

בהתכנסות היה תדרוך מדוייק לכללי הצלילה רבת המשתתפים תוך הקפדה על שמירת הטבע מתחת למים, מסר שצביקה העביר לחניכיו בדבקות.

"הקפדה על שמירת הטבע מתחת למים, מסר שצביקה העביר בדבקות"

השקט, הבועות, ההתכנסות באתר שהוכן מראש, ההתרגשות שהיתה בעיני האנשים מאחורי מסכות הצלילה, דקת הדומיה בה נפרדנו מהאיש שחי על פי האמונה שכמה שיותר כחול, יותר עמוק.

כשאומרים לנו, צביקה להב, עולה מיד תמונה של בחור צנוע ומרתק, מגנט אנושי של חברים שבמסע חייו הכיר מעל ומתחת למים. 

כשאומרים לנו, צביקה להב, עולה תמונה של שמש, מים, עיניים ושמים. חיוך קטן עם אמירה צינית, דיבור מתון ומרגיע, שקט פנימי שהביא איתו מעולם הדממה.

שלא נשתה מי ים

יהי זכרו ברוך.