כץ: "לא אתן לשטייניץ להעלות את גיל הפרישה"

"לא אתן לשר האוצר להעלות את גיל הפרישה באופן שרירותי, בלי שיבדוק קודם אם זה נחוץ ולמי זה תורם - כי אין בעצם גירעון אקטוארי". כך אמר אמש (שבת) ל-ynet ח"כ חיים כץ (ליכוד), יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר ועדת המשנה לפנסיה של ועדת הכספים, בעקבות אמירתו של שר האוצר, יובל שטייניץ, אתמול כי לא יהיה מנוס מהעלאת גיל הפרישה לגברים ולנשים.

• שטייניץ: "לא יהיה מנוס מהעלאת גיל הפרישה"
• הפנסיה עלולה להישחק ב-30%: אולי תקנו דירה?
• פגיעה בנשים? הגבר הישראלי פורש הכי זקן
  

לדברי כץ, כל מי שמבוטח היום בקרן פנסיה, יש לו פנסיה אישית, מאאוזנת. הגיע הזמן ששר האוצר לא ייצא בסיסמאות בעניינים שהוא לא בקיא בהם. עושה רושם שהוא מבקש לעשוק את הקשישים ולקצץ להם את התקופה של קצבת הזקנה". 

האמירה של שטייניץ אף מעלה את השאלה האם מצב כזה אכן יכול לקרות בעתיד הקרוב. כץ הבהיר כי שטייניץ לא נקב מועד משוער ואין חשש שזה הולך לקרות בעתיד הנראה לעין. זאת למרות שהסכנה של חדלות פירעון עדיין מרחפת מעל הממסד הפיננסי-הפנסיוני. "אז מה אם הוא אמר", הוסיף.  

עד שנת 2002 עמד גיל הפרישה, שהוא גיל היציאה לפנסיה, על 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. באותה השנה החליטה הממשלה, בלחץ האוצר וקרנות הפנסיה ההסתדרותיות - שהיו המכשיר הפנסיוני המרכזי לציבור העובדים ועמדו על סף פשיטת רגל, להעלות בהדרגה את גיל הפרישה בשנתיים - ל-67 שנה לגברים ול-62 שנה לנשים.

המניע להעלאת הגיל היה הגירעון האקטוארי המצטבר בחשבונות הפנסיה התקציבית של הממשלה ושל קרנות הפנסיה, שהגיעו לסף קריסה לא רק בגללו - אלא בנוסף לניהול כושל של הקרנות. הגירעון נבע מהעלייה בתוחלת החיים, שמגדילה בהתמדה את מספר מקבלי הפנסיה ואת ההוצאות על תשלומי הפנסיה, ללא גידול יחסי של ההכנסות.

הגדלת הגירעון המצטבר מעמידה בספק את היכולת לממש את ההתחייבויות הפנסיוניות בעתיד הלא רחוק, עניין של 15-20 שנה לפחות, אבל את מתן התרופה אין לדחות מחשש להקדמת המשבר. מסיבה זו החליטה הממשלה לבטל את מוסד הפנסיה התקציבית לעובדים חדשים בעשור האחרון, שעברו לשיטת הפנסיה הצוברת ומשלמים את חלקם בזכויות.

התרופה לצמצום הגירעון: העלאת גיל הפרישה

התרופה המיידית לצמצום הגירעון היא העלאת גיל הפרישה, שנועדה לקצר את תקופת תשלומי הפנסיה כדי לצמצם את ההוצאה. בשלהי 2002 היא נעשתה בהליך החקיקה החפוז של חוק ההסדרים לשנת 2003, בוועדת הכספים, אחרי דיון קצר יחסית שנמשך פחות מיום והסתיים בהצבעה מבולגנת בשעת לילה מאוחרת.

בכנסת נרתם ח"כ חיים כץ למנוע את ההגדלה האוטומטית של הגיל בסוף 2011. היא גיבש רוב להחלטה לדחות את התהליך בחמש שנים נוספות עד 2017 - וסכנת הקדמת הפרישה של הנשים נבלמה.

גם מדינות ה-OECD מעלות את גיל הפרישה?

שטייניץ התייחס היום למדינות ה-OECD ואמר כי בכל מדינות הארגון, פרט לצרפת, מעלים את גיל הפרישה ושמשרדו יבדוק את הנושא. ואכן, מנתונים שפורסמו בתקשורת בשנה האחרונה עולה שצרפת תעלה את הגיל לגברים ולנשים ל-62 עד שנת 2020; גרמניה תעלה אותו ל-67 עד 2029; וגם בצ'כיה, דנמרק, קוריאה, ארה"ב והולנד יש תוכניות להעלאת גיל הפרישה לשני המינים, שחלקן כבר אושרו וחלקן עדיין בדיונים.

חלק מהמדינות שכיום מאפשרות פרישה מוקדמת יותר לנשים, מתכננות להעלות את הגיל לנשים יותר מאשר לגברים, כדי ליצור גיל אחיד לשני המינים: 68 בבריטניה, 67 באוסטרליה ו-65 ביפן, הונגריה וטורקיה. בסלובקיה ויוון יש תוכניות להעלאת גיל הפרישה לנשים בלבד, כדי להשוות בין המינים. אם כל התוכניות יצאו לפועל, יישארו ב-OECD רק שש מדינות עם גיל פרישה נמוך יותר לנשים.

הצורך בהעלאת גיל הפרישה של נשים בישראל נבע מהעלייה הדרגתית בתוחלת החיים שיוצרת גירעון בקופות הפנסיה אם היא אינה מלווה בהעלאת גיל הפרישה. מנגד, ישנן טענות נגד השוואת גיל הפרישה של נשים לזה של גברים, ובראשן, שכרן הממוצע של הנשים במשק, שהוא משמעותית נמוך יותר מזה של גברים - והעובדה שקיימות עדויות לכך שנשים מתקשות יותר מגברים למצוא עבודה אחרי גיל 50.

ואולם, מנתוני ה-OECD לשנת 2010 עולה  כי הגבר הבריטי, האיטלקי והפולני פורש חמש שנים אחרי אשתו, כמו הגבר הישראלי, אבל גיל הפרישה שלו נמוך יותר משל גברים בארץ; והגבר הנורבגי והאיסלנדי פורש בגיל 67 כמו הישראלי, אבל גם אשתו פורשת מאוחר. כך שמבחינת גיל הפרישה, מצבו של הגבר הישראלי - ולא של האישה הישראלית - הוא הגרוע ביותר.