נגעלת מבעלך? ניתן לכפות עליו גירושים

השיר "אני ארקוד על מדרגות הרבנות", מספר את סיפורה של האשה האחרת, הממתינה נואשות לכך שבן זוגה יזכה בגט המיוחל. במקרים רבים, שמחתו של מי שהשתחרר סוף כל סוף מאחיזתו של בן-זוג שנוא, אינה נופלת מן השמחה ששמחים החתן והכלה בחופתם. לאחרונה אפילו התפשט בארץ טרנד חדש, של מסיבות גירושין.

עוד בנושא:

לצאת מזוגיות לחירות או עילות לגירושים  

טובים השניים או תובעים השניים: עילות לגירושים

גירושים מוקדמים: זוגות מתגרשים בגיל צעיר

הריקוד הראשון, בדומה לריקוד הסלואו הראשון של החתן והכלה, מתרחש באמת על מדרגות הרבנות. בית הדין הרבני האזורי, ערכאה דתית למהדרין, הוא למעשה הערכאה היחידה המוסמכת לבצע גירושין בין יהודים בישראל.

ככל שהדבר ישמע מפתיע, גם מי שהתחתן בנישואין אזרחיים חייב להתגרש רק ברבנות. אפילו בני זוג יהודים שבחרו להינשא בנישואין אזרחיים, בין אם בחו"ל או בארץ, מתוך מטרה מוצהרת להימנע מהמעבר ברבנות, לא ימלטו מבית הדין הרבני אם ירצו להתגרש.

משרד הפנים בישראל רושם נישואין אזרחיים שנערכו כדין בכל מדינה בחו"ל, אבל אינו רושם גירושין אזרחיים שהתבצעו בחו"ל. לגבי יהודים מוכרים רק גירושין שסידר בית דין רבני.

עילות לגירושים

כיון שאנחנו מצויים בפני ערכאה דתית, ששופטת לפי דיני ההלכה, על מנת לאלץ את בן או בת הזוג להתגרש מאיתנו גם אם אינם רוצים בכך, נחוץ לשכנע את בית הדין תחילה שקיימת במקרה שלנו עילה הלכתית שמאפשרת כפיית גט.

גבר שמעוניין להכריח את אשתו לקבל ממנו גט, יכול למשל להוכיח כי היא "זינתה תחתיו" – כלומר בגדה בו עם גבר זר. לא כל "מעשה כיעור" נתפס כבגידה. לא מספיק למשל לשתות קפה עם חבר, או אפילו להחזיק ידיים מול השקיעה. צריך להוכיח "מעשה מכחול בשפופרת", שזה דימוי אנטומי עדין של ההלכה, למה שנחשב לבגידה, דהיינו – ביצוע אקט מיני של ממש.

אשה בוגדת שחויבה בגט מאבדת גם את מזונותיה וגם את הסכום שרשום בכתובה שלה. גם בית המשפט האזרחי אינו רשאי לפסוק מזונות לאשה שבית הדין הרבני הכריז עליה כבוגדת. תוצאה משפטית חמורה כזו אינה קיימת במקרה של גבר שנתפס בבגידה, אך ניתן לטעון מנגד כי הגבר ממילא אינו זכאי לקבל מזונות מאשתו, ואף אינו מקבל ממנה כתובה, כך שאולי מלכתחילה לא היה לו מה להפסיד.

טענה אחרת שגבר יכול להעלות היא "איננה עימו" – כלומר שהאשה עזבה את הבית ואין לה אמתלא מבוררת, כלומר סיבה טובה ומוצדקת לנטישתה. ההלכה אינה מחמירה עם האשה, ומסתפקת בסיבה קלה "כמשקל נוצה". לא רק אשה שנתקפה והוכתה רשאית לארוז ולברוח מהבעל מבלי שמזונותיה ייפגעו. מספיק שהבעל יציק לאשה, יעליב אותה או שקרובי משפחתו יעשו זאת, שכן בלשון ההלכה: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה".

גם אשה שמורדת ממלאכות הבית או מתשמיש תחויב להתגרש. מלאכות הבית הן בישול, כביסה, ניקיון וכו'. אשה שמסרבת לחיי אישות לא תחויב ע"י הדיינים בגט מייד, יתנו לה תחילה 12 חודשים לחזור בה ממרידתה ולהסכים לשכב עם בעלה.

אשה שתובעת לחייב את בעלה לתת לה גט יכולה למשל לטעון שהבעל "אינו יורה כחץ" – שוב דימוי הלכתי עדין, שמשמעו שהוא אימפוטנט. טענה נוספת היא שהבעל הוא "רועה זונות" – הכוונה היא לא שהבעל נזקק לשירותי פרוצות, או חלילה מעסיק אותן, אלא שהוא מבזבז מאונו ומהונו על נשים שאינן אשתו החוקית. נשים ששוכבות עם גבר שאינן נשואות לו, נקראות בהלכה "זונות".

