המם מפחדים? למה אין עדיין ימין מצחיק ברשת
תופעת הממים הפוליטיים שמגיבים בתמונות עם כיתובים מצחיקים לאירועים אקטואלייים נוצרה והתחזקה בעיקר בשמאל. בחודשים האחרונים ניתן לזהות פריחת ניצני ממים גם בצד הימני של המפה. למה לא שומעים מהם יותר? וגם: מאיר עוזיאל עם כמה טיפים למתחילים
תופעת הממים הפוליטיים בארץ נוצרה והתחזקה בעיקר בשמאל. קבוצת גולשים גיקים החלה להפיץ את הרעיונות והתכנים שלה במדיום כדי לבקר ולהגחיך את ההחלטות השונות שהתקבלו על ידי הממשלה, הכנסת או גופים מסחריים כדוגמת תינוק הבמבה של אסם באולימפיאדה, עיתון ישראל היום ועוד. עם זאת, בחודשים האחרונים ניתן לזהות פריחת ניצני ממים גם בצד הימני של המפה, הגם שמדובר בינתיים במגמה חיוורת יחסית למאמצים שנעשים על ידי הממיסטים הוותיקים מהשמאל.
כיום תוכלו למצוא מספר לא גדול של עמודי פייסוק או אתרים שמזוהים עם הימין ומתייחסים לאירועים במדינה באמצעות שימוש בממים, ביניהם אתר Hebfun,אתר הסאטירה נוניוז, עמוד הפייסבוק "חבורת הקרן", "סמול וימין - סטטוסים ימניים מצייצים" ו"דוסים מצייצים". לא תמיד התכנים שעולים בעמודים הללו עונים במדויק על ההגדרה "מם" ולרוב מדובר בעיקר בדאחקות ויזאליות ולא באמת בגלגולים חדשים של רעיון כלשהו, אבל פעמים רבות גם התמונות המועלות על ידי גולשים מהשמאל לא מצייתות לקריטריונים אלו .
סטטוסים מצייצים למגזר הדתי
אביתר גת, אחד ממנהלי עמוד "דוסים מצייצים", מספר כי ההחלטה לפתוח את העמוד הגיע בעקבות חוסר האיזון. "שמתי לב שהרשת מוצפת בתכנים שמגיעים מצד אחד של המפה הפוליטית או המגזרית. אמנם יש כמה פעילים שיוצרים תכנים טיפה שונים - אבל הם די מעטים ולא מגיעים לאתרי חדשות אינטרנט כמו חורים ברשת למשל".
בדומה לאתר הממים הישראלי 10gag, העמוד של גת וחבריו אינו פוליטי במהותו, והוא כולל לא מעט בדיחות מגזריות-פרטיות שלא תמיד נהירות לגולש החילוני. "יש דתיים ימניים ויש שמאלנים, יש דתיים מתנחלים ויש שלא, אבל ההווי הדתי נשאר קבוע לא משנה מהי העמדה הפוליטית שלך", גת מסביר. "מטרת העמוד היא לגרום להנאה, שיתוף בחוויות ותחושת מדורת השבט של המגזר הדתי. עמוד הומוריסטי לא חייב שיהיה לו שיוך פוליטי".
גת נמנע מהפוליטיקה כי היא לא מושכת אותו כמקור להומור. גולשים אחרים מהימין מוצאים סיבות אחרות. "זה קטע של שמאלנים", מסביר הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ובעל הבלוג בלוגרשוני. "מם זו תרבות שהגיעה מקליקה מאוד מסוימת אצל כמה חבר'ה מחו"ל, ומי שפעיל שם זה בעיקר השמאלנים שגם ייבאו את זה ארצה. למה אין טוויטריסטים ימנים? זה לא שיש משהו מיוחד בטוויטר שמאפיין שמאלנים דווקא, זה פשוט דרך ההתפשטות של אופנות''.
