אחרי שנים של מאבק: לירון בן ה-14 נפטר מסרטן

לפני כארבע שנים שנים, כשהיה לירון שבבו בן תשע בלבד, הוא החל לחוש בכאבים באזור האגן. במשך כמה חודשים הוא התלונן על הכאבים, אבל ההורים והרופאים לא הצליחו לאתר את מקור הכאב. רק לאחר שנפל ואושפז בבית החולים שניידר התברר כי מדובר בגידול סרטני באגן, בשם יואינג סרקומה, ששלח גרורות גם לריאות.

הוריו של לירון יצאו למאבק על חייו. לפני כשנה וחצי, כשהתברר להם שבארצות הברית יש טיפול חדשני שיכול להתאים לבנם, הם גייסו כספים והטיסו אותו לשם. "נסענו איתו לארצות הברית לטיפול בתרופות ביולוגיות וזה מאוד הצליח", אומר ל-ynet אביו, שמעון. "היום, בדיעבד, אני יודע שהטיפול הזה האריך ללירון את החיים בשנה, שבה הוא הספיק לחגוג בר מצווה, ללמוד בכיתה ח' וליהנות מאוד מהחיים".

ואכן, כשחזרו בני המשפחה לארץ הם היו מאוד אופטימיים מהצלחתו של הטיפול. "חזרנו לארץ והמשכנו עם הטיפולים והמצב שלו היה טוב.

הוא הלך לבית הספר, לפעילויות וכמעט ולא ראה בית חולים, כי לטיפול הזה כמעט ואין תופעות לוואי. היינו מאוד אופטימיים. כשנסענו לארצות הברית היה לו גוש גדול בריאה הימנית שלך והתפשט ולא היה מה שיעצור אותו. אבל שם, אחרי 40 יום של טיפולים, הגוש כמעט ונעלם. זה היה מדהים".

-הייתה תקווה שהטיפול יבריא אותו לחלוטין?

"ידענו אז שזה לא יבריא אותו אבל חשבנו שה ישמור אותו במצב יציב. קיווינו שככל שהוא יאריך ימים המדע יתקדם ואולי תימצא תרופה והוא יבריא".

המשפחה בטיול לאורלנדו, לפני כשנתיים. "אמרנו לו כמה אנחנו אוהבים אותו"(צילום: שמעון שבבו)

אבל לפני חודשיים המצב השתנה לחלוטין. "הבעיה עם מחלת הסרטן היא שהוא עובר מוטציות והוא פשוט למד להתמודד עם התרופות הללו", מתאר האב את שהתרחש. "לפני חודשיים לירון עבר CT ואז ראינו שיש החמרה מאוד גדולה במצב ושיש נוזלים בריאה. כבר אז הבנו שלא יהיה עוד מה לעשות. רצינו לנסוע שוב לארצות הברית, לטיפולים, אבל הרופא אמר שאין טעם. ההתקדמות הייתה אגרסיבית מאוד. אפילו לא הייתה דרך לנתח".

לפני כשבועיים החלה הידרדרות רצינית עוד יותר. "במהלך החודשיים האלו היה לו קשה לנשום קצת אבל הוא היה בבית ועשה את כל הפעילויות. לפני שבועיים כבר ראינו שהנשימה קשה עליו יותר ופינינו אותו לבית החולים. ומהרגע הזה ההידרדרות הייתה כל כך מהירה. ביום שלישי, יומיים אחרי שהגענו לבית החולים, כבר היה לו ממש קשה והחלטנו, יחד עם הצוות הרפואי, להרדים אותו כדי שלא יסבול. הוא היה רדום במשך פחות מ-24 שעות לפני שנפטר".

ברגעים האחרונים של לירון היו איתו הוריו. "חיבקנו אותו, היינו איתו כל הזמן בחדר וראינו לאט אט איך אחוז החמצן יורד עד הנשימה האחרונה. זה היה מאוד קשה".

-לירון הבין שזה הסוף?

"ממש לא. לירון היה מאוד צלול ואמר כל הזמן שהוא רוצה ללכת הביתה לכלב שלו שוקו. צריך להבין שבמהלך כל המחלה הוא לרגע לא חשב שהוא לא יצא מזה. הוא חשב שגם מהאשפוז הזה הוא יצא כמו כל האחרים. אבל הוא פשוט נרדם ולא התעורר יותר. אמרנו לו כמה אנחנו אוהבים אותו ושאנחנו איתו תמיד, לכל מקום שהוא ילך אליו".

לירון שבבו לפני המחלה. הספיק לחגוג את בר המצווה(צילום: שמעון שבבו)

לירון הותיר אחריו, מלבד שני הוריו,  את האחות עמנואל בת ה-10.5, שגדלה לצד המחלה של אחיה. "במהלך התקופה הארוכה הזו מתרגלים לשגרה של בתי חולים ואשפוזים", מתאר האב את שעבר עליהם לאורך שנות המאבק במחלה. "זה כאילו היה חלק מאיתנו. היו לעמנואל קטעים קשים, כשבמהלך האשפוזים גם אני וגם אשתי היינו עם לירון. זה לא היה לה פשוט.

"כשידענו שזה הסוף הבאנו אותה לבית חולים כדי שתיפרד ממנו. הוא עוד היה ער. ללוויה כבר לא לקחנו אותה, כי זה לא מקום בשבילה. אבל אחרי השבעה היא באה איתנו לקבר ושם היא התפרקה. עכשיו היא כבר במצב יותר טוב ואנחנו שומרים לה על השגרה. היא הולכת לקייטנה ונפגשת עם חברים. ככה היא מתמודדת.

"למרות הכאב הגדול שלנו, אני שמח שללירון הייתה את השנה הנוספת הזו. הטיפולים היו שווים. הם נתנו לו עוד קצת זמן ליהנות מהחיים, והוא ניצל אותו היטב. זה סוג של נחמה".