"גדלתי בתחושת דחייה"; איך מירה רזתה 37 ק"ג?
במשקל שיא של 102 קילו עברה מירה הדס תהליך שקודם טיפל בדימוי העצמי הנמוך שממנו סבלה, ורק אחר כך בבעיית ההשמנה. כך הצליחה להתגבר על רגשות האשם, לדבר בפתיחות על ההתעללות המינית שעברה ולצאת לחיים חדשים
גם היום, נשים שחוו התעללות מינית לא תמיד מתלוננות או מספרות לקרובים להן מה קרה, במיוחד לא אם הפוגע הוא אדם קרוב אליהן. מירה הדס, מנחת קבוצות הרזיה וקואוצ'רית בת 45 מבית שאן, סיפרה למשפחתה בסופו של דבר על התעללות שעברה מידי אדם שהכירו, אך נותרה עם תחושת אשם קשה במשך שנים.
"כילדה ומתבגרת שמנה הדבר הכי נורא היה להרגיש דחויה על ידי בני המין השני", היא מספרת, "לכן זה היה בסדר כשמישהו החליט שהוא פשוט מניח עליי את הידיים שלו, כי זה מה שהגיע לי. בתפיסה שלי אז לא היתה אופציה אחרת, זה נבע מדימוי עצמי נורא נמוך".
רזו בענק: עוד סיפורי דיאטה מדהימים:
- 'המכנסיים לחצו במידה 62'; מידד רזה לבד 68 קילו
הדס קושרת את בעיית ההשמנה שממנה סבלה להתעללות. המשקל העודף עצמו אינו האשם, אלא האופן בו הסביבה התייחסה אליה, שפגע בהערכה העצמית שלה עד כדי כך שכשהדבר קרה היא לא היתה מסוגלת להגן על עצמה.
"כשהייתי שמנה מבחינתי לא הגיע לי שום דבר", היא מסבירה. "תסתפקי בזה שיש לך אדם קרוב אליך שנוגע בך. בזמנו אף אחד לא ידע שזה קורה, במשך שנים. זה עלה אל פני השטח כשהייתי בת 18 בערך, כשהבנתי שעוד נשים שאני מכירה עברו מידיו את אותו הדבר, ולא הייתי היחידה. רק אז סיפרתי לאבא שלי".
כיום היא עובדת כמדריכה בקבוצות של חלי ממן ברחבי הארץ, וכדי להגיע לאחד מהמקומות בהם היא עובדת יצא לה לעבור דרך מקום מגוריו של אותו אדם. "הרשיתי לעצמי לעצור שם, להיזכר איך הוא היה מתיישב לידי על הספה, מכסה אותנו בשמיכה ומתנהג בצורה אבהית לכאורה", היא אומרת על הזיכרונות שעמם היא מתמודדת עד היום.
"הוא התייחס לכך כאל משהו טבעי, משהו שהוא בסדר. לא היתה אז הסברה שאין לאף אחד זכות לגעת לך בגוף", היא נזכרת, "שילמתי מחיר מאוד כבד על השתיקה שלי כל השנים. לא פשוט לשים את ייסורי המצפון בצד. הייתי צריכה לבוא ולהגיד שנוגעים בי, שזה לא נעים לי. במקום זה הרגשתי שאולי אני אמורה ליהנות מזה.
"כמו שלא הייתי מסוגלת להגיד למשפחה שלי שלא יזמינו אותו יותר, כך לא הייתי מסוגלת להגיד לאדם רנדומלי שנדבק אליי באוטובוס שלא ייגע בי. מאז שנותק עם האדם הזה קשר הנושא לא דובר יותר, מעולם לא שאלו אותי מה בדיוק היה שם".
-האם זה קשור ליחס של הסביבה לדעתך?
"עצוב לומר את זה במאה הנוכחית, אבל הבנות שמתלוננות משלמות מחיר גם בחשיפה וגם בשתיקה שלפני. אצלי במשפחה שאלו למה הייתי צריכה לפתוח את הנושא אם זה עבר מזמן, וגם תהו למה לא אמרתי משהו קודם. זה גורם לך לשאול את עצמך, אולי זה באמת היה לי קצת נעים? הספק וההאשמה העצמית תמיד נמצאים, אבל אפשר וצריך להתגבר עליהם".