''זה כמו לשאול למה היהודים לא אוכלים חזיר'', מוסיף גרשוני, ''האם משהו בגנים של היהודים מונע מהם לאכול חזיר? לא, זה פשוט מוסכמה שהתקבלה אצלם. אין הרבה הומור טוב בימין, אבל למען האמת גם השמאל לא שופע בו. לאטמה (אתר סטאירה וביקורת תקשורת ימני - ו.ק.) לא כזה מצחיק, אבל ארץ נהדרת (תוכנית סאטירה בטלוויזיה שמזוהה עם השמאל - ו.ק.) מצחיק עוד פחות".
יצרן הממים הוותיק אלי לוין, מחזק את טענתו של גרשוני כי קיים פער תרבותי. "לא ראיתי ממים ימנים בארץ, וכשאני חושב על זה, גם לא בחו"ל. אני חושב שימנים, וזאת כמובן הכללה, פשוט פחות בקיאים בתרבות הרשת העולמית, ומכירים יותר את מה שקורה בארץ. לכן גם אם יש להם כבר קצת הכרות עם ממים זה יותר מ-יד שנייה או שלישית. ובלי קשר ל'יצרני ממים', אני חושב שרוב הגיקים הכבדים שמכירים את עולם הממים ואת תרבות הרשת העולמית נוטים לשמאל או לפחות לא מגדירים את עצמם כימנים".
אבישי עברי, עיתונאי בלאטמה ומגיש יחד עם אראל סג"ל את "לא סותם ת'פה" ברדיו גלי ישראל, חושב שיש כאן גם סוגיה של שחצנות: "הממיסטים השמאלנים כל כך עפים על עצמם עד שהם קוראים לעצמם 'ממיסטים שמאלנים' וחושבים שלעשות תמונות עם כיתובים מצחיקים, כמו שאחי הגדול עשה לפני עשר שנים בדפוס, זה נורא מאוד מגניב וחתרני. וימנים חסרים כנראה את מנגנון המגניבות המאפשר להם לעוף על עצמם בכזאת חיוניות ורוח נעורים".
רוצים שינוי?
השמאלנים אמנם שליטי ממלכת הממים, אך לא כולם מאמינים שהסטטוס קוו הזה יישמר. יוצר הממים הימניים, אמיר מויאל (27), חושב שדווקא מתחילה התעוררות של ממיסטים ימנים. "כל אחד מנסה לקחת יוזמה, ואין התאגדות, ואז יש הרבה דפים קטנים ויוזמות קטנות שלא יוצרות צונאמי אלא גלים קטנים".
"לא נתקלתי בטענה שממים זה שמאלני'', מוסיף מויאל, ''ואני חושב שעדיין לא יודעים לתרגם את החדות וההומור הימני דתי למדיה הזאת. הציבור שלנו מורגל במאמרים ולא בסטטוסים, אבל זה קורה לאט לאט".
היכונו לקרב
גם יהונתן גרשוני (32, ירושלים), שאחראי על אחת התמונות שזכו לתהודה ברשת ("אמא, אדמונד לקח לי את הכיבוש"), מאמין שבימים אלו הימין מצטרף לתופעת יצירת הממים, גם אם באיחור. " בסוף, מדובר ביצירה. ובקטע הזה לשמאל יש גישה יותר פתוחה. הימין מורכב מאוכלוסייה אחרת קצת. אבל זה כמובן נאמר בהכללה.
''ברגע שהימנים קלטו שזה לא סתם טרנד, מוסיף גרשוני, ''מילה שאוכלוסייה שמרנית יחסית שונאת, אז גם הם עלו על הגל, והם משתמשים באותה הסרקסטיות המקובלת. אני צופה פה מלחמה מושחזת. בעיני, חלק מההתעוררות נובעת מהרצון להוכיח שזירה יצירתית סמי-אומנותית אינה נחלתו של השמאל."
אם כך, יוצרי ממים מהימין קיימים ואף מתהלכים ביננו, אך מה מונע לפרוץ לתודעה? גיל סלוביק, מ"נוניוז", חושב שמקורו של הכשל הוא דווקא בתפוצה. "הסאטירה מהימין הרבה יותר משובחת מזו שמשמאל. אבל כמו כל דבר ויראלי, צריך מנוע שיתניע אותו. ודפים פופולריים כמו 'סטטוסים מצייצים' למשל, הם בעלי נטיה שמאלה. אמנם כשהם מזהים חומר טוב - הם מעלים אותו, אך התחושה היא שהרף למם ימני גבוה יותר"
.
