מ' הביטחון עיכב עבודה בשל רישום פלילי שגוי
בתביעה שהגיש נגד המדינה טען התובע כי בגין רישום פלילי שגוי, עוכבה עבודתו במשרד הביטחון, שכן חוזה העבודה שלו לא אושר. המדינה טענה כי לקח לה זמן לבדוק את הסוגייה לעומק, כפי שעליה לעשות כשמדובר במשרה בטחונית. האם בית הדין קיבל את התביעה?
בדצמבר 2005 אירעה קטטה בין יהודים לערבים בעיר העתיקה בירושלים, בעקבותיה הובאו המעורבים לחקירה בתחנת המשטרה. בין אלה שהגיעו לתחנה היה אדם שהיה עד לקטטה והובא למסור עדות.
עוד בעבודה ועולם המשפט
פוטרה בהריון ותפוצה בלמעלה מ-90 אלף שקל
טוען רבני שהתחזה לעו"ד ישיב את שכר הטרחהעשה שירות אזרחי? לא זכאי ל"עבודה מועדפת"
בתביעה שהגיש נגד המדינה לבית משפט השלום בירושלים טען, כי למרות שנלקח למסור עדות בסך הכל, הודיעה המשטרה למשרד הבטחון, במסגרת הליך קבלתו לעבודה, כי אין לאשר את חוזה העבודה שלו, כיוון שקיים נגדו רישום פלילי בגין מעורבות בקטטה.
התובע טען כי בפברואר 2006 ביקש להתקבל לעבודה בפרויקט שמירה של משרד הבטחון בישוב מגוריו, כרמי צור, והוא הוחתם על חוזה, אולם אישורו עוכב, כשלימים התברר כאמור, כי המשטרה הודיעה למשרד הביטחון כי קיים בעניינו רישום פלילי, מה שהוביל לדחיית תחילת העבודה בכארבעה וחצי חודשים. עיכוב תחילת העבודה והיעדר הבירור הראוי על המצב לאשורו על ידי משרד הביטחון, כך טען, גרמו לו לנזקים, וביקש כי המדינה תשלם לו משכורת בגין החודשים בהם לא עבד, וכן הפרשי דמי הבראה וחופשה, פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה.
התובע הוסיף, כי טפסי מסירת העדות מעידים חד משמעית שלא היה חשוד כלל, שכן לא נערכו על טופס חקירת חשוד ולא נכתב בהם כי נחקר תחת אזהרה.
המדינה טענה, כי לא נגרם לתובע נזק ולא מגיע לו פיצוי, שכן החקירה בעניינו התנהלה כנדרש, והרישום נמחק לאחר שנעשה בירור עמוק, נוכח הרגישות הטבעית שבהליך קבלת עובד למשרד הבטחון. המדינה הוסיפה, כי התובע כן היה חשוד, וככל הנראה נפלה טעות בטפסי המשטרה.
התביעה הועברה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, והשופטת שרה שדיאור קיבלה את מרביתה.
המשטרה ומשרד הבטחון התרשלו
נפסק, כי אין חולק, שהתובע היה עד ולא חשוד, שכן עדותו לא נערכה על טופס חשוד תחת אזהרה, בניגוד לשאר המעורבים בקטטה, אשר אף העידו כי התובע לא היה מעורב בה פיסית. נקבע, כי מבדיקה פשוטה של תקציר התיק, ניתן לראות כי התובע אכן לא היה מעורב בתקרית ולא הופיע ברשימת האנשים שיוחסו להם עבירות פליליות, ולפיכך טענת המדינה כי הרישום על טופס הודעתו היה שגוי - נסתרה.
נקבע, כי למרות שכלל לא היה חשוד כאמור, ארכו חודשים רבים עד שהרישום הפלילי נמחק ועד שמשרד הבטחון נתן אישור להעסיק את התובע, מה שמעיד על כי המשטרה ומשרד הבטחון לא הפעילו שיקול דעת ראוי ולא נענו בזמן סביר לפניותיו החוזרות והנשנות של התובע בבקשה לטפל בעניינו.
עוד נפסק, כי המשטרה הגדילה והזיקה לתובע, כשגם לאחר שהתיק נגדו נסגר, לקח לה חודש שלם לעדכן על כך את משרד הביטחון, אשר אף הוא לא פעל בסבירות כשלמרות הנתונים של התובע, ובהם העובדה היה קצין בצה"ל ובעל רשיון לשאת נשק, לא בירר את המצב לאשורו.
"לפנינו תובע, יוצא צבא, שאמור להגן על יישובו בו הוא חי. אמור גם להתפרנס וכן נחשף ביישוב לכך שאחרים קיבלו אישור והוא לא.", כתבה השופטת והוסיפה, כי מאחר שמדובר בנושא כבד משקל, שכן חופש העיסוק של התובע עומד על הפרק, היה חשוב שמשרד הביטחון יבדוק את הנושא כראוי, מעבר לכך, שהדבר נדרש גם נוכח טענת המדינה כי מדובר בתפקיד חשוב.
לפיכך נקבע כי נוכח התרשלותה, תשלם המדינה לתובע 35,942 שקל בגין הפסדי שכר וכן 10,000 שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. עם זאת, נדחתה התביעה ככל הנוגע להפרשי דמי הבראה, ימי חופשה, פנסיה ופיצויי פיטורים- רכיבים להם זכאי רק מי שעבד בפועל. עוד חויבה המדינה לשלם 5,000 שקל בגין שכר טרחת עורך דין.
ב"כ התובע: עו"ד אלעד רוזנבלט
ב"כ הנתבעת: עו"ד שירן זליגמן פרץ
לקריאת פסק הדין המלא
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
