"כולנו מסתובבים שנים עם פוסט טראומה ממינכן"

כשהיה בן 17.5 נסע ד"ר ברק ירוחם, אז אלוף ישראל ושיאן ישראל בהרמת משקולות וכיום מנכ"ל מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב, עם משלחת הנוער הישראלית לאולימפיאדת מינכן. "באותה שנה שיפרתי את שיא ישראל 96 פעם וכאות הוקרה הזמינו אותי להצטרף כחבר המשלחת", נזכר ירוחם. "עברתי שנה ארוכה של לימודים, החל מנימוסים והליכות ועד איך לדבר שם, רק דבר אחד לא לימדו אותנו: מה לעשות במקרה של אירוע טרור". 

עבור ירוחם הנסיעה לגרמניה מראש לא הייתה פשוטה בשל העובדה שאביו ניצול שואה. "היה דיון מאוד מעמיק במשפחה אם אני בכלל צריך לנסוע ובסופו אבי אמר לי 'סע', ויצאתי", הוא נזכר. "ביום הנורא ההוא משלחת ישראל הייתה אמורה לנסוע להצגה של כנר על הגג ובסיומה לאירוע של השגרירות. בשלב הזה נפרדנו, הנבחרת הצעירה, מכולם והלכנו לבלות". 

חברי המשלחת הצעירה הבינו שמתרחש אסון כשבשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הגיעו לחדריהם שוטרים. "הם לא סיפרו לנו יותר מדי. הם אמרו שמשהו קרה למשלחת ולקחו אותנו לחדר צדדי. הייתה שם טלוויזיה בגרמנית ורק אז הבנו שמשהו קרה למשלחת הישראלית".

בבוקר למחרת קיבלו חברי המשלחת הצעירה, בני נוער שגילם לא עולה על 17, את ההודעה כי קרה אסון. "לא היו פלאפונים וטלפונים ולא יכולנו לעדכן את הבית. אני זוכר את השיחה הראשונה הביתה מהמשטרה. התקשרתי לספר שהכל בסדר איתי. אני זוכר שאבא שלי התחיל לבכות ו"פתאום מצאנו את עצמנו מובילים את הארונות למטוסים. אף אחד לא הכין אותנו לרגע כזה. היינו בסך הכל ילדים בני 17."

-איך אתה מסביר את זה שלאורך כל השנים הייתה שתיקה, והשנה פתאום החלטתם להוציא את הדברים החוצה ולדבר על זה?

"כולנו מסתובבים כל כך הרבה שנים עם הפוסט טראומה הזו ובעקבות הדברים הבנו שזה ככה אצל כולם. הייתה יוזמה של אחת מחברות המשלחת שלנו והחליטו לאסוף את כולם ולפתוח את זה. אני רואה בזה יתרון. מה שהיה במינכן, 11 הספורטאים, זו מורשת הספורט הישראלי".

-אתה חושש שההיסטוריה תחזור על עצמה?

"אני חושש מזה, כי לטרור אין גבולות. החשש הזה קיים, אבל הוא היה קיים מאז מינכן לכל מקום שנסעתי אליו".