אדוניס בדיאלוג עם וולט ויטמן

(דיאלוג עם ווֹלט ויטמן)

גֶּשֶׁר שֶׁל נְיָר,

מֵי רֶפֶשׁ מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר.

בַּשָּׁמַיִם, בֵּין כּוֹכָבִים,

קוֹפִים וּשְׁוָרִים.

עַל הַקַּרְקַע, בֵּין סְפָרִים לְעִתּוֹנִים,

גּוּפוֹת וַהֲרִיסוֹת.

כֵּיצַד אֲצַיֵּר בְּנוֹצַת הַזְּמַן

מַעֲשֵׂי הֶרֶג 

עוֹלִים וְיוֹרְדִים

בְּסֻלְּמוֹת הַנֵּצַח?

עַל הַסֻּלָּמוֹת הַלָּלוּ

רָאִיתִי יָרֵחַ

סוֹרֵק שְׂעַר עֲלָטוֹת,

רָאִיתִי עֲלָטוֹת

וִיטְמַן,

הַנַּח רֹאשְׁךָ עַל הַשֻּׁלְחָן,

הַבֵּט בָּרִיק,

וְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמְךָ —

ווֹלְט וִיטְמַן,

רַק בֶּן חֲלוֹף

רָאוּי לְאַהֲבָה,

אֲבָל

אָנָּא חַפֵּשׂ

שָׂדוֹת שֶׁיַּתְאִימוּ לִזְרִיעַת מֶלַח

אוּלַי עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ

שֶׁגּוּפָהּ אֵינוֹ אֶלָּא גֹּרֶן

וְשֶׁיָּמֶיהָ אֵינָם אֶלָּא דְּמָעוֹת:

אֲנִי מְדַבֵּר עַל הַחֵרוּת, בְּעוֹדִי מְמַשֵּׁשׁ אֶת פִּסְלָהּ.

"אֵין בִּרְשׁוּתִי דָּבָר זוּלַת צְלִילִים,

וְאֵין לִי מַה לָּתֵת זוּלַת שַׁלְשְׁלָאוֹת",

אוֹמֵר הַזְּמַן

הַזּוֹחֵל

עַל בֶּטוֹן נְיוּ יוֹרְק.

וִיטְמַן,

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלְּאוֹרָהּ הָלַכְתָּ

אָכֵן מֵתָה.

וִיטְמַן,

מִי אָמַר לְךָ

שֶׁהֶעָנָף מוֹבִיל אֶל הָאֲוִיר?

מִי אָמַר

וִיטְמַן,

הִנֵּה אַסְפַלְט חוֹבֵשׁ פְּצָעָיו

בְּרֻקָּם שֶׁל יְלָדִים.

הַבֵּט —

זֹאת הִיא נְיוּ יוֹרְק,

רַעַבְתָנוּת שׁוֹכֶנֶת לְרַגְלֵי שֻׁלְחָנוֹת

הַהַדְסוֹן מְזַמֵּר לְמַעֲנָהּ

וְהַזְּמַן חָלִיל בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו.

מוּזָר הוּא סִפּוּרוֹ שֶׁל זְמַן זֶה —

הוּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל אֲבָנִים

מַה דַּעְתָּן

עַל כַּנְפֵי צִפֳּרִים.

וִיטְמַן,

מַדּוּעַ רְחוֹב זֶה,

בְּלֶכְתִּי בּוֹ,

קִבֵּל צוּרַת עַקְרָב?

נָכוֹן, כָּל בְּנֵי הָאָדָם, גַּם כָּאן,

שׁוֹכְנִים בִּקְבָרִים,

אָנָּא שְׁמֹר לְמַעֲנִי אֶת שִׁלְגְּךָ,

הוֹ זְמַנֵּנוּ,

וֶאֱמֹר:

אֲנִי מַעֲנִיק אוֹתוֹ רַק לְךָ, הוֹ אַתָּה הָעַרְבִי.

בְּרוֹדְוֵי, טַיְים סְקְוֶור —

הַהִיסְטוֹרְיָה אֲוִיר מֻרְעָל,

טַיְים סְקְוֶור, בְּרוֹדְוֵי —

הָאֲוִיר הִיסְטוֹרְיָה מֻרְעֶלֶת.

דְּמָעוֹת מִלְאוּ אֶת עֵינַי

לְמַעַן אֵיטִיב

לִרְאוֹת מֵחָדָשׁ

אֶת נְיוּ יוֹרְק.

נְיוּ יוֹרְק —

תַּחַת פְּלוּמוֹת בָּתֵּי שֶׁחְיָהּ

עוֹד תַּגַּעְנָה אֵלַי יְדִיעוֹת מִן הָאוֹקְיָנוֹס

אִם אַצְלִיחַ לַחֲצוֹת אֶת הַמִּדְבָּר הַזֶּה,

וְאַתְּ, אֲדָמָה

הָעוֹמֶדֶת עַל הַמִּשְׁמָר

קטע מתוך פואמה זו, לקוח מתוך ספרו הראשון המתורגם לעברית של המשורר הערבי אדוניס, יליד סוריה 1930. השירים בספר "מפתח פעולות הרוח", עוסקים במכלול של נושאים ובהם זמן, אהבה, בדידות וזהות. אדוניס, בוגר לימודי פילוסופיה באוניברסיטת דמשק, נעצר בעברו בעקבות פעילות פוליטית סוציאליסטית-לאומית. בהמשך נטש את דעותיו הימניות קיצוניות, וב-1975 עבר לפריז. אדוניס נחשב למבקר תרבותי כלפי הסגירות של העולם הערבי כלפי מדינות המערב, והתבטא בעבר בעד יצירת קשר בין ערבים ליהודים. ב-2011, זכה בפרס גתה. מתוך "מפתח פעולות הרוח". תרגום מבוא והערות: ראובן שניר. הוצאת "קשב לשירה". 218 עמ'.