פרשת שבוע כלכלית: דיני עיר מקלט

בפרשת השבוע - "דברים" - מופיעים דיני עיר מקלט, בהם מפורטת מערכת חקיקה שנועדה לטפל בצורך אנושי בסיסי של קרוב משפחה, לפעול, ולגאול את דמו של אדם קרוב ואהוב. צורך שמופיע גם במקרה בו ברור שהרצח בוצע בשוגג. צורך, שהחוק המקראי החליט שאין בכוחו להתערב כדי להפסיקו. ביכולתו רק למנוע את פעולת התגמול על ידי שליחת הרוצח בשגגה לעיר מקלט.

"ואם בפתע, בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה. או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימות, והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו...והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו" (במדבר, לה, כב-כה).

• טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

הקושי לעכל מקריות

מהו הצורך של גואל הדם? אפשר לומר שמדובר בצורך עיוור בנקמה בהעלמת הגורם שהוביל לאובדן החיים. מצד שני אפשר לטעון שהמקריות וחוסר הכוונה שבמקרה מעצימים את צורך גואל הדם להגיב ולבטא זעם. האפשרות למוות מקרי מערערת את התודעה האנושית ומטלטלת את רגשותינו. ברצוננו לחסל את האפשרות שאנו יכולים להיפגע במקרה. שגם אדם שאיננו אויב יכול להיות הגורם שישבית את שמחת חיינו.

המקריות קשה מכיוון שאין לדעת מתי תכה שנית. לכן כדי לישון בשקט בלילה, אנו מעדיפים לייחס לה כוונה. הנהג ששתה, הרופא שטעה, והרכב שסטה, מצטיירים כמי שיכלו לצפות את הסיכון במעשיהם מראש, כמזידים שאסור להקל בעונשם. כי אין לנו הגנה רגשית מוצלחת מפני המקרי.

אפשר לומר שאולי היהדות באופן גאוני יצרה ליד הדרמה הראשית, המוות המקרי, דרמה משנית מסקרנת של מרדף גואל הדם אחרי הרוצח בשגגה, מתוך תפיסה שקשה לאנשים להתמודד עם מוות מקרי. וצריך לתת לשני המחנות אקשן להקל את הזעזוע שהם חווים. והיא יצרה גם את עיר המקלט.

מה האופי של עיר המקלט?

קיימת פרשנות אחת שעיר מקלט היא בעצם מתקן שבו מתקיים עונש ההגלייה. גלות הוא סוג של ענישה. שבו מרצה את עונשו מי שנגזר עליו "גלות". במשנה בפרק שני של מסכת מכות, מתוארות עבירות רבות שעונשן הגליה. "אלו הן הגולין, ההורג נפש בשגגה...". במשמעות זו ערי המקלט הן מקום מנוכר שבו מאכלסים את הגולים נותנים להם מספר סידורי ומבקשים מהם להתייצב למסדר בוקר.

אבל עיר מקלט נשמעת בעיני ויכולה להיתפס, כמקום חמים וביתי שבו סוף סוף יאזינו לשאגת השוגג. יאמינו לו, ויאמינו בו. ירגיעו אותו, שזה לא צפוי שזה יקרה שוב בקרוב, שכן גם הוא נרעש, מהקלות שבה פעולתו הבודדת גרמה לכאב כה עצום והלבישה אותו בלי רצונו בתחפושת ה"ג'וקר" אליה כולם מכוונים את חיציהם.

ברור שיכולת הריכוז לאורך זמן של בני אדם מוטלת בספק רב, הסבירות שניטעה עצומה, וזה רק עניין של זמן עד שמישהו ייפגע מטעויותינו גם אם נתאמץ. הדבר נכון לא רק במקרה שמישהו מת. אלא לגבי טעויות של עובדים שגררו הפסדים, ילדים ששברו פריט יקר ערך בביתם, ובאנשים שאמרו מילים שנגעו בלי כוונה בעולם תוכן רגיש של זה שהאזין להם.

אבל גם התפרצות הזעם הראשונית של "גואל הדם", זה שנפגע מהטעות, והגיב מהר ובעוצמה, לסטירת הלחי הצוננת של המקריות – טבעית.

ובעצם כמעט בכל דיאלוג של מבוגרים שיצא משליטה והפך לריב מסתתרים שני ילדים שבמפתיע כל אחד בתורו נבהלו, ומתוך הגנה עצמית ירו מילים, שהיו מושחזות מידי וננעצו עמוק בטעות. כל אחד היה בו זמנית בתפקיד גואל הדם ובתפקיד הרוצח בשגגה.

ולכן שווה, שבכל מערכת יחסים אנשים יפנו חלל בתוכם ל"עיר מקלט" למקום שמסוגל להאמין לאפשרות שהצד השני אכן לא התכוון. אבל גם יקבלו את זה שלפעמים האדם השני הוא בחזקת "גואל דם" שלרגע נפגע ושקודם צריך להירגע לפני שהוא יהיה מסוגל להיכנס לנעליים המקשיבות והמחבקות.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי לבכירים, מתמחה בדילמות ניהוליות, יישוב סכסוכים וסוגיות קריירה - gil@hoizman.com