טענה טובה אחרת היא טענת "מאיס עלי" – הכוונה היא שהבעל דוחה או מגעיל את האשה מבחינה פיזית, למשל – מדיף ריח רע כרוני מפיו או מגופו, סובל ממחלת עור קשה או נכות או מקיים משכב זכר.

אם הוכחה אחת העילות, רשאי בית הדין הרבני לאלץ את הבעל או האשה להתגרש. באופן מסורתי, בית הדין הרבני נחשב כערכאה הפחות טובה להתדיינות עבור נשים בהליכי גירושין. הכוונה היא שניתנות שם לעתים קרובות, החלטות המיטיבות יותר עם הגברים.

אך הנה, דווקא בסוגיה בה אנו עוסקים, של חיוב בגט, המצב מעט שונה. מעטים יודעים שמתן גט זו בעצם אחת מתרי"ג מצוות. אולי לכן, הרבנים עושים ככול יכולתם לסייע לנשים עגונות בקבלת גט, ולעתים קרובות הם שולחים שליחים על פני כל הגלובוס כדי לאתר בעלים סרבני גט ולשכנע אותם לשחרר את האשה לה נישאו.

מסרב לתת לה גט? כנס לכלא

בעבר הרחוק בתי הדין היו מורים להלקות ולענות בעל שמסרב להתגרש, עד שיאמר "רוצה אני". ניתן כמובן להתווכח על חופש הרצון שמאחורי גט כזה... גם כיום עומדים לרשות בית הדין הרבני אמצעים חריפים מאד כדי לאלץ אדם להתגרש, ובראשם מאסר של ממש.

ישנם גברים שישבו שנים בבית הסוהר, על כך שסירבו לתת גט לנשותיהם. בנוסף – אם בית הדין מחייב אדם להתגרש, ואותו אדם אינו מציית לפסק הדין, ניתן לבטל או למנוע ממנו לקבל כל רישיון המוסדר לפי החוק, למשל רישיון הנהיגה, או כל רישיון אחר, למשל רישיון של עו"ד או רו"ח.

סנקציה יעילה נוספת היא למנוע את יציאת הסרבן מהארץ לחו"ל, ולמנוע ממנו קבלת דרכון. כמו כן, בית הדין הרבני רשאי להפוך את סרבן הגט למוגבל בבנק: למנוע ממנו לנהל חשבון בנק או להחזיק כרטיס אשראי ועוד.

ביגמיה: הרבנות מתירה, החוק אוסר

לגברים מסורבי גט יש יתרון על פני הנשים – הם יכולים לקבל מבית הדין הרבני היתר לשאת אשה שנייה, אם האשה הראשונה לא יכולה או לא מסכימה לקבל מהם גט. זוהי למעשה ביגמיה ברשות החוק. עם זאת, יש לזכור שביגמיה היא עבירה פלילית שבגינה קיים עונש מאסר בפועל!

גם בית המשפט האזרחי, בית המשפט לענייני משפחה, משתדל להושיט ידו לאנשים שכלואים בנישואין גרועים נגד רצונם. ניתן למצוא תקדימים רבים של פסיקת פיצויים בסכומים של מאות אלפי שקלים, לאנשים שבני זוגם פגעו בחירותם וסרבו ללא הצדקה להתגרש מהם.

פסיקה כזו לגבי נשים מסורבות גט איננה בגדר חידוש, אך בשנים האחרונות זו הפכה להיות גם ההלכה גם לגבי גברים, אשר זכו בפיצויי נזיקין בסכומים גבוהים מאד. אפילו כאשר בית הדין הרבני הורה לצדדים לחזור לשלום בית, ניתן בבית המשפט האזרחי פסק דין שחייב את האשה לפצות את הבעל, שרצה להתגרש ממנה.

מנגנון נוסף המסייע דווקא לנשים להשיג גט, שמוכר הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים, הינו המושג של "מזונות מעוכבת מחמתו להינשא". כאשר הגבר מסרב להתגרש, ניתן לחייבו לשלם לאשה מזונות מבלי להפחית מהם את משכורתה.

גם אשה שמשכורתה גבוהה דיה לסיפוק כל צרכיה, יכולה לשמור אותה לעצמה, ולתבוע מהבעל לשלם את כל הוצאותיה, עד שיתרצה וייתן לה גט.

יש לכם שאלות בנוגע למאמר? כתבו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

הכותבת עוסקת בדיני משפחה וגירושין, צוואות וירושות