מאיר עוזיאל ילמד אתכם לעשות סאטירה ברשת
אז שמאל או ימין? לשיטת איש הימין, הסופר והסאטיריקן מאיר עוזיאל, הבעיה היא לא רק בצד הפוליטי, אלא במהות. מבחינתו, לקחת תמונה של נתניהו עם טקסט משעשע, זו אולי בדיחה, אבל לא סאטירה פוליטית. "הצורה הגבוהה ביותר של סאטירה היא לא על מנהיגים, אלא על רעיונות", הוא מסביר. "ללעוג לשררה או לשליט - כי הוא למעלה ויש לו מכונית גדולה, לא נקרא סאטירה ימנית או שמאלית. גם סאטיריקן ימני לא צריך להתמקד במנהיגים של השמאל, אלא ללעוג לערכים של השמאל ולמוסכמות החשיבה, להציג את הצביעות של העמדות ההומניסטיות של השמאל".
מאידך, עוזיאל גם מאמין שיוצרי סאטירה לא צריכים להיות דוגמטיים, ויכולים אפילו לתקוף את ההתנחלויות. "לפני זמן רב כתבתי טקסט על שחקן שמחרים את ההתנחלויות. מובן שדמות כזו יכולה להיות מגוחכת, הרי הוא יכול לגלם דמות נאצית במלוא ההזדהות 400 פעם, אבל לא להגיע להתנחלויות? אבל דווקא לא התמקדתי בדמות אלא בניתי סיפור שבו אנשי ההתנחלות מנסים להזמין את האמן ומציעים סכום יפה והסעה – אך הוא מסרב.
אחר כך, הם מתקשרים לאמן שברור להם שהוא יגיע ומזמינים אותו, אבל מסבירים שאין להם כסף לשלם לו וגם אומרים שיבוא בכוחות עצמו. במילים אחרות, צחקתי לא רק על השחקן שתופס פוזה, אלא גם על אנשי ההתנחלויות שמתחנפות דווקא לאמן שלא מוכן מגיע ומזלזלים במי שכן".
עוזיאל מאמין שההומור הימני טוב יותר מהשמאלני, אמיץ ומקורי יותר. "מעט מאוד אנשים יודעים לחשוב לבד", הוא מסביר, "והרוב חושבים בתלמים שסללו לפניהם. עבור השמאלנים יש דרכים מאוד ברורות וקבועות לסאטירה: לטפל במתנחלים, ללעוג לכבוד לאומי וכדומה. הימנים לעומת זאת מגיעים למקומות שלא הלכו בהם קודם".
יכול להיות שאין הרבה ביקורת ימנית ברשת כי הימנים לא רוצים לצאת נגד ממשלה שמשרתת אותם?
"כשרבין היה בשלטון, איש מהשמאל לא לעג לו, גם כשכינה את המפגינים מרמת הגולן פרופלורים (המוחים "יכולים להסתובב כמו פרופלור" – ו.ק). גם בתקופת ההתנתקות איש לא לעג לשרון או לממשלה שהתעלמה מהמפגינים הכתומים. הסאטריקנים מהשמאל אולי טענו, ועדיין טוענים, שהם לועגים לממשלה ומגנים על החלש, אבל זה לא נכון. בהתנתקות היתה התחנפות מדהימה לשלטון ואפילו הועברה הנחיה לכותבי הסאטירה לא לגעת בראש הממשלה. אבל אני רוצה להאמין שהסאטיריקן יותר משוחרר מזה".
כמה טיפים לסיום?
"אני קורא לאנשים ברשת, שבו, קחו את העמדה שנראית לכם מגוחכת וטפלו בה. אם אתה טבעוני - לעג לאוכלי הבשר, אם אתה אוכל בשר – לעג לטבעוני, קחו את התזה ותהפכו אותה לצורה הומוריסטית וסאטירית, חומרים יש, צריך יותר אנשים. אם אנשים יתארגנו כדי ללמוד איך עושים את זה, אולי אבוא גם להדריך אותם".