הדס מבקשת להעביר מסר דרך החשיפה האישית שלה. "זה לא פשוט, פגשתי בקבוצה שלי אישה בת 45 שאדם קרוב אליה עשה לה את מה שעשו לי. אני לא מבינה למה אנחנו צריכות לשלם מחיר. הנושא עלה פעם סביב מישהי בת 11 שעברה התעללות. לילדים בגיל הזה אין יכולת להתנגד כשאדם מבוגר עושה את זה, הסמכות של המבוגר בגילאים האלו כל כך גדולה, שאתה לא חושב שאתה יכול לומר משהו".
ילדה שמנה ודחויה
כשהיא חוזרת לימי ילדותה, הדס מתארת ילדה שהמראה החריג שלה רודף אותה משנה לשנה. "כבר בכיתה ג' הבנתי שאני לא כמו כולם", היא נזכרת, "אמא רשמה אותי לחוג בלט, כולן היו רזות ורק אני הייתי ממש שמנה. במופע הסיום שמו אותי בשורה האחורית, כדי שלא אסתיר את כולן.
"אחר כך זה התעצם. במריבות בין האחים זו היתה הנקודה שאח שלי היה לוחץ עליה, וככל שגדלתי השומן הלך ונעשה יותר משמעותי. לא יכולתי להתלבש, לא היו חנויות כמו היום למידות גדולות, וזה הלך והחמיר. גדלתי בתחושה של דחייה, אף אחד לא הזמין אותי לרקוד והייתי אחרונה בסדר העדיפויות".
בגיל 14 ניסתה אי אלו דיאטות בזק, לדבריה, אבל הן לא החזיקו יותר משבוע בכל פעם, כשאחריהן השמינה עוד. שיפור בהערכתה העצמית התרחש כאשר משפחתה רשמה אותה לאולפנה באותה שנה. "גדלתי בבית דתי, ואחרי חודשיים לא פשוטים של הסתגלות לאולפנה זה היה הפתרון המושלם בשבילי. כאן יופי לא נחשב, כולן בנות וזה הציל אותי.
"הדת הגנה עליי, בחברה של בנות בלבד הייתי מלכה, לא הפריע לי איך אני לבושה וכמה אני שוקלת, הכבוד היה אצלי
פנימה. זו היתה אחלה בריחה. היו לי שם ארבע שנים של פריחה, כשהמטרה היתה להתחתן כמה שיותר מהר, רצוי לבחור מישיבה, וללדת לו כמה שיותר ילדים".
הדס התחתנה בגיל 20 וילדה שלושה ילדים. "המשכתי להשמין כי התעלמתי מזה, זה לא עניין אותי, הדבר היחיד שהיה רלוונטי עבורי היה להיות אמא טובה". נקודת תפנית הגיעה כשיצאה לעבוד כמזכירה, לאחר שנולד בנה השלישי.
"הייתי מאוד טובה בעבודה שלי, אבל לא בטוחה שהמקום שאני נמצאת בו בחיים האישיים נכון עבורי. יום אחד נכנס מישהו למשרד והחמיא לי. בפעם הראשונה בחיים לא הצלחתי להכניס אוכל לפה בארוחת הצהריים מההתרגשות שמישהו יכול להחמיא לי, כגבר. חזרתי הביתה, שיתפתי את בן הזוג דאז בתחושות. הוא לא הבין על מה אני מדברת, ואני הבנתי שמשהו קרה אם אני מרגישה נשית מאיזו מחמאה קטנה".
ההרגשה הזו הובילה את הדס לפנות לטיפול פסיכולוגי בפעם הראשונה. "זה היה לפני 18 שנה, ולראשונה גם שיתפתי את הילדים והאחיות שלי במה שעבר עליי. תוך כדי טיפול הבנתי שאפשר להרגיש נשית וסקסית ועדיין להחליט מי את רוצה ומתי את רוצה שיגעו או לא יגעו בך".
"פחדתי שמישהו יעשה לי משהו אם אלך חשוף"
השנים עברו, ובמקביל לטיפול בנפש, החליטה הדס שהגיעה העת להקדיש זמן לטיפול גם בגוף, שמשקלו עמד על 102 קילו על 1.68 מטר. לפני כחמש שנים הצטרפה לקבוצה של חלי ממן בבית שאן והחלה בתהליך הרזיה מסודר.
