גיא אריאלי: "בסצינת האורגיה לא ראיתי בעיניים"

איך שלא תסובבו את זה, או אותו, גיא אריאלי הוא בחור טוב. וגם מפוקס. חודש וחצי צילומים לסדרה "אלנבי" (שבת, 22:30, ערוץ 10) במועדון עם חשפניות אמיתיות כניצבות, חשפניות שחקניות כפרטנריות לאורגיות, וצלילה אל תוך עמק הסיליקון של תל אביב, לא גרמו לו להטיל ספק בבחירות שלו או לחשוב על החיים מחדש. "הדבר היחיד שחשבתי עליו, זה שאני לא רוצה שהבת שלי תגיע לשם", הוא אומר.  

הסדרה, המבוססת על ספרו של גדי טאוב, אותה כתב יחד עם התסריטאי ארז קו אל וביים אסף ברנשטיין, מספרת על הרחוב התל אביבי ומועדוני הלילה שלו. אריאלי מגלם את עידו, בחור טוב, חמוד וקליל, שותפו של ארז (אביב אלוש) בבעלות על דאנס-בר באלנבי, שמאוהב בחושפנית הכי בימבו בתל אביב (ג'וליה לוי בוקן) ומבסוט מהחיים.

"עידו הוא די קונטרה לכל מה שקורה בסדרה הזאת". אומר אריאלי. "הדמות של עידו באה מהצד, ומתנהלת בעולם הזה כמו רקדנית בלט. הוא אוהב את הסליזיות, אורגיות וסמים, מתאהב בחשפנית ורואה בה את הדבר האמיתי. מבחינתו כל המזויף והסיליקון שלה זה להיות מה ומי שאתה, וללכת עם זה עד הסוף".

מתאהב בלוי בוקן. גיא אריאלי(צילום: דני בר אדון)

הוא רוצה להציל אותה?

"לא, הוא אוהב את העולם הזה. הוא לא מת על זה שגברים אחרים נוגעים בה, אבל זה כל הזמן על קו התפר, בין זה שהוא מאוד נהנה מזה שהיא חשפנית, לבין זה שהוא היה רוצה אותה לעצמו".

עד כמה אתה דומה לעידו?

"אותי בתור גיא, כל מה שקשור לעולם החשפנות לא מעניין, לא מגרה, כלום. הייתי במועדוני חשפנות בחיים שלי, לא התחברתי, אבל היה לי הכי מעניין לשחק את זה. החיבור לא חייב להיות אישי, הצורך שלי הוא לשחק. משם הכל מונע".

התפקיד של עידו זה התפקיד שנבחנת אליו מלכתחילה?

נבחנתי לשלושת התפקידים הגבריים, אבל חשבתי שזה לא יקרה. בדיוק באותה תקופה מכרתי את בית הקפה שהיה לי ואמרתי לעצמי 'יאללה, אני אטוס להודו'. הרמתי טלפון לסגור כרטיס טיסה ובדיוק מתקשרת אלי הסוכנת שלי שצורחת מאחורי הקו 'קיבלת את התפקיד'! זה היה משמח מאוד".

אריאלי (37) התחיל את הקריירה שלו כרקדן בפרסומות, פיזז בלהקת הבנים "4U" ופרץ לתודעתנו עם סדרת הנוער "החבר'ה הטובים". אחר כך, ראינו אותו מככב בין היתר בתפקיד הראשי בטלנובלה "משחק החיים", מככב בפסטיגלים, זוכה במקום הראשון ב"רוקדים עם כוכבים" ומשחק בסדרות כמו "פרנקו וספקטור" ו"נשות הטייסים".

למה תמיד אתה בתפקיד הנחמד? יכול להיות שזה קשור למראה שלך?

