כריס קורנל בהופעה: פוגע ישר בלב
במשך כמעט שעתיים כריס קורנל נתן את כל מה שיש לו על הבמה באמפי שוני. אור ברנע, מעריץ גדול של היוצר המוכשר, חזר מהופעה שגרמה לו להרגיש חלק ממשהו גדול
בהקלטה המקורית של שירה של להקת סאונדגרדן, "Fell On Black Days", המתופף מאט קמרון מפספס רגע לפני שהתופים נכנסים בתחילתו של השיר. בעוד הוא מכה על מצילה וסופר את הקצב, הוא פעם אחת מחטיא אותו והמכה אינה במקום, יוצאת מהקווים.
בימינו, אף מפיק או להקה היו נותנים למכה הזו לחלוף, בטח לא כשמנסים ליצור שירי רוק להמונים. או שהמתופף היה צריך לנגן שוב, או שהיו מיישרים את המכה במחשב. אבל קמרון המתופף המשיך לנגן את כל השיר ובאותו הרגע עשה את חברי הלהקה מאושרים והם הניחו לפספוס הזה לקרות.
גם כריס קורנל פספס פעמיים או שלוש אמש (ב') בזאפה אמפי שוני, מתחת לשמיים בבנימינה. הוא טעה בצליל ובאקורד על הגיטרה האקוסטית שלו לשניה קטנה. אבל כמו אותה מכה בשיר הכואב של להקתו העוצמתית, הפספוס שלו היה אמיתי ואנושי. וזו היתה המטרה של ההופעה כולה, מטרה אותה חיפשו מעריציו הגדולים במשך זמן רב. לראות ולשמוע את קורנל חשוף לגמרי, מבצע את שיריו על הגיטרה כפי שהם נכתבו במקורם, עירומים. אפילו ללא שטיקים של הופעה אקוסטית כמו סיפורים מתרפקים על העבר ואור נרות שמכסה במה שלמה.
רזה, לבוש בטי שירט לבנה וכששיערו מכסה את פניו מרוח המאוורר שהונח לצידו, קורנל עלה לבמה כמה דקות אחרי 21:00, ובמשך כמעט שעתיים נתן את כל מה שיש לו. את שירי הסולו שלו, גרסאות כיסוי (סיים את ההופעה עם מסר של תקווה כשהוא מבצע את "Imagine" של ג'ון לנון) ואת השירים של להקותיו הישנות: "טמפל אוף דה דוג" (שלושה מהם ברצף), "אודיוסלייב" וכמובן "סאונדגרדן", איתה הופיע שלושה ימים קודם בלונדון.
אפשר יהיה לעבור שיר אחרי שיר, להסביר איך בביקורו השני בישראל, הצליח קורנל לבצע אותם במלוא הרגש, אבל אין צורך. חוץ מזה לא כדאי להרוס למעריצים שיפקדו הערב את ההופעה השנייה בהיכל נוקיה בתל-אביב. מתחילתו ועד סופו הערב היה כולו כמו הדובדבן שעל הקצפת.
על הבמה קיבלנו יוצר מאוד מוכשר, בעל מנעד קולי מחוספס, גבוה בצמרת ונמוך באדמה, קול שכנראה לנצח יישאר אחד הגדולים של עולם הרוק המודרני. זו הסיבה שסיבוב ההופעות הזה של קורנל כל כך מצליח, ולכל מקום שהוא מגיע רק עם האקוסטית ובוחר בדיוק רב את שיריו הישנים, לא נשאר באולמות מקום פנוי. זו הפשטות המחוספסת-מתוקה של חלוץ סגנון הגראנג' מסיאטל שפגעה ישר בלב. דווקא בגלל שהוא עמד (ולפעמים גם ישב) שם לבדו, אפשר היה לדמיין שהוא שר רק בשבילך.
"Fell On Black Days", אותו שיר עם המכה המפוספסת, היה שם אתמול בלילה, בדיוק באותה אנושיות שהוקלט במקור, למרות שלא היתה להקה מסביבו. גם "Blow Up The Outside World" האימתני של "סאונדגרדן" אותו הוא סיים כשהוא מעמיס אפקטים על הגיטרה ועל קולו ויוצר סערה מוזיקלית חשמלית קצרה. גם שרו לו "היום יום הולדת", כשהוא הזכיר שביום שישי הקרוב יהיה בן 48, אבל מבחינתו הוא כבר בן 100.
אחד הרגעים היפים במופע התרחש כשקורנל דווקא עזב את הגיטרה. הוא ניגש לפטיפון שהונח לצידו וניגן תקליט שמתוכו נשמע פסנתרן מנגן את שירו "When I'm Down" המקסים, מתוך אלבום הסולו הראשון שלו, "Euphoria Morning". קורנל נעמד, לקח את מיקרופון בידו ושר. הבחירה בפטיפון היתה מדויקת. כשכל מה שמתרחש על הבמה מגיע עמוק מהקרביים, אין ספק שהחזרה לאנלוגיה הרומנטית מתבקשת גם היא. באותו השיר, קורנל מספר למישהי שהוא יאהב אותה רק כשהוא עצוב, ושהוא יהיה לצידה רק כשהוא יתרחק, אבל דבר אחד שהיא צריכה לזכור זה שהוא עצוב כל הזמן.
אותו משפט הדהד אתמול במהלך כל ההופעה, וגם אחריה. רבים מאיתנו פנו לשירים של קורנל מכל התקופות כשהרגשנו שקשה וכואב. קורנל אמנם לא מדבר אלינו רק באותם רגעים, אלא גם באלה המאושרים והסתם שגרתיים. אבל על כל חשש ושאלה בחיים שלנו האישיים, קורנל תמיד יהיה שם, במילותיו הכואבות, האופטימיות והנוגעות כאחד ושירתו הכל כך יוצאת דופן - כדי לגרום לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו הכי גדול והכי חשוב, הכי אוהב.
