פראיירים מהסיבה הלא-נכונה

אנחנו פראיירים, אבל ממש לא בגלל אי גיוס החרדים. אנחנו פראיירים כי מדי חודש אנחנו משלמים מסים, שעולים על מחצית סך כל ההכנסות שלנו, ואם עושים חישוב מקיף (מע"מ, ארנונה, מס קנייה ועוד עשרות מסים עקיפים אחרים), אפשר להגיע ל-70 אחוז מס.

מחאת הפראיירים גרמה נזק לציבור הישראלי. היא הסיטה את הדיון ואת הפוקוס התקשורתי למקומות פופוליסטיים, במקום לטפל בבעיות. מדי שבוע אנחנו עסוקים בוויכוחים מיותרים ומוצאים את סיפוקנו בשעיר לעזאזל תורן: לפני חודש היה זה חולדאי, שהפך לרגע בטעות לאויב המחאה. לאחר מכן היינו עסוקים בפינוי שכונת גבעת האולפנה. חברי כנסת שמדברים נגד הומואים ולסביות זה הממתק העונתי שלנו, והגרעין האיראני הוא ברירת המחדל הקבועה. ומי זוכר את הדרת הנשים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

יש צדק חברתי, בהתנחלויות / גלעד פדבה

קדימה לפח האשפה של ההיסטוריה / יחיעם ויץ

מה שחשוב לקובעי המדיניות הוא שנהיה עסוקים, רק שלא נפריע להם ולבעלי ההון להמשיך להרוויח ולהגדיל הכנסות. אז עכשיו זה גיוס החרדים. גם זה חוזר על עצמו מדי שנה. דפוס ההתנהגות הזה מגן על שודדי הזכויות והקופה הציבורית ומשרת את המאיון והאלפיון העליון, שסופר את הכסף בזמן שאנחנו מבזבזים את הכוח האזרחי שלנו על מטרות שווא.

מי מרוויח את המיליארדים שאנחנו משלמים מס למדינה? זו השאלה החשובה ביותר, שתמיד צריך לעצור ולשאול אותה. יאיר לפיד שאל "איפה הכסף" אבל נראה ששכח לחפש את התשובה. אולי היא לא נוחה לו. הרבה יותר קל להוליך את ההמון לשנאת החרדים. האנשים שקובעים את עתיד המדינה עסוקים בכלל במשהו אחר, הם עסוקים בכסף. זה קורה מדי יום, מדי שעה. לא צריך להיות בלש או תחקירן דגול כדי לראות ולהבין את זה. זה קורה לנגד עינינו.

מוותרים לעשירים, לוקחים מהשכירים

שר האוצר החליט באחרונה להימנע מגביית מס חברות של עשרות מיליארדי שקלים מחברות בינלאומיות הנמצאות בישראל. מכנים את זה "רווחים כלואים". יש בישראל עשרות חברות בינלאומיות, שהגיעו להסכם עם הממשלה על הקלות מס של מיליארדי שקלים תמורת התחייבות שישאירו את הרווחים בגבולות המדינה. ההסדר היה נוח לכולם, עד השנה. החברות רוצות להוציא את הכסף ולהשקיע אותו במקומות אחרים. על-פי חוק, אותן חברות צריכות לשלם מס חברות, שעומד כיום על 25%. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים. סך הרווחים הכלואים מוערך בכ-120 מיליארד שקל. גבייה מס חברות הייתה מכניסה למדינה 30 מיליארד שקל.

שר האוצר מציע לגבות 1-3 מיליארד שקלים. בלי למצמץ, הוא מוותר על כל כך הרבה כסף, שהוא שלנו, ויכול היה לממן עשר מחאות חברתיות. אפשר היה לתת חינוך חינם אמיתי מגיל אפס, לעודד תעסוקה בפריפריה, להוסיף תקנים לבתי החולים, להקים מערך רכבות בכל המדינה, אפילו רכבת תחתית. זה סכום דמיוני. כל השקעות המדינה בתשתיות בעשור הקרוב עומדות על מיליארד שקל. תחשבו על כל התשתיות האלו ותכפילו אותן ב-30. זה הסכום ששר האוצר מוותר עליו, בשמנו ועל חשבוננו.

איך זה שמאות אלפי השכירים לא יוצאים לרחוב וצועקים "פראיירים" על כך שהם משלמים מס מלא, בשעה שהאלפיון העליון מצליח לשלם מס נמוך יותר? שכיר משלם לפי מדרגות מס ואין לו שום אפשרות לשלם פחות. בעלי ההון יודעים לתמרן. הם לא מושכים משכורת רגילה. יש להם אפשרויות שלנו אין. משיכת דיווידנדים למשל מחויבת במס של 25 אחוזים, ובשנה שעברה זה היה אף נמוך יותר. כל בעל חברה יכול למשוך דיווידנדים במקום משכורת, ולשלם פחות מס. וכמה משלם פנסיונר שרוצה להמשיך לעבוד? יותר מ-40 אחוזים ייקחו לו במס הכנסה על כל שקל שירוויח מעבר לפנסיה. העיוות נמשך גם בשעות נוספות. הממשלה תמליץ לשנות את חוק שעות עבודה, כך שעובד יקבל תשלום עבור שעות נוספות רק על יותר מ-186 שעות עבודה בחודש. עד כה החישוב היה לפי יום עבודה של 9 שעות. מאות אלפי שכירים יקבלו פחות כסף על יותר עבודה.

אז מי אמר פראייר ולא קיבל?

יריב טיקולסקר, יועץ תקשורת ויחסי ציבור

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il