ריצה קשה / סיפור אולימפי
לופז לומונג גדל במחנה פליטים בקניה, אבל בלונדון, אחרי שגילה את כוחו ב-5,000 מ', הוא מועמד לזהב
בזמן שנערכה אולימפיאדת סידני בשנת 2000, לופז לומונג היה נער סודני בן 15, חסר בית, ללא משפחה, שהספיק לראות בשנות חייו המעטות זוועות שרוב האנשים לא רואים בחיים שלמים.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי של ynet ספורט
לומונג, עוד מספר סידורי במחנה פליטים בקניה, היה רץ בכל יום כמעט חמישה קילומטרים לכפר סמוך, רק כדי לצפות במשחקים האולימפיים ביחד עם עוד עשרות אנשים מול טלוויזיה קטנה. האפשרות שאנשים יבואו במיוחד כדי לצפות בו רץ אחרי מספר שנים, אפילו לא הייתה אז בגדר דמיון.
היום אנחנו כבר בשנת 2012. השנים חלפו, ולומונג, כבר אזרח אמריקני גאה, עומד בפני השתתפות באולימפיאדה השנייה שלו. בלונדון הוא יהיה, ללא ספק,
"במזל נשארתי בחיים"
לומונג בן ה-27 נולד תחת השם לופפה באיזור הכפרי של סודן, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית במדינה. כ־2.5 מיליון איש נהרגו במלחמה, ולמעלה מ-20 אלף ילדים משבטי הדינקה והנואר נעקרו מביתם או נותרו יתומים. הם נקראו "הילדים האבודים של סודן". לומונג היה אחד מהם.
כשלומונג היה בן שש, נכנסה אחת המיליציות לכפר קימוטונג בו גדל. תושבי הכפר היו אז באמצע מיסה קתולית, שהפכה לקטל המוני. לומונג חש את קצה הרובה על עורפו. אביו, שניסה להתנגד, הוכה קשות עד שאיבד את ההכרה. הילד הצעיר, ביחד עם ילדים נוספים מהכפר, הועלה על משאית שלקחה אותו רחוק משם. הוא היה משוכנע שהוריו, כמו רוב מבוגרי הכפר, נרצחו. גם ההורים עצמם חשבו שבנם אינו בין החיים, ואפילו ערכו לו לוויה. אבל הילד הקטן והמפוחד עדיין נשם ועמד בפני השבועות הקשים בחייו.
לומונג הוחזק כשלושה שבועות בידי המיליציה, בחדר בו שהו כמאה ילדים בצפיפות, רעבים ומבועתים. "הילדים מתו בזה אחר זה, לאט לאט", הוא סיפר שנים מאוחר יותר, "בכל פעם שמישהו רצה לצאת לשירותים הוא קיבל מכות, שהיו יכולות להרוג אותו. הם מתו מדיזנטריה, מרעב או מחלות אחרות. במזל נשארתי בחיים".
לילה אחד הצליחו להתגנב למקום שלושה נערים, שהכירו היטב את משפחתו של לומונג. אחד מהם אחז אותו ביד ימין, השני בשמאל. "הולכים לפגוש את אמא
האיחוד עם אמא
לומונג הצעיר שהה עשר שנים במחנה הפליטים, עד שארה"ב הסכימה לתת לו מקלט. הוא נקלט אצל משפחת רוג'רס בעיירה בשם טולי שליד סירקוז. "כשאספנו אותו משדה התעופה, הוא לא הבין שנוסעים הביתה, ברכב. היה נדמה לו שצריכים לרוץ", סיפרו בני הזוג. שלוש שנים חלפו ולופפה, שכבר קיבל בארה"ב את השם לופז, קיבל הודעה מקניה. "יש כאן מישהי שטוענת שהיא אמא שלך", נאמר. לאחר מספר ימים הם שוחחו בטלפון, והאם לא הבינה שהאדם בעל הקול המבוגר הוא הילד הקטן אותו איבדה 12 שנים קודם לכן.
לקראת אולימפיאדת בייג'ינג, ואחרי שלומונג קיבל אזרחות אמריקנית, הוא התאחד עם אימו בקניה במהלך תוכנית טלוויזיה. בדיעבד התברר שאימו שהתה באותו
מחנה הפליטים בחלק מהזמן בו גר שם, אבל הם לא מצאו זה את זו בין 70 אלף הפליטים שבמקום. "לא היו לי תמונות ולא ידעתי איך המשפחה שלי נראית", הוא הסביר.
הסיפור המדהים הזה זיכה את לומונג, כאמור, בכבוד לשאת את דגל המשלחת האמריקנית בבייג'ינג. "פעם רצתי כדי לברוח ממוות וסכנה, היום אני רץ בשביל הספורט", הוא אמר אז - אבל בפועל, השתתפותו הייתה סוג של גימיק. לומונג, שאחרי שנים של אימונים בארה"ב הפך את הריצה ל-1,500 מ' למקצוע העיקרי שלו, הודח כבר בחצי הגמר. החודשים חלפו ולומונג נשכח, אבל ממש לא מזמן הוא חזר לכותרות, והפעם בזכות יכולות הריצה שלו.
המרחק גדל, גם הסיכויים
הסיכוי שלו להעפיל ללונדון בריצת 1,500 לא היה גבוה. ואז, לפני חודשיים וחצי, הילד האבוד לשעבר התחרה בפעם הראשונה בריצה ל-5,000 מ'. אף אחד לא ציפה ממנו להצליח, אבל לקראת הסוף לומונג פרץ קדימה ופתח פער עצום על שאר המתמודדים.
לכאורה, הוא סיים חזק את 100 המטרים האחרונים, האט בקו הסיום והניף ידיים לאות ניצחון. אבל האמת היא שלומונג טעה בספירה, ונשארה לו הקפה נוספת. השופטים והקהל צרחו וסימנו לו להמשיך. אחרי הפוגה קצרה בה קלט מה קרה לומונג המשיך לרוץ. הדבוקה שאחריו עדיין לא הספיקה להשיג אותו וכך, למרות שהסיבוב האחרון היה איטי יותר, לומונג ניצח עם תוצאה של 13:11:63 דק' - תוצאת השנה בעולם!
"טעיתי בחישוב ושילמתי על זה מחיר בתוצאה", התנצל לומונג בסיום, "ממש הרגשתי את הרגליים נוקשות בסיבוב האחרון שאחרי העצירה". אבל לומונג לא צריך להתנצל, בטח לא כשמסתכלים שוב על העובדות: מרוץ ראשון למרחק זה בקריירה, עצירה שטותית והשתהות שעלו לו בזמן ובכל זאת, התוצאה הטובה ביותר של 2012.
הריצה הזאת הביאה להבנה שלומונג צריך לרוץ למרחקים ארוכים יותר. בלונדון הוא ירוץ רק 5,000, ויהווה את אחת הסכנות העיקריות בקרב על הזהב עבור המקומי חביב הקהל, מו פראח. 12 שנים אחרי שרץ כדי לצפות במייקל ג'ונסון על גבי מסך שחור-לבן בקניה, לומונג יעשה בערך את אותו המרחק בלונדון. רק שהפעם העיניים יהיו נשואות אליו.
לפנייה לכתב/ת 
