העם רוצה צדק בין-הורי

השבוע, במסגרת צילומי הסדרה "סברי מרנן" בהשתתפותי, נכנסתי לחדר ההלבשה ונפלתי על אחד השחקנים, שישן על הרצפה. הסבירו לי שנולד לו ילד, והוא לא ישן כבר שבועיים. נזכרתי בסיפור הזה, החוזר על עצמו, שראיתי לא פעם: שחקנים עצומי עיניים שממלמלים למצלמה טקסטים לא ברורים, ובין צילום לצילום תופסים פינה, או ארגז, צינור מעט רחב או סתם סמרטוט רצפה - רק כדי לישון עליהם עד הצילום הבא. בכל זאת, נולד להם ילד.

פעם, ליוויתי את בני לגן של בנו, הלא הוא נכדי האהוב והמוכשר (בדיוק המצח של סבא) ובני הלך בזיגזגים, כי לא ישן כל הלילה מאחר שקם אל הילד שמונה פעמים מתוך שש עשרה (הם חולקים בנטל שווה בשווה, אבא ואמא). לילד צומחות השיניים והוא צורח, הסביר לי בני. בגן אמרה הגננת שהילד מקסים ופיקח, ורואים שאמו משקיעה בו רבות.

בני הביט בגננת במבט מאיים, וכאילו חדר מבטו דרכה, עד שנבהלה. אבל זה מבט שרק אני מכיר אצלו. הוא פשוט ישן מולה בעיניים פקוחות. מין מיומנות חדשה של אבות במאה העשרים.

מבלים ביחד. אב ובנו (צילום: shutterstock)

פה נפל לי האסימון ונתחברו לי כל הסיפורים. אלו של השחקנים שלצידי, בעיקר הצעירים שבהם, שהולכים ובאים על הבמה כמו זומבים, ומיד אתה מזהה בהם את לידת ילדם הראשון. ואלו של בני ובעל בתי (דווקא בחור נפלא ומאוד עוזר). ונזכרתי בבתים של פעם, שבהם אבא היה אבא, פטריארך ומלך, והלך לעבודה בבוקר, וחזר ממנה אחר הצהריים. ובבית השתיקו את הילדים כדי שלא יפריעו לאבא, כי הוא עייף ונח מעבודת יומו. ואם הפריעו לו חלילה, היתה אמא לוקחת אותם לגן הציבורי, אחרי שסיימה את כל עבודות הבית. עד שאבא יגמור לנוח. אמא היתה אמא במשרה מלאה, שכללה לידת ילדים וגידולם, הכנת אוכל, תפירה, לבוש, שוק, ובישול.

ואכן אם היו אז אומרים לאבא שאמא משקיעה בבנים, היה בזה צדק. היום ברוב המקרים, כשאומרים את זה לאבא זה די מעליב, כי מאז המהפכה (אתם יודעים איזו, זאת ששלחה נשים לעבוד), תדעו לכם שאבא הוא בהחלט אמא במשרה מלאה לילדים הקטנים, שלא לומר התינוקות.

זה מתחיל כבר בשעה שבע בבוקר. הוא קם מוקדם, מתארגן, מתלבש, שותה קפה, ובדרך גם מעיר את ילדיו שילכו לגן. הוא מלביש אותם, מכין להם אוכל, מצחצח להם שיניים. סליחה התבלבלתי, הוא מקיים איתם משא ומתן כדי שיעשו את כל זה. "אם תלבש חולצה, תראה רבע שעה טלוויזיה", או "אם תאכל פרי, תקבל גם סוכריה".

האבא הזה, שאין לו זמן להילחם על כבודו, ממהר ללכת לעבודה. שם, מחכה לו יום שייגמר כעבור עשר או 12 שעות. וכשהוא יחזור הביתה, אשתו תחכה לו בבית, תנזוף בו בחן על שנעדר כל כך הרבה זמן, ותדרוש ממנו בבקשה לקלח את הילדים, לספר להם סיפור - ואם אפשר להשכיב אותם לישון. אחרי שזה ייגמר (גם כן, אחרי משא ומתן ארוך), הגבר יחזור למחשב, כדי להשלים עוד כמה משימות, ומשם יילך לישון. זאת אומרת השאיפה היא לישון.

מי יקום אליו?(צילום: shutterstock)

כי באמצע הלילה יישמע קול בכי, והילד הגדול יצעק לאבא ואמא שיבואו אליו. "תלך אליו, הלילה זה תורך", תלחש האשה מבעד לקורי השינה. הגבר יילך ובמשך שעות ינסה לשווא להרגיע את הילד שחלם חלום רע. יישב לצדו, ילטף אותו, ידבר איתו. לפנות בוקר, בתום שעות רבות כשכל זה ייגמר, הוא יילך למיטתו שוב, לחצי שעה של שינה. בבוקר שאחרי, הוא ירגיש לרגע אחד מסופק, כשישמע את הילד מספר לאימו ש"אבא הגיבור בא אליי בלילה וגירש את כל החלומות".

החופש הגדול 

ככה נראה יום ממוצע בחייו של גבר, ומצבו של גבר שאישתו בהריון קשה שבעתיים - הוא יכול להיות מפוטר בכל רגע. אין לו חופשת לידה, אלא אם כן האישה מוותרת על חופשת הלידה שלה. זה לא קורה בדרך כלל, ובצדק. כך שהגבר נאלץ לוותר על החופשה המוצעת לו בחוק, וממשיך לעבוד כמו סוס ולקבל מהחברה יחס של חמור.

בדרך לחופשת לידה(צילום: shutterstock)

נגמרת חופשת הלידה וחוזרים לעבודה, ואז מתחילה ההתלבטות. אולי שווה לא לשלם למטפלת ושאחד מבני הזוג יישאר עם הילד בבית? בואו ונדמיין אשה שהחליטה לעשות את הצעד ולוותר על הקריירה. "כל הכבוד", אומרים כולם, "אישה למופת. בדיוק רגע לפני הסמנכ"לות, היא ויתרה על הכול ונשארה עם הקטנה בבית".

בואו נדמיין את אותו הדבר עם גבר שעזב הכול למען ילדיו. "מובטל", מסננים כולם. "זרקו אותו מהעבודה, ועכשיו הוא מספר לנו סיפורים על זה שהוא מגדל את הילדים". כי בחברה שלנו אשה יכולה להיות גם אמא מצוינת וגם אשת קריירה. אבל גבר, אם הוא לא איש קריירה אז הוא לא באמת גבר.

בשורה התחתונה, האבא הישראלי של ימינו הוא איש עייף וקשה יום, שמנסה בקושי רב לתמרן בין העבודה לבית. האבא של היום הולך לעבודה  וגם מגדל ילדים וגם עושה אוכל. המהפיכה היתה ברוכה לזמנה אבל הגיע הזמן למהפכה חדשה, בה ינתנו גם לאבא קצת זכויות (לא הרבה, קצת!), אפילו אם הוא לא סחב את הילד תשעה חודשים בבטנו.

והנה עוד נושא למאה הנושאים האחרים בגללם מפגין עם ישראל בצמתי ארץ מולדת: החזרת כבודו האבוד והנרמס של האבא בחברה המודרנית. מ-ה-פ-כ-ה. כי בשביל כבוד צריך לעבוד. אבל לא עד כדי כך!

גאון ברדיו , ימי שישי 13:00-15:00 ברשת ב'

• מפיקת המאמר: טל ויינגרטן