נחנקים לאט, חותרים לפצצה. איראן והסנקציות
המטוסים נזקקים לנחיתות חירום, הקופה מתרוקנת והמעקף למכירת נפט דרך טורקיה בקושי עוזר. גם כשהאיראני הממוצע לא גומר את החודש, חמינאי לא עוצר את מירוץ הגרעין. תמונת מצב איראנית ברקע איום התקיפה, כתבה ראשונה
הסנקציות גובות מכלכלת איראן ומאזרחיה מחיר כבד. חמור במיוחד האפקט של החרם שהטילו לאחרונה ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי על סחר נפט וביטוח תובלת נפט איראני, ועל עסקות פיננסיות עמה, שתוצאותיו ירידה ממשית ותלולה ובהכנסות המדינה מהזהב השחור. במקביל, נוסקים בחדות מחירי המזון, הדיור ומוצרים חיוניים אחרים; המטבע המקומי קורס וכתוצאה מכך עולים גם מחירי מוצרי הייבוא, יש שוק שחור פורח למוצרים אלה והדולר נסחר בשוק השחור בשער כפול משערו הרשמי. ציפיות האזרחים להמשך הסנקציות מחריפות את מגמות השקיעה.
הנפגעים העיקריים הם השכבות מעוטות ההכנסה ומעמד הביניים העירוני, שהמשתייכים אליו מתקשים לגמור את החודש וחסכונותיהם נשחקים באחוזים רבים מדי יום. כפי שדיווח כתבנו דודי כהן, לאחרונה הייתה הפגנה בעיר בצפון-מזרח איראן נגד מחירי העוף שהאמירו. במקרה אחר דווח על אשה שנהרגה כשהמתינה עם חברותיה לעוף במחיר מפוקח במרכז חלוקה ממשלתי.
אבל המנהיג העליון עלי חמינאי אינו מתרגש. לפי מידע מהימן ומאומת שהגיע לגורמי הערכה ודיפלומטים בישראל ובמערב, הוא הורה להמשיך בתוכניות העשרת האורניום ופיתוח הגרעין הצבאי ואף להאיצן. להערכת חמינאי, ארצו יכולה לפי שעה לספוג את הסנקציות בלי שייגרם סבל ומצוקה כלכליים ניכרים לאזרחים ובלי סכנה למשטר. למרות הערכה זו, נתונים עדכניים ומהימנים שהצטברו לאחרונה באגף האסטרטגי של משרד החוץ מעידים על פגיעה ממשית באזרחי איראן, וכמעט בכל ענפי המשק במדינה:
פיחות אסטרונומי
הפיחות במטבע האיראני: מתחילת 2011 ועד היום ירד ערך הריאל לעומת הדולר ב60-70%; ב-2012 הואצה המגמה ומתחילת השנה ירד הריאל ב-20%. בתחילת 2012 היה השער האפקטיבי 22,000 ריאל לדולר. השער הרשמי באותה תקופה היה 11,000 ריאל לדולר. הציפייה להמשך פיחות הריאל כתוצאה מהסנקציות גורמת להאצת עליית מחירים אף שלא מורגש עדיין מחסור פיזי במרבית המוצרים.
אינפלציה דוהרת
האינפלציה על פי נתונים רשמיים נעה השנה בין 23-25%. להערכת כלכלנים במערב הבקיאים בנעשה באיראן האינפלציה הריאלית כבר הגיעה לרמה של 40% ויותר, וממשיכה לטפס. מחירי מוצרים בסיסיים כמו חלב ועוף עלו ב-100% ויותר. ק"ג בשר בקר למשל עולה סכום השווה ל-23 דולר. אגב, בדומה לישראל עד שנות ה-80 המאוחרות, גם באיראן כעת, בגלל האינפלציה, המחירים בשווקים ובין אנשים אינם נקובים במטבע מקומי - תומאנים וריאלים - אלא בדולרים.
