"פוטו פיניש": חצי סאטירי
לתוכנית החדשה של אלי פיניש בערוץ הראשון לכבוד האולימפיאדה, יש פוטנציאל לא תמיד ממומש להצחיק באמת. אבל כשהילד שלכם מביא ציור הביתה, אתם אומרים לו שזה יפה, ולא מתחילים להתפייט איתו על טכניקות של אור וצל
נתחיל מזה ש"פוטו פיניש" - תוכנית האירוח של הערוץ הראשון שמנחה אלי פיניש ותלווה את שידורי האולימפיאדה בערוץ הראשון ששודרה אתמול (ה') לראשונה, היא אינסטנט טוק-שואו. היא מתוכננת להישאר איתנו רק במהלך ימי השידור של האולימפיאדה, עשר תוכניות מוקלטות מראש, והיא נרקמה, אם לצטט את פיניש, תוך שבועיים וחצי, אולי ההריון הכי קצר בתולדות הטלוויזיה. פיניש כבר הצהיר שהוא דרש יד חופשית מהערוץ הראשון, וש"אנחנו הולכים לעשות תוכנית שבה נהנה בעצמנו". נקווה ש"אנחנו" כוללים במקרה הזה גם את הצופים של הערוץ הראשון, שיש להניח שגם הם היו רוצים ליהנות מהתוכנית, ושלא מדובר בקייס של "שמח באולפן - עצוב בבית".
שלום מיכאלשווילי, עוד קומיקאי-שחקן שעשה הסבה להגשת משדר ספורט, הביא לאולפן היורו השנה נוכחות נעימה, חכמה ומאוד נגישה לצופים. לפיניש יש סגנון קצת שונה, וקצת קשה להסיק מתוכנית אחת איפה עומדים כישורי ההנחיה והראיון שלו. אלכס אברבוך, המרואיין הראשון בתוכנית, לא היה מרואיין ראשון אידאלי. פיניש נוטה לקיים ראיונות מהירים, פינג-פונג הומוריסטי, ואברבוך (המקסים) לא לגמרי יישר איתו קו. הדיאלוג עם אייל קיציס היה הרבה יותר מוצלח, אבל אפשר להשליך ממנו על הראיונות בתוכניות הבאות - רק אם פיניש יקפיד לאכלס אותם במעגל החברים הקרוב שלו.
"פוטו פיניש". מרואיין אחד מוצלח, אחד מעט פחות (צילום: רפי דלויה )
שקיעה מבורכת
"אני מופתע לראות אתכם כאן", אומר פיניש לצופים שלו, בהבטחה להומור עצמי שיופנה לאכסניה שהוא משובץ בה. בינתיים הוא הסתפק בעקיצות הרגילות - הארכאיות הדן-כנרית, הודעות החסות, והנועז ביותר - כתב ערוץ 1 שממוקם בבייג'ין במקום בלונדון, אבל מפחד לחזור לארכיון הערוץ, ומאיים על פיניש בפוליטיקה הפנימית המפורסמת שלו. למערכון עם המאבטח בכפר האולימפי היה פוטנציאל סאטירי טוב, ההיסטריה המאצ'ואיסטית שלנו כשזה מגיע לביטחון, אבל הוא היה משתפר אם הוא היה, ובכן, מהיר יותר, גבוה יותר וחזק יותר, אם אנחנו כבר בענייני משחקים אולימפיים.
האם פיניש יישאר בערוץ גם אחרי תום המשחקים?
בזמן שהערוץ הראשון מתרוקן מנכסיו האקטואליים והדוקומנטריים, שקיעתה של "מבט, וירידתה של "מהיום למחר" כשברקע משתוללת הפארסה בכיכובם של קרן נויבך ומנחם בן, עושה רושם שהוא משקיע יותר בתרבות ובידור. פנינה כמו "בואו לאכול איתי", מגעים להבאת "הינשופים" לערוץ וניסיון לייצר סוג של תוכנית אירוח. זה רחוק מלהיות שידור ציבורי תקין, אבל כשהילד המוגבל שלכם מביא הביתה ציור, אתם לא מתווכחים איתו על קומפוזיציות אור וצל. אתם רק מעודדים אותו ומתפללים שהוא ימשיך כדי שסוף סוף יעלה כיתה.
בהקשר הזה, לא כדאי לפסול את האפשרות שערוץ 1 יראה כי טוב, ויחליט להשאיר את פיניש לעוד קצת. זה כבר קרה עם הלייט נייט של טל ברמן וצופית גרנט בימי המונדיאל לפני שנתיים, כשהערוץ הוקסם מתשומת הלב הציבורית שהופנתה אליו בצורת רייטינג ולא דווקא בפורמט השכיח של כתישה ותסכול. אם זה יקרה, ל"פוטו פיניש" יהיה סיכוי להשחיז את הפוטנציאל הלא רע שלה בסך הכל, ואולי לפרוח בשדה הקוצים הנוכחי שהוא הערוץ הראשון. וגם אם לא, תמיד אפשר לתת לצ'ומפי ואינשם להנחות את "מבט".
אלי פיניש. משחקים אולימפיים והומור
צילום: רפי דלויה
מומלצים
