שקר המרכז

לא כל כך לזכותה, בעיקר לחובת רבים אחרים, יש לומר בהגינות שקדימה לא לבד. היא לא המציאה את הסחר-מכר הפוליטי האופורטוניסטי, הזול וההפכפך, והיא ודאי לא תהיה האחרונה להתפלש בו. היו מגעילים כאלה לפניה, ולמרבה הצער, יהיו גם אחריה. מה שכן, התבזות קדימה - בכניסתה העלובה לממשלה ובניסיון חלקיה לזלוג אל הליכוד - הייתה לא רק שכלול הפיגול, אלא מופת של צדק פואטי.

מפלגת חוסר-האג'נדה נוצרה רק בדמותו של בוראה, ולמעשה שקעה לצדו בתרדמת נצח, למרות שפרפוריה האלקטורליים הניבו עדיין תוצאות נאות בבחירות האחרונות. מעולם לא היה לה חוט שדרה רעיוני, ולכן אין פלא שהתכופפה פעמים רבות כל כך - נגד נתניהו ולצדו, נגד נתניהו ובחיקו - עד שנשברה בקלילות כזו. העובדה שחבריה הזולגים קיימו מגעים מגונים עם הליכוד, העבודה ואפילו מרצ, כך אומרים, אומרת הכול על מופרכותה האידיאולוגית. מנגד, יש לה נכסים: היא התהדרה במסדר מרשים של חשודים, נחקרים ומורשעים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לא אשתוק מול משט השקרים השבדי לעזה / טוביאס פטרסון

נתניהו, אתה ציוני או חרדי? / יזהר אופלטקה

המאסטר שף הכושל. הנגבי ונתניהו(צילום: גיל יוחנן)

כמה סמלי וייצוגי הוא שצחי הנגבי, המאסטר השף (הכושל) של תבשיל התועבה שאמור היה לערבב את שאריות קדימה בקרבי הליכוד, צועד עכשיו בגאון אל תוך הממשלה. כמה סמלי וייצוגי הוא, שמאחוריו נשרכת הרשעתו הפלילית בעדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית, לפניו צועד הקלון שהעניק בית המשפט לעבירה, ומעל ראשו נסרח הניחוח המעודן שאופף את המהלך ואת חיינו הציבוריים כולם. אבל מעללי הנגבי, עם כל הדחייה, אינם אלא אפיזודה - קלאסית, אמנם - בתיאטרון האבסורד של הפוליטיקה הישראלית.

חזיון התעתועים מבית קדימה הוא פרק מאלף נוסף במקסם השווא של "המרכז", אותו יצור בלתי נלאה, לא ברור ולא מוגדר, קולני ונחרץ למדי, המקפיד להוביל בדרך היסטורית את חסידיו הרבים והשוטים אל אותו שומקום. עדר הישראלים התמימים שנהה אחר הפיקציה הפוליטית התורנית - זו שבימי זוהרה הונהגה בידי איש החזון, העיקרון והכריזמה, שאול מופז - מנה לא רק מצביעי "מרכז" טיפוסיים. קדימה, כמה משעשע, הפכה לתקוותם ולכתובתם של מצביעי שמאל, תומכי ערכים דמוקרטיים, פשרה מדינית וצדק חברתי. אלה לא שאלו את עצמם איך הליכוד-לייט הזה יכול לנפק את כל זה, ורק התאהבו במתינות הפושרת, בעמימות המשכרת, בגרסה המטושטשת והלא-מאיימת של אמצע הדרך.

כיוון שאין רע בלי טוב, התפוצצותו של בלון קדימה בפרצופיהם ההמומים של השמאלנאיבים היא גם תרועת השכמה מרעננת. השמאל המסויג אך הצומח של העבודה, או השמאל המצומק אך העקבי של מרצ ואולי אף השמאל הלא-ציוני של חד"ש יהוו את היעדים האפשריים היחידים של אזרחים המאמינים בעקרונות השמאל ושואפים לקדם אותם. כל ניסיון נוסף להתחבא מתחת לסינור מרכזי, להתפתות לקדימה, או ללפידה, או לרמונה, או איך-שלא-יקראו לאשליה הבינונית הבאה, ישאיר את השמאלנים המהוססים, כתמיד, מבוישים, מרומים ומשום מה מופתעים.

ואילו בעלי השקפה ימנית בוודאי מבינים שלא חסר עבור מי להצביע בלי לחוש אחר כך שגנבו את קולם, את דעתם, את כבודם. הם ממילא נטו פחות ליפול בפח המרכז. פשוט ידעו להבדיל מראש בין ימינם לבין שמאלם. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il