מעמד הביניים סובל מתסמונת ה"אשה המוכה"

אתם יודעים למה המחאה לא באמת מזיזה לממשלה? כי לכם, מעמד הביניים ולכם, העשירון התחתון, יש מנטליות של אישה מוכה. כי תמיד הצבעתם ותמיד תצביעו למפלגה שמכה בכם, לא חשוב כמה תמכור אתכם לחרדים ולש"ס, על חשבון הרווחה, הבריאות והחינוך שלכם ושל ילדיכם. זה גם לא חשוב כמה תקיז את הכסף המועט שהרווחתם בדם יזע ודמעות - בכל פעם מחדש אתם חוזרים לקבל את הסטירה הבאה.

לטורים נוספים של אורית קלייר ארזי

• תאגידים יקרים - אל תתרמו לנו ואל תדפקו אותנו
• פרצופה של המחאה: מתחתנים במיליונים ובוכים
  

והנה, היום כמעט קיבלתם סטירה חדשה, שהרי עוד שר וסגני שר זה לבטח בדיוק מה שאנחנו צריכים. כפי שדווח, כל לשכת שר עולה לנו 8 מיליון שקל לשנה, וכל לשכת סגן שר - 4 מיליון. 30 שרים עם תיק, 3 שרים בלי תיק, 7 סגני שרים, 4 סגנים לראש הממשלה ועוד שני משנים לראש הממשלה - את זה כבר יש לנו. תעשו את החשבון.

וכמו אישה מוכה, שכבר שכחה שזה לא באמת מגיע לה ולכודה במעגל קסמים הרסני, אתם תחזרו שוב גם לסטירה הבאה: תצאו למחאה בכיכרות (בצדק), תבָכו את משה סילמן ז"ל ומחקיו האומללים (בצדק), תזעקו על האפליה המשוועת בחלוקת הנטל בגלל החרדים (בצדק), ועל הריכוזיות במשק, כולל הבעיות המבניות של שוק ההון (בצדק).

אתם תזעקו גם על יוקר המחיה בגלל העדר רגולציה אפקטיבית על הבנקים והמשקיעים המוסדיים (בצדק), ועל שחיקה בשכר בגלל מסים עקיפים ברף הזוי כמו הדלק, כלי הרכב וכעת גם מכמונות המהירות (בצדק). כן. להיות חברתי זה "in". ואתם באמת סובלים. אבל בבחירות? אתם תצביעו ליכוד. כי בית לא עוזבים. אתם לא רואים בכך סתירה, אבל כן תחטפו, שוב, את הסטירה. את זה אני מבטיחה.

מוחים ברחובות - וחוזרים לקבל את הסטירה הבאה(צילום: מוטי קמחי)

האלטרנטיבה – אבדון

אל תהפכו את זה לעניין של ימין ושמאל, כי זה לא. בדיוק כמו שהעבודה הואשמה ובצדק, בשחיתות המשתוללת בידי "אנשי שלומנו", שעשו במשאבי המדינה כבשלהם, עם תרבות הצעטאלאך הזכורה לשמצה, מעצם העובדה שהיא החזיקה את השלטון עוד מלפני קום המדינה. כך גם המפלגה שמחזיקה את השלטון כמעט ברצף מאז 77', הופכת אף היא, אוטומטית, לאחראית מרכזית, הגם שלא יחידה, למצב הכלכלי הנוכחי של האזרח.

הדיסוננס ההזוי הזה, שמקובל במקומותינו, בין סיבה לתוצאה, בין הצבעה בבחירות למצב האומה ובין התנהלות כלכלית אישית למינוס בבנק – חייב להיפסק, כי האלטרנטיבה היא אבדון.

המצב של כולנו הוא תוצר ההתנהלות נטולת האחריות האישית של הפרט, ובייחוד אזרחי מעמד הביניים: בבחירות - בהצבעה חוזרת למי שדופק אתכם; בפוליטיקה - בטענה שאתם רוצים "פוליטיקה אחרת" אבל תוך לעג לציפי ליבני שלפחות ניסתה; בקניון - בגיהוץ כרטיס האשראי עד דלא ידע כדי לקנות עוד משהו שאתם לא באמת צריכים אבל מה-זה רוצים.

התנהלות זו מתבטאת גם בבנק -  בהגדלת המינוס למימון רמת חיים שאינכם יכולים להרשות לעצמכם; בנהיגה פרועה בכביש, ובמקביל, על הספה בסלון למול חדשות הערב - עם צקצוק לשון מזועזע לשמע עוד תאונה עם הרוגים. היא מתבטאת גם באינטרנט, בכתיבת טוקבקים אלימים, עם גזענות, קללות עסיסיות ועוד מיני רעלים מילוליים, ולבסוף בבית - בהסרת אחריות מחינוך הילדים והעברתה לבית-הספר, לצבא, למדינה ולאח הגדול.

הכותבת היא מנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה, פסיכולוגית חברתית, ויועצת ארגונית בכירה