"אמרו לי שאני לא יכול לשחק מניאק כי אני נראה בחור טוב מדי, ולא קיבלתי תפקידים בגלל זה. אם בחו"ל בראד פיט יכול לשחק רוצח, פה אתה צריך להיות עם פנסים בפנים בשביל שזה יקרה. יש מלחמה יומיומית עם התעשייה בקטע של הטייפ קאסט. אולי בגלל 'משחק החיים', זיהו אותי עם טלנובלות וזה לא היה צעד נכון. מצד שני, לפני זה עשיתי דברים כמו 'החבר'ה הטובים' או 'פרנקו וספקטור', שנחשבו ליותר איכותיים, אז אני באמת לא יודע".

צפו לסצינות סקס. שחקני הסדרה(צילום: דני בר אדון)

מצד שני המראה הזה סידר לך סצינות סקס ועירום בסדרה החדשה. הובכת?

"רומי אבולעפיה יושבת עליך בלי חזייה ואתה מחכה שיגידו אקשן. זה גרם לנו לצחוק הרבה, כי זו סיטואציה מצחיקה. בכלל, אני חושב שזה גרם למערכת היחסים בין השחקנים להיות מדהימה, כי זה משחרר".

וזה לא היה מיני?

"כולנו במערכות יחסים, וזה היה גם מאוד טכני. תרימי את היד כדי שיראו מפה, תזיזי לשם וכו'. ברגע שזה טכני זה מוריד מהריגוש. יש לי סצנת אורגיה גדולה עם שתיים מהבנות. הייתי חולה עם ארבעים מעלות חום באותו יום ואני לא זוכר יותר מדי מהסצנה הזו. פחדתי מסצנת האורגיה. אתה חושב על אמא שלך ועל סבא וסבתא שלך, אבל בשלב מסוים לא ראיתי בעיניים, לא היה אכפת לי מכלום. וזכיתי לעבוד עם בחורות מהממות, שזה היה מושלם".

אפרופו בחורות מהממות. לוי בוקן שיחקה ב"פמליה", מורן אטיאס מככבת לצד ראסל קרואו. איך היה לשחק לצד שחקניות שעשו את זה בחו"ל?

"כל מה שקשור לאנשים ולצוות בסדרה הזאת, היה מדהים. מהמאפרת ועד עוזר הצלם והשחקניות. אביב אלוש ואני חברים טובים כבר 15 שנים, רומי בחורה מדהימה, ג'וליה מצחיקה ואני מטורף עליה. עם מורן לא יצא לי לשחק. חזרתי הביתה כל יום מהצילומים מאושר. אני יודע שהדמות אמורה להיות במקום הראשון, אבל הרבה זמן לא הרגשתי כמו ב'אלנבי' מבחינת צוות ואווירה. כולם נתנו מעצמם בצורה לא רגילה וזו הייתה אחת החוויות המדהימות שעברתי בתעשייה. היה לנו כיף לבלות ביחד". 

עד כמה הסדרה קרובה למציאות?

"הסדרה מאוד קרובה למציאות. בחלק מהשיחות שעשיתי עם כל מיני חשפניות לצורך תחקיר, הבנתי שחלק גדול מהן הגיעו כי החיים הביאו אותן לשם מכורח הנסיבות, וחלק כי הן לומדות משפטים ועושות את זה כדי לממן לימודים. אנשים שסיפרתי להם לא האמינו אבל כן, הן מרוויחות סכומי עתק שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. ואחרי שאתה מרוויח סכומים כאלה קשה מאוד לעשות משהו אחר. אני לא יודע כמה אפשר להיות מנותק רגשית, או שאתה מפתח מנגנון מסוים שייצר את זה, שזה גאוני בעיני. הדמות של רומי בסדרה היא כזאת. יש לה מנגנון שמפריד בין מה שקורה אצלה ובין מה שקורה במועדון, והיא יודעת איך להתמודד עם זה".

איש משפחה למופת

לפני כארבע שנים, הפך אריאלי מרווק נחשק לאיש משפחה כשנשא לאשה את נעמה גבעתי, אחותה של שרי. לפני כשנתיים וחצי נולדה בתם ניר ושינתה את חייו מן הקצה אל הקצה: "כל מה שאתה בטוח שאתה אוהב, לא מדגדג את מה שאתה מרגיש כלפי הילד שלך", אומר אריאלי. "לאט לאט הקשר מתחזק. כשניר הייתה בת כמה חודשים נסענו לחודש לסרי לנקה והשארנו אותה בבית. היום, לעזוב אותה לחודש? אין מצב. לא לראות אותה זה דיכאון".

עם האישה נעמה. גיא אריאלי(צילום: ענת מוסברג)

כשצילמתם את הסדרה עלו בך געגועים ללילות הפרועים?

"ברגע שמגיעה לך ילדה לעולם ואתה אוהב את אשתך, כל הדברים האלה חסרי משמעות. תמיד הייתי בן אדם של מערכות יחסים. הייתה לי חברה עשר שנים ואז שלוש וחצי שנים ואחר כך נעמה שזה לנצח. אני פורח בזוגיות, מתפתח, ואני יודע את זה ואוהב את זה. נעמה היא הזכייה שלי בחיים והדבר הכי טוב שקרה לי".

מה היה קורה אם גיסתך שרי גבעתי גם הייתה משחקת בסדרה?

"זה היה מוזר ולא נכון. ב'נשות הטייסים' היינו אמורים להיות זוג. שנינו קיבלנו את התפקיד וזה היה קצת פרוורטי, אז הסכמתי לעבור לתפקיד אחר. שרי היא אחד האנשים שאני מאוד מעריץ בתעשייה הזאת, יש בה אמביציה מטורפת. הבן אדם הזה לא מסוגל לשבת דקה על התחת, כל הזמן עושה דברים. אני מנגן על גיטרה 12 שנים, ברמה די טובה. היא מנגנת שנתיים וכבר עולה להופיע עם זה. אני לא מסוגל אפילו לחשוב על זה, נבוך, והיא פשוט עושה את זה בלי לראות אף אחד ממטר. אני מקנא בה בטירוף על זה וגם אוהב אותה, בלי קשר".

כשהוא לא מצטלם או מבלה עם בתו, אריאלי אוהב לצפות בסדרות ("אני רואה עכשיו איזה שבע סדרות במקביל") ומתמוגג בעיקר מ"הסמויה" ומ"שובר שורות". "אני לא מחובר יותר מדי לעולם הזה של התעשייה" הוא מעיד על עצמו. "לא מתרועע בחוגים ולא הולך יותר מדי להשקות. אולי זה לרעתי, לא יודע, אבל אין לי כוח לזה. אני אוהב את הפינה שלי, את הבית, את החברים".

מה כן מחבר אותך למשחק? על איזה צורך זה עונה אצלך?

"כשהייתי בן 21, היה לי עסק, הרווחתי יפה מאוד והיה לי נוח בחיים. ואז נסעתי לאילת ובן דוד שלי היה בצוות בידור שם. הוא עלה לבמה ועשה הצגה שתשעים ותשעה אחוזים ממנה זה פלייבק, הסתכלתי עליו בפה פעור ואמרתי 'או קיי, את זה אני רוצה לעשות'. סגרתי הכל ונסעתי לאילת. עבדתי בשביל 3500 שקל

בחודש, אבל זה לא עניין אותי. כי כשעליתי לבמה הרגשתי משהו שמאז אני מרגיש כל הזמן, כמו התמכרות. אני מאמין שאתה חייב לעשות את מה שאתה אוהב, וזה מה שאני נלחם בשבילו".

 אז על איזה תפקיד אתה חולם?

"אני מת לעשות קולנוע. עשיתי סרטים קצרים שהשתתפו בתחרויות וזכו בפרסים. כל מה שהוא ההיפך מהמתאהב, החמוד, הילד הטוב, כי ברגע שאתה משחק משהו שאתה לא, אתה מתמודד עם דברים שאתה לא מתעסק איתם ביום יום ואני מאמין שזה יוציא ממני משהו שלא הכרתי".