"לא עניין אותי כמה ארד וכמה זמן זה ייקח", היא אומרת, "אלא שאצליח להתמיד. למזלי רזיתי מאוד לאט, זה גם מחזיק יותר זמן, וגם עזר לי לתרגל התמדה ואמונה בעצמי. ירדתי כמה גרמים כל פעם, לא עשיתי ספורט בזמנו, הוא השתלב אחר כך כשהמשקל קצת נתקע". תוך שנתיים רזתה 31 קילוגרמים. מאז רזתה עוד, ומשקלה היום עומד על 65 קילו.
"מה שעזר לי היה הסדר שבתפריט מובנה, בו אני אוכלת עד שעה מסוימת, בלי להתעסק עם לחלק בעצמי את כל מוצרי המזון לאורך היום, בזה אני לא טובה" היא מספרת ומוסיפה, "היה משפט שחזרתי עליו כל הזמן, 'לא נורא, עוד שעתיים יש לך עוד ארוחה'. ידעתי שאני לא נפרדת מהאוכל לנצח, זה הרגיע אותי".
עם הירידה במשקל הדס חזרה להרגיש נשית ויפה לדבריה, ועם התחושות הטובות החדשות עלה גם הרצון לצאת החוצה, להתלבש ולתת לעצמה להיראות. "הרגשתי שאני מחזירה לעצמי את הכוח, לא כוח פיזי אלא על כך שהיום כמו שאני יכולה לומר לא לגבי מה שאני אוכלת, מותר לי להגיד לא גם בתחומים אחרים.
"יותר מזה, עם התהליך שעברתי למדתי שזה בסדר גמור להרגיש נשית, וזה לא אומר שצריך להרגיש זולה. בהתחלה היה קשה להפריד, בכל פעם שהלכתי חשוף עלו התלבטויות, מה אם מישהו יעשה משהו בגלל שככה בחרתי להתלבש? כיום ברור לי שזה לא ככה".
הפכה ממטופלת למדריכה
הדס מוסיפה שעם הזמן הבינה שהיא יכולה להחמיא לעצמה, ו"לא צריכה להיות נשית כדי שגבר יחמיא לי, אני עושה את זה בשביל עצמי. מרגע שאת אוהבת את עצמך את הופכת למלכה מן הפנים אל החוץ". בשלב זה היא החלה גם לחזור בשאלה, "ככל שהתחברתי לנשיות שבי, התרחקתי מהדת. פתאום רציתי ללכת קצת יותר חשוף, הרגשתי יפה, רציתי להוריד את כיסוי הראש – השיער שלי הוא משהו מקודש, מה פתאום שאסתיר אותו?"
איך אנשים סביבך הגיבו לשינוי?
"כשפגשתי מישהי שהכרתי מהעבר, היא לא זיהתה אותי. היום כל הסביבה שלי מוקפת בנתינה, פרגון, הערכה והעצמה. אנחנו צומחים מתוך המקומות הלא קלים. אני בזוגיות שנייה מדהימה, עם גבר שתומך ומחמיא. זה מצחיק שאחרי 12 שנים יחד הוא עדיין אומר לי ש'אני ישן כל לילה עם דוגמנית'".
איך את שומרת היום?
"ממשיכה עם תפריטים קבועים ופעם בשבוע מרשה לעצמי פינוק של איזו ארוחה שבא לי. בנוסף אני משלבת ספורט, יש לי מנוי לחדר כושר".
לפני כשנתיים וחצי הפכה הדס את התהליך שעברה לדרך חיים, כשנהייתה מדריכה בעצמה, בקבוצות ברחבי הארץ. "המשתתפים שלי קוראים לזה חוג העצמה לחיים", היא אומרת בגאווה, "ברגע שאתה גורם למישהו לאהוב את עצמו, מבחינתי עשיתי את שלי.
"חשוב לי לפנות לנשים שעברו פגיעה", היא מוסיפה, "שישחררו את המקום הפגוע ויגידו לו ללכת. זה בסדר לסלוח לעצמך ולהסכים להתקלף מהקליפה. את תהליך ההרזיה והקבלה העצמית השוויתי לקילוף
בצל, את מסירה שכבות שאת לא מודעת אליהן, אבל עם כל אחת שעוזבת את מבינה כמה היית עצובה קודם".
העצה של מירה להרזיה
"אמונה, התמדה ועשייה. אלו השורשים שאני רואה בכל תהליך, לא רק בהרזיה. תאמינו במה שאתם רוצים, אל תתייאשו מ'לא' שאתם מקבלים ותהיו מוכנים לעשייה. מודעות זה טוב אבל זה לא מספיק אם לא משלבים עשייה". 
לפנייה לכתב/ת 
