כשאתה בא: כריס קורנל ברגעי השיא החבויים
רגע לפני שכריס קורנל מגיע להופיע בישראל, אור ברנע נזכר בחמישה רגעים מוזיקליים פחות מוכרים שלו, המבטאים את כשרונו המופלא. כן, הוא מרגש, נוגע ולעיתים אפילו נשמע כמו הנדריקס - אבל לפני הכל הוא פשוט מפגן ווקאלי מרשים
"סאונדגרדן", "טמפל אוף דה דוג", "אודיוסלייב" או קריירת הסולו? באיזו דרך בחייו זמר הרוק המוכשר היה בשיאו? קשה מאוד להחליט, כנראה בלתי אפשרי. במהלך הקריירה המוזיקלית המעניינת של כריס קורנל, הוא עבר שינויים מפתיעים ולקח את חייו לכיוונים שונים ובשבוע הבא הוא ישוב אלינו בעוד דרך חדשה, שלוש שנים מאז הופעתו האחרונה - עם ביקורים בזאפה אמפי שוני בבנימינה (16.7) ולמחרת בהיכל נוקיה בתל-אביב.
הפעם זה יהיה רק הוא והגיטרה האקוסטית, במופע "Songbook" בו הוא מבצע את שיריו הישנים בביצועים אקוסטיים נוגעים. רגע לפני, במקום להעמיק בשירים שהופיעו באלבומים השונים של האיש, החלטנו לגעת בשירים שהתפזרו ונראו במקומות אחרים. דרך פסקולים, אוספים, שיתופי פעולה וגרסאות כיסוי, בחרנו חמישה שירים מקסימים של קורנל שלא תמצאו באף אחד באלבומיו, ולמרות זאת אי אפשר להתעלם מהם.
Seasons
אחד הרגעים שהפיץ את להקות הגראנג' מסיאטל לכל פינה היה הסרט "סינגלס", קומדיה רומנטית בבימויו של מעריץ הסצנה, הבמאי קמרון קרואו (ומי שגם ביים את הסרט הדוקומנטרי על 'פרל ג'אם' שיצא בשנה שעברה). בתוך העלילה הדביקה, אבל הלא רע בכלל, שהתרחשה בסיטאל, קרואו שילב את הסצנה שהשתלטה על עולם המוזיקה בתוך חייהם של הדמויות הראשיות וכן הפך חברים מפרל ג'אם לשחקנים קטנים ומצחיקים.
גם כריס קורנל השתתף לרגע בסרט, למרות שלא אמר מילה על המסך. אבל בפסקול המלא בכל טוב שהגיע מחדרי החזרות של סיטאל, קורנל שר מכל הלב, גם בשיר אחד של "סאונדגרדן" שנקרא Birth Ritual - וגם בשיר סולו מדהים בשם "Seasons", רק הוא והגיטרות האקוסטיות, עם קולות רקע חלומיים ומילים נוגעות, השיר מציג את קורנל במלוא היכולת הכתיבה והביצוע שלו, רגיש, מסתורי ונפלא.
Sunshower
פסקול נוסף אליו תרם קורנל את כישרונו בשנות התשעים הוא הפסקול לסרט " Great Expectation" בכיכובם של גווינת' פלטרו ואית'ן הוק. כמו "Seasons", גם השיר הזה מציג את קורנל הרגיש והחודר במיטבו עם גיטרה אקוסטית אבל גם עם כמה כלים נוספים.
השיר גם נכלל כבונוס בהוצאה היפנית של אלבומו הראשון והמופתי, "Euphoria Morning", אך דווקא נשמע כמו משהו שהגיע מתחילת שנות התשעים המחוספסות ולא בסופן. קורנל שר על הרגעים הכי כואבים וקשים, על כך שיום אחד נצא מהם ונפרח תחת הגשם השמשי. מילים שאולי נשמעות נדושות, אבל באפלה ובבערה שלו, הוא קולע בול.
Stolen Prayer
ב-1994 האחד והיחיד אליס קופר הקליט לאלבומו "The Last Temptation" שיר שנכתב ברובו על ידי קורנל בשם "Stolen Prayer". בשמיעה ראשונה, השיר לא מאוד מתאים לאופיו המוזיקלי של קורנל, שכן מדובר בבלדת רוק קיטשית והמנונית, מלאה בשטיקים כסולו גיטרה דרמטי ובאגרופים לאוויר, כיאה לאליס קופר.
אבל בצעד מפתיע ונפלא, קורנל הצטרף בקולו בפזמונים ואז הכל השתנה. בפזמונים הראשונים הוא ממלא את החלל בקולו הנמוך והגראנג'י, קול ומלודיה שלבדם יכולים להסביר בקלות למה כולם חשבו שתקופת הגראנג' היתה כל כך קולית. בפזמון האחרון, קורנל עולה גבוה גבוה, משחרר כל רסן וצורח בכל הכוח. אחד מהמפגנים הוואקליים המרשימים ביותר בכל הקריירה שלו, שמתרחש בכלל בשיר של מישהו אחר.
Hey Baby
מעריצי רוק רבים לא מודעים אל גרסת הכיסוי הנפלאה של "MACC" לשירו המאתגר של ג'ימי הנדריקס המנוח, "Hey Baby". ההרכב, שהקליט רק את השיר הזה, כלל ארבעה מששת חברי הפרויקט "Temple Of The Dog" (מינוס הגיטריסט סטון גוסארד והזמר האורח אדי וודר), הרכב שכלל את חברי הלהקות "סאונדגרדן" ו"פרל ג'אם" יחד ויצר אלבום זיכרון לחברם הטוב, הזמר אנדרו ווד שמת ממנת יתר של סמים, רגע לפני הפריצה הגדולה של סיאטל.
הגרסה נוצרה עבור אלבום מחווה לג'ימי הנדריקס שנקרא "Stone Free" שכלל אמנים שונים ויצא ב-1993. כל כך מפתיע ומלהיב מה שקורנל והאחרים יוצרים כאן. כך צריכה להישמע מחווה, לקחת את היצירה המקורית של האמן למקום קצת אחר וליפות אותה בדרך שונה ככל האפשר. אמנם בדרכו שלו, מדהים לגלות איך קורנל נשמע לפעמים כמו הנדריקס.
Ave Maria
מדי חג מולד יוצאים ברחבי העולם אינספור אוספים שמאגדים גרסאות חדשות וישנות של שירי החג המנצנץ, בעיקר כדי להריץ את הקונים לחנויות ולהרוויח כמה גרושים. בדרך כלל האוספים האלה נעשים באילוץ מבלי חשיבה אמנותית מרובה, אבל יש יוצאי דופן. ב-1997 קורנל השתתף באוסף שנקרא "A Very Speical Chrismas", שלישי בסדרה שכוללת ביצועים של שירי החג.
הוא התאחד עם ההרכב המצוין "Eleven", שהפיקו את אלבום הסולו הראשון שלו ויחד עם חברת ההרכב, המוזיקאית נטשה שניידר המנוחה (שגם תרמה קולות רקע), עיבד את היצירה הקלאסית "אווה מריה" של שוברט. ושוב קורנל שובר את השיאים של עצמו, עם עיבוד קלאסי מאחוריו, הוא שר את היצירה כאילו התחנך מוזיקלית בכנסיות. מצד שני, הוא מחדיר את כל המטענים הרגשיים שלו אל תוך היצירה הכל כך פופולרית וסמלית. מפחיד כמה שזה טוב.
