הודו: הבניין מפואר - אבל אין חשמל ומים
בעיר גורגאון שבהודו הבתים יפים והקניונים בוהקים - אך רשת החשמל מקרטעת והברזים מתייבשים כבר בשעות הצהריים. "גורגאון היא רק סמל של בניינים יפים. מלבד זאת הכל זבל"
סאריקה קאפור חיה בבית מרווח באחת מהערים העשירות ביותר בהודו . אבל משימה פשוטה כמו מקלחת עשויה להיות עבורה אתגר רציני.
כתבות נוספות על הודו בערוץ הכלכלה :
- מה קרה לצמיחה הכלכלית של הודו?
- פיצול האישיות של הודו: קידמה לצד עוני והזנחה
- להתמקח בשביל להתמקח – על מו"מ בהודו
ברוב ימות השבוע, הברזים מצליחים לנפק רק טפטוף קל, ולעתים הם אף מתייבשים כבר בצהריים. קאפור בת ה-56 נאלצת לפנות לשכן טוב לב במורד הכביש, לבקש דלי מים ולחזור לביתה המפואר מיוזעת כולה. "בכל בוקר אני צריכה להחליט אם אני רוצה לרחוץ את החלק העליון או התחתון של הגוף שלי", לדבריה.
ובכן, ברוכים הבאים לגורגאון, עיר של בעלי מקצוע עשירים ועירוניים, עם קניונים בוהקים, מלונות חמישה כוכבים ומגרשי גולף מדרום לניו דלהי, המסמלים את הודו העשירה והחדשה. אך רשת החשמל המקרטעת, המחסור במים והכבישים מלאי החורים, הם סימן קיצוני לתשתית הגרועה שפוגעת בצמיחה של הכלכלה השלישית בגודלה.
"גורגאון היא רק סמל של בניינים יפים. מלבד זאת, הכל זבל", אומר פי.קיי. ג'יין, מייסד ונשיא לשכת המסחר והתעשייה של גוראגון. "בסופו של דבר, העיר עומדת לקרוס". בבנייני המשרדים פועלות חברות מהגדולות בעולם, כמו מיקרוסופט, גוגל וענקית החקלאות קארגיל - אך התשתית הציבורית לא מצליחה לעמוד בקצב הצמיחה המהיר, שהחל עם הרפורמות הכלכליות בשנת 1991.
השירותים החיוניים כה בעייתיים, עד שחברות ותושבים רבים משתמשים בגנראטורים על מנת לגבור על הפסקות החשמל, או משלמים על מיכלי מים פרטיים שמגיעים לפתח הבית אם הברזים מתייבשים.
היות והביקוש גובר על ההיצע, והפסקות חשמל של שמונה שעות ביום לעתים מאלצות גם את התושבים העשירים ביותר לסעוד ארוחת ערב רומנטית לאור נרות. באחרונה החליטו התושבים שהגיעו מים עד נפש, או ליתר דיוק אין מספיק מים לכל נפש, ויצאו לרחובות למחות, הציתו צמיגים וחסמו את התנועה.
מחיר דירה ממוצעת בעיר: 760 אלף דולר
עם זאת, מחירי הנדל"ן בגוראגון רשמו את שיעור הצמיחה מהמהירים בעולם, עם הכפלת המחיר למ"ר משנת 2008 ועד 2011, על פי נתוני סיטיבנק. במחירים הנוכחיים, דירה ממוצעת בעיר עשויה להגיע למחיר של 760 אלף דולר. דירות היוקרה הגדולות עשויות להגיע גם לשלושה מיליון דולר.
גוראגון היא העיר השלישית בהודו בהכנסה לנפש, והאוכלוסייה שלה צמחה ליותר מ-1.5 מיליון לעומת 900 אלף תושבים בשנת 2001. העיר הפכה גם למרכז של חברות IT ומיקור חוץ שהובילו את הצמיחה הכלכלית של הודו בשנות ה-90, מה שנתן לה את הכינוי "עיר המילניום". לדברי מומחים, השגשוג הכלכלי תפס את הרשויות המקומיות לא מוכנות, משום שלא תכננו בהתאם לביקוש הצפוי של חשמל ומים מהאוכלוסייה הגואה.
חברות כמו DLF, שבנתה קומפלקסים של מגורים ומסחר בעיר, הקימו רשת תשתיות פרטית משלהן, עם תחנת כוח קטנה לגיבוי, מערכת למיחזור מים וחימום על ידי פאנלים סולאריים. לאחרונה השיקה החברה שירות כיבוי אש משלה, עם כבאיות חדישות שיובאו מפינלנד. יחד עם הממשלה המקומית, החלה החברה לסלול כביש מהיר שיעבור בתחומי העיר.
לאלפי מהגרים שמנסים לקושש פרנסה באתרי הבנייה או משרתים בבתים, החיים אף קשים יותר והם לא יכולים להרשות לעצמם אפילו את השירותים הבסיסיים באופן פרטי. "הגנרטורים יקרים מדי ואפילו אין לנו את מרכזי הקניות בתור מפלט ממוזג", אמר נארש קומאר, שמרוויח 150 דולר לחודש בתור איש שליחויות של מים ולא יכול להרשות לעצמו את תעריף הנסיעה אל אזור הקניות.
מול הביקורת הרבה על הטיפול של הממסד, ראש הממשלה המקומי מנמוהאן סינג הבטיח בחודש שעבר לעזור לשיקום הצמיחה המקרטעת באמצעות יותר מ-200 פרויקטי תשתית מרכזיים.
הרשויות המקומיות מכירות בכישלונות אך מאשימות גם את התושבים בבזבוז מים, שכמו הרבה שירותים בהודו - מסובסדים בשיעור גבוה. "הבעיה היא שאנשים לוקחים את המים כמובן מאליו", אמר פראבין קומאר, עובד חברת Haryana לפיתוח עירוני.
פורטוסאם, איש תחזוקה של שכונה יוקרתית בעיר, אומר כי הגנראטורים ומיכליות המים מהווים גלגל הצלה לעיר לעת עתה. "עברנו לגוראגון בשנת 2005 מתוך מחשבה שמדובר ב'אמריקה של הודו'", לדבריו. "אבל מלבד הקניונים, אין כאן הרבה 'אמריקה'".
לפנייה לכתב/ת 
