מוריסי בהופעה: יש דברים שלא משתנים
בהופעתו השנייה בישראל סיפק מוריסי את מה שאנחנו מכירים ממנו: קצת סמית'ס, הרבה חשיבות עצמית וכמובן, נאום הבשר. עכשיו, כשקיבל מחולדאי את מפתח העיר תל אביב, הוא רוצה לעשות כאן שינויים: "לא עוד מקדונלדס, לא עוד מדונה"
"מלחמה היא זקנה; אמנות היא צעירה", חזר ואמר מוריסי עם עלייתו לבמת ביתן 1 בתל אביב אמש (מוצ"ש). ארבע שנים תמימות חלפו מאז עמד על אותה במה ממש והעניק לראשונה לקהל הישראלי את מלוא מוֹזיותו המוזיקלית, אבל יש דברים, כמו הדיבור בסיסמאות, שלא משתנים.
מוריסי. פתח באותו נאום מוכר (צילומים: בני דויטש)
חשיבותו של הביקור שעבר היתה בהגשמת החלום, לראות את גיבור נעורינו מולנו על הבמה אחרי כל כך הרבה שנים (כותבת שורות אלו לא מתביישת להודות שהתייפחה מהתרגשות בשיר "Every Day Is Like Sunday" בהופעה ההיא, ורק שמרה על הפאסון למען הביקורת).
ההופעה הנוכחית, עם זאת, כבר שידרה יותר עסקים כרגיל. מדובר, אחרי הכל, בהופעה דומה לקודמתה, במבנה ובתמהיל השירים. מוריסי לא הוציא שירים חדשים מאז, הוא לא שינה את הפתיח של המופע (קטע הדקלום המוקלט "The Imperfect List") ונשאר עם אותה להקת ליווי, פחות או יותר.
הופעה כה מוריסית בסגנונה
פחות, משום שהחודש הצטרף להרכב המתופף המצוין אריק גארדנר, ויותר, משום ששותפו המוסיקלי של מוריסי ב-20 השנים האחרונות, בוז בורר, החליט לתת דרור לנטיות הדראג שלו ובחודשים האחרונים מופיע בתור גיטריסטית ענקית עטוית פאה ולועסת מסטיק בשם "גיינור טנשן" (משחק מילים שפירושו "למשוך תשומת לב"). ביזארי? לחלוטין. מצד שני, גם התלבושת האחידה של שאר הנגנים - טי שרט צמודה שעליה כתוב "Thug" (בריון) תמוהה למדי, אך כה מוריסית בסגנונה.
החלק הראשון של המופע היה כל-כולו מושתת על "מענגי קהל" - שירים ידועים ואהובים. השיר הפותח שביצע עם עלייתו לבמה (אחרי מופע חימום מעצבן של קריסטין יאנג, שהיתה חמושה רק בקלידים ובסגנון אגרסיבי) היה "How Soon Is Now" המופתי של הסמית'ס. תקלה טכנית אמנם הבליעה את הסאונד של שתי השורות הראשונות בשיר אבל התיפוף הכוחני הסוחף של גארדנר פיצה ונתן את הטון להמשך הערב.
חלק ראשון סיפק את השירים "מענגי הקהל"
השיר השני היה, הפתעה, "Every Day Is Like Sunday". הפעם ההתרגשות כבר פינתה מקומה להנאה מעצם החוויה ומהשואו המשעשע של האיש: פתיחת הרוכסן של החולצה וסגירתו, תיפוף על המצח עם תוף מרים או כל מיני תנועות מטאדור גנדרניות.
אחרי שני שירים מקריירת הסולו חזר מוריסי לסמית'ס עם "Shoplifters Of The World Unite" ונתן למילים טוויסט עדכני. את השורה "אמש התוכניות למלחמה עתידית היו כל מה שראיתי בצ'אנל פור", החליף - ולא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים - במילים "אמש התוכניות למלחמה עם סוריה היו כל מה שראיתי".
מוריסי. נותן למילים טוויסט עדכני
אחרי שירת א-קאפלה של "People Have The Power" של פאטי סמית', העניק מוריסי גירסה עטוית דיסטורשן לשיר "Maladjusted". את הקוצניות הוא המיר ברוך במעבר לבלדה "I Know It's Over" שהמיסה את הקהל שהצטרף בקול גדול וקיבל ממוריסי את אור הזרקורים.
"אני רוצה להשוויץ", אמר לפתע הזמר, "שפגשתי את ראש עיריית תל אביב וקיבלתי ממנו את מפתח העיר. אני כל כך מאושר". מאוחר יותר, בתוך סנדוויץ' משני שירים מן האלבום האחרון, העניקו מוריסי והפסנתרן שלו ביצוע יפה ל-"Last Night I Dreamt That Somebody Loved Me" של הסמית'ס.
מוריסי: "קיבלתי את מפתח העיר, אני כל כך מתרגש"
אחרי הירגעות קלה במופע, ההילוך עלה בחזרה בזכות הגיטריסט ג'סי טוביאס (רד הוט צ'ילי פפרז, אלאניס מוריסט), שנתן אינטרו אנרגטי נפלא לשיר "Still Ill" והחזיר את מוריסי לשיא עוקצניותו. בתום השיר הכריז מוריסי: "עכשיו כשיש לי את המפתח לעיר, יהיו כאן שינויים. לא עוד שווארמה, לא עוד קנטאקי פרייד צ'יקן, לא עוד מקדונלד, והכי חשוב - לא עוד מדונה!". כן, אם בביקור שעבר הוא השתלח בקיילי מינוג על שקיבלה תואר אצולה, הפעם הוא כיוון אפילו יותר גבוה.
הנאום הזה הוביל באלגנטיות גרוטסקית לשיר "Meat Is Murder", השיר המשמש גם בתור האני מאמין של הזמר. בעוד הוא שר הוקרנו מאחוריו סרטונים המראים את תעשיית עיבוד העוף והבשר - תרנגולות שמקורם נעקר ועגלים מעונים - וסולו הקלידים הנרחב של גוסטבו מנזור, נגע כמעט באזור הרוק המתקדם.
מוריסי? רוק מתקדם? טוב, ידוע שהאיש הוא אדם של ניגודים שנע תמיד בין לעג עצמי ותחושת קדוש מעונה, בין תחושת עליונות לרגשי נחיתות. נראה שהרגע שהדגים זאת באופן הטוב ביותר במופע היה בשיר הבא, "Let Me Kiss You". בשיא השיר, כששר את השורה "תחשוב על מישהו שאתה מתעב פיזית", פשט מוריסי את חולצתו וחשף טורסו מפותח ושרירי לקול שריקות הקהל. האם התכוון לכך ברצינות? האם התבדח? למעשה, זה לא משנה. זה מוריסי.
להדרן חזר הזמר נושא את דגל ישראל (אין מה להתרגש, זה לא שהוא מתכנן עלייה בעקבות קבלת אות כבוד מחולדאי, הוא נוטה לעשות זאת גם עם דגלים וארצות אחרות) ושר את "I Will See You In Far Off Places". בהתחשב בעובדה שבקריירה בת 30 שנה הוא קפץ לבקר לאחרונה פעמיים, כנראה שזו נבואה שעוד תמשיך להגשים את עצמה.
מוריסי. לא עוד מדונה
צילום: בני דויטש
מומלצים
