הילד של השכנים חכם יותר? למי אכפת!

אפשר לתייג את הפוסט הזה תחת רובריקת "קל להגיד, קשה לעשות". לגיטימי. אני מעדיף להכניס אותו למשבצת "קשה לעשות, אבל צריך". היום יקירי נעסוק בהשוואות. למי יש ילד מחונך/אינטליגנטי/בעל שמחת חיים/ממושמע/חברותי יותר?

אתם רוצים את האמת? אז ככה: הילדה של בן חיים יותר יפה מהילדה שלכם, לקטן של כהן יש אוצר מילים מרשים יותר מעומריקי שלכם, דניאל נמצא שלוש דרגות מוטוריות מתחת לבן הצעיר של השכנים המעצבנים מקומה ג' ומאיה, החמודה הזאת מגן רותם, מפגינה כישורים חברתיים שהמלאך הפרטי נמצא ארגז חול שלם מאחוריהם - תראו איך כולם שמחים לשחק איתה!

כתבות נוספות של גיל ונטורה בערוץ הורים:

בלי רגשות אשם: תנו להורים לטעות בשקט

כשאבא מתפקד כמו רובוט: על הדיכאון ההורי

סביבה עשירה בגירויים? סתם מסחטת כספים

הילד לא משתלב? כך תעזרו לו להיות חברותי יותר

גם אם נשארו פה ושם הורים שלא התעורר בהם דחף עז להוריד לי שמאלית חינוכית, מותר להודות שהפיסקה הקודמת הייתה מופת של גועל נפש. גועל נפש מהסוג החמקמק, כזה שמקמט את ליבנו האוהב במסתרים. היום ניגע בהשוואות: פעולת חשיבה מנטלית בסיסית שגובה מחיר מר ומיותר מההורים.

את הציור של מי תתלה הגננת?

לא נתיפייף: השוואות הן חלק חיוני מכל תהליך של עיבוד מידע. דיל של ארבעה לילות בלונדון, במלון ארבעה כוכבים ב-444$: שווה או לא? העמדה שלך - וחשוב מכך ההחלטה שלך - יושפעו דרמטית מהשוואה ליעדים אחרים, חברות אחרות, טיולים קודמים ועוד נקודות ייחוס רלבנטיות. אתה לא עושה צעד מנטלי בעולם מבלי להשוות (וכן, לחטוף את הדיל הזה!).

אמא ואבא הם חלק אינטגרלי וגאה מכלל ציבור המשווים. משלב טיפת חלב אפשר לאתר הורים דרוכים מול עקומות גיל-גובה-משקל, כמהים לקבל אינדיקציה מדוייקת לכך שהילד בסדר. כל עוד מדובר ברמה הפיזית או הבריאותית, ניחא. אבל הקטנים מגביהים עוף, מפתחים שכל, נפש ורגש ואנחנו מתחילים לשקלל את מידת תקינותו הפסיכולוגית של הילד אל מול "האחרים", ומכיילים מחדש בכל יום את רמת האושר שאנחנו מצפים לה בעתיד.

הציור של הילד נתלה במרכז הגן וזכה לתשבחות נלהבות של הגננת? גורל ורוד ממתין לו בהמשך הדרך. הגעתם לאסוף את הקטנה ומצאתם אותה נזופה בחוץ בעוד חבריה ישובים בצייתנות בגן? אוי ואבוי לנו. הנה נסלל בביטחה הנתיב שלה לחיי פשע . מן הסתם, הארגון היחידי שיוכל להציע לה קידום בעתיד יהיה היאקוזה.

מחד, הנטייה התפיסתית לבצע השוואות היא אוטומטית ואולי בלתי נמנעת (ומי שרוצה להעמיק ולהבין, מוזמן להציץ היטב בטקסטים הנהדרים של דן אריאלי). מצד שני, לנו (להורים) מצפה תפקיד מורכב וקשה אל מול הצאצאים – להילחם עד חורמה בנטייה הטבעית להיכנס לפאניקה ולהפוך סדרי עולם כשההשוואות לא לטובת הילד שלנו. במילים אחרות, השוואות אמורות לספק מידע, אבל לא להוביל אוטומטית לקבלת החלטה. יש שלב דרמטי שטמון איפשהו באמצע: שיקול הדעת של אמא ואבא. היכולת המופלאה והנדירה לקחת את הדברים בפרופורציות (או כפי שינסח זאת עוללי בן השבע: לשחק אותה "קול").

הפרשנות היא המסר 

אינני מן הנאיביים: לא תמיד קל להבדיל בין השוואות במבט (שהן כמעט בלתי נמנעות, כאמור) לבין מצב שבו ההשוואות הללו נוזלות לתוך האינטראקציה עם הילד ומשפיעות על תכנון מהלכי ההורות שלנו. אי לכך, נדגים באופן פדגוגי ,ראוי ופשטני סיטואציות "עשה ואל תעשה". נתחיל בדוגמה פויה:

אבא'לה מבחין שהפעוטות דני, דינה, דניאל ודין משחקים יחדיו בהתלהבות בגינת המשחקים, ואילו הפעוט הפרטי שלו (שמעון) יושב בצד ולא מצטרף.

שלב הפרשנות: "ילדי עומד להיות מבודד לכל חייו" (דמעות זולגות חרש במורד הזיפים).

תגובה: תולשים את הילד (שמעון) בזרועו ודוחפים אותו להצטרף למשחק, על אף מחאותיו.

ונעבור לדוגמה מתוקה ואמיצה: 

אבא'לה מבחין שהפעוטות דני, דינה, דניאל ודין משחקים יחדיו בהתלהבות בגינת המשחקים, ואילו הפעוט הפרטי שלו (שמעון) יושב בצד ולא מצטרף.

שלב הפרשנות: "סו פאקינג וואט? הילד ביצע בחירה לגיטימית לרגע נתון".

תגובה: האבא ממשיך בשלו ו/או חושב בנחת האם יש ילדים/סיטואציות שהילד מעדיף והאם ניתן ליזום בזמן הקרוב התרחשויות כגון אלו.

וזה עד כדי כך פשוט? ממש לא. פעמים רבות זה עלה לי אישית בדם ויזע, אבל בעיני, הרגעים הגדולים של ההורות תמיד יהיו אלה שמתרחשים בתוך תוכו של ההורה, תוך כדי התבוננות פנימה. ברגעים קדושים שכאלו, אמא מסתכלת לא על הסיטואציה שם בחוץ, אלא על האני-מאמין הפרטי שלה.

אמא יקרה (וגם אבא חמוד) ,זה לא הולך להיות קל: אנחנו חיים בחברת צריכה שממש מתחננת בפנינו לבצע השוואות תכופות בין ספקים, לא להידפק במחיר, ולהשקיע בזוטות הרבה יותר מאשר זמן סביר. בעידן שבו חיי אינם חיים אם לא חלבתי מספקית הסלולר הישנה/חדשה שלי מחיר ריצפה ראוי, קשה לזכור שאת הילד ראוי וצריך להשוות בעיקר לעצמו: האם הוא חכם יותר בשנה הזאת בהשוואה לשנה שעברה? האם הוא מפעיל את אצבעותיו וגופו במיומנות רבה יותר? מותר אפילו לשאול את שאלת מיליון הדולר – האם הוא שמח היום כמו שהיה פעם?

תהא התשובה אשר תהיה, היא לא אמורה להוביל אותנו למקום הראשון בתחרות. ברוב הפעמים, הדרך הכי טובה לנצח במשחק ההשוואות היא לא לשחק אותו.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל