פרשת שבוע כלכלית: על כולם להשתתף בנטל

פרשות "מטות ומסעי" עוסקות בנושאים רבים ומגוונים: איסורים ונדרים, מלחמת ישראל במדיין, ערי מקלט ותיאור המסע של בני ישראל במדבר.

• טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

מה שווה המילה שיוצאת מהפה?

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציוה ה'. איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ל', ב'-ג').

רש"י מפרש: "לא יחל דברו" - לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין. התורה מדגישה, שדברים היוצאים מהפה, מחייבים את אומרם, ויש להם משמעות חוקית. נדר לה' הוא בדברים שבין אדם למקום. אך כמובן, אין לנו לזלזל באמירות ובהבטחות שבין אדם לחברו.

לצערנו הרב, הביטוי "מילה היא לא מילה" נפוץ כיום. רבים חושבים, שמילה הנאמרת על ידי אדם פרטי ועל אחת כמה וכמה על ידי נושא משרה ציבורית - אין בה אמת ממש. היא תקפה רק לאותו רגע בלבד ואינה מחייבת את אומרה לעתיד. נהוג לומר שהזיכרון של הציבור הישראלי קצר. זה הזמן להוכיח שהנתון הזה שגוי.

בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן

ה' מצווה על משה לצאת למלחמה במדיין. "וידבר ה' אל משה לאמר. נקם את נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תֵאָסֵף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא...אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא" (ל"א, א'-ד').

ה' מצווה את משה לצאת למלחמה, והוא בעצמו אינו מצטרף אלא שולח את פנחס לעמוד בראש הצבא - דבר תמוה. מדרש רבה מדייק ואומר: "אמר הקב"ה למשה 'נקם נקמת' - אתה בעצמך והוא משלח את אחרים?! אלא מפני שנתגדל בארץ מדיין, אמר: אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה" (במדבר רבה כ"ב ,ד').

לפי תפיסתו של משה, המצווה לצאת למלחמה נגד מדיין נוגדת את המוסר הטבעי. משה מצא מקלט אצל יתרו, כהן מדיין, ויש לו חוב מוסרי כלפי ארץ מדיין שנתנה לו מחסה. ולכן הוא מחליט שלא מתאים שהוא יעמוד בראש הלוחמים. משה מגלה רמה גבוהה של מוסריות, והיא יכולה להוות דוגמא עבורנו.

הזכות להיות שותף בנטל

"אלף למטה אלף למטה" - מכל העם נשלחו לוחמים למלחמה. רש"י מפרש, שאפילו משבט לוי שעוסק בקודש נשלחו נציגים והוא מציין שאותם אנשים היו צדיקים. "העמק דבר" מוסיף: "לכל מטות ישראל" - "כדי שיזכו כל השבטים בה", כלומר, שלכל השבטים תהיה זכות להילחם במלחמת הנקמה במדיין.

נושא השיוויון בנטל לא יורד מסדר היום. מפלגות קדימה והליכוד "רוקדות טנגו" על חשבון משרתי הצבא והמילואים ומתנדבי השירות הציבורי. כרגע הטנגו נקטע אבל לא מטעמים המקדמים את הפתרון.

שמעתי השבוע באחת מתכניות הרדיו את נציג העדה החרדית מסביר, שבמילים "אלף למטה אלף למטה" התכוונו חז"ל, שעל כל אלף לוחמים יהיו אלף לומדים בישיבות. זו סברה מאוד מעניינת, אבל גם אותה אין הציבור החרדי מוכן לאמץ. היכן ראשי המגזר החרדי, מדוע לא נמצא שם קול שפוי, שמבין שיש הזדמנות להשתלב בחברה הישראלית תוך שמירה על הערכים שלהם? הצבא הוא גוף שיכול להכיל מסגרות רבות. הוא מהווה את כור ההיתוך שלנו.

למנוע פילוג בכל מחיר

בהמשך הפרשה עוסקת התורה בבקשת שבט ראובן ושבט גד לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי. הנושא מתפרש על פני פסוקים רבים, ויש לכך סיבה. התיישבות שני השבטים בעבר הירדן המזרחי עלולה להביא לפילוג בעם. משה עומד על סכנה זו, ולכן דורש משני השבטים לצאת חלוצים למלחמה כדי לסמן את האחדות בעם ולמנוע את הפילוג (רחמים מלמד כהן).

מוכרים הבדלי הגישות בין בקשת שבט גד וראובן לבין התשובה שהשיב משה: "ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו" (ל"ב, ט"ז), ומשה השיב: "אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו...בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו (ל"ב, כ-כ"ד).

השבטים מייחסים חשיבות גדולה לממון שלהם אף יותר מאשר למשפחתם. משה רבנו מתחיל במשפחה ומסיים בממון. מעיר על כך המדרש רבה: "לב חכם לימינו" - זה משה, "ולב כסיל לשמאלו" (קוהלת) - אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו ממונם יותר מהנפשות.

השבוע התפרסם מחקר, שמצא כי ילדים ובני נוער בישראל נמצאים מול המסך כארבע שעות בכל יום. הטכנולוגיה משתלטת לנו על החיים וזו לא אמירה בעלמא. המחשב והטלפון החכם הפכו חלופה להורים ולמשפחה. אנו כהורים מחויבים לשמור על הטפל כטפל ולא להופכו לעיקר.

יש לעשות שימוש מושכל בטכנולוגיה עם אמות מידה נכונות הן לילדים והן לנו כהורים. המרדף אחרי הממון גורם לנו לפגוע במשפחה. נטל כלכלי מכביד כיום על מרבית משקי הבית בישראל. המחאה החברתית מנסה להמריא. גם אם היא תיכשל עדיין הקושי הגדול בו נמצאות מרבית המשפחות בישראל יישאר.

המרדף האינסופי אחר הצרכים החומריים המיידיים מסמא את עינינו ולא מאפשר לנו לראות את העתיד. אם נמשיך בדרך זו, ייווצר נתק בינינו לבין ילדינו. הפתרון הנוח בדמות "צעצועים" ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים אינו אלא דמיון תעתועים שיחזור אלינו עם נזקים בלתי הפיכים.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, יועץ שיווקי ואסטרטגי