שפל בתפוקת הנפט
התפוקה היומית של נפט באיראן ירדה בחצי השנה האחרונה מ-3.5 מיליון ל-2.7 מיליון חביות ליום. סוכנות האנרגיה של האו"ם קובעת כי בחודש אפריל 2012 לבדו צנחה תפוקת הנפט באיראן בין 20-40%. ירידה דרמטית זו פירושה שתפוקת הנפט האיראני פחתה ב-500-900 אלף חביות ליום. ההערכה היא שמגמה זו תימשך, ואיראן תידרדר ל-2 מיליון חביות ליום. כבר כעת, הצליחה תעשיית הנפט של עיראק לעשות היסטוריה: בפעם הראשונה בתולדותיה תפוקת הנפט היומית שלה עלתה על זו של איראן.
מאזן תשלומים מידלדל
כתוצאה מזה ירד העודף בחשבון סחר החוץ השוטף של איראן. מ-27 מיליארד דולר עודף ייצוא על יבוא ב-2011 מעריכים שהשנה העודף יהיה רק 8 מיליארד דולר.
גם יתרות מטבע החוץ של איראן יורדות בהתמדה וביוני הן עמדו על סכום נמוך יחסית (ליצואנית הנפט השלישית בגודלה בעולם) של 76 מיליארד דולר. צריך לזכור כי באיראן חיים כ-75 מליון תושבים וכי את רוב צריכת הדלקים שלה ואת חומרי הגלם לתעשיות הפטרו-כימיות היא מייבאת.
מטוסים בלי דלק
בנוסף, מטוסים של חברות תעופה איראניות נאלצים לבצע חניות ביניים ואפילו נחיתות חירום לצורך תדלוק. הסיבה: החרם שמטילות מדינות המערב על סחר בדלקים ועל העברות פיננסיות מאיראן ואליה.
הסנקציות משפיעות לא רק על הכלכלה אלא גם על ההתנהגות הכלכלית ועל מצב הרוח הלאומי. כך למשל, כשנפתחו השיחות על הגרעין עם המעצמות באיסטנבול ביוני השנה - עלתה הבורסה בטהרן. כשהתברר שהשיחות נכשלו הבורסה ירדה. עוד רמז למצב ראינו כאשר - כפי שפורסם ב-ynet - אתר שמרני הסיר מהרשת תוצאות משאל קוראים, שבו תמכו 60% בוויתור על העשרת אורניום תמורת הסרת הסנקציות.
מתגברים על הלחץ מהרחוב. עד מתי?
כלכלת איראן נמצאת בצרות בשנים האחרונות גם ללא קשר לסנקציות, כתוצאה ממדיניות סובסידיות שגויה ופזרנית, ניהול כושל ובעיקר שחיתות. מי שנתפש כאחראי ישירות לתחלואים הוא הנשיא מחמוד אחמדינג'אד וזו אחת הסיבות שחינו סר בעיני המנהיג העליון חמינאי והפרלמנט הנשלט על ידי השמרנים. אולם אחמדינג'אד ידע לחפות על כשלי הכלכלה באמצעות סובסידיות שניזונו מהכנסות העתק מייצוא נפט.
גם היום מנסה המשטר להתגבר על האפקטים הממשיים והפסיכולוגיים של הסנקציות באמצעות שילוב בין סובסידיות
למעמד הביניים, הקצבות ישירות (תשלומי רווחה) למעוטי היכולת וצעדי דיכוי פיזיים המונעים תסיסה חברתית-כלכלית. השאלה היא מה יקרה כאשר יפחתו עוד יותר יתרות מטבע החוץ שבאמצעותן מממן המשטר את הסובסידיות ואת הייבוא הישיר.
זאת ועוד, הכנסות הנפט של איראן פחתו לאחרונה לא רק כמותית אלא גם איכותית. מדינות שממשיכות לקנות נפט מאיראן מבקשות ומקבלות ממנה הנחות גדולות במחיר, ומשלמות את התמורה במטבע מקומי. הודו למשל משלמת ברופי במקום בדולרים, כך שאיראן יכולה לקנות בכסף זה מוצרים כמעט רק בהודו. החרם על ביטוח ספינות המובילות נפט איראני גרם גם להודו לפרק את חברת הספנות המשותפת לה ולאיראן. מצב דומה שורר ביחסי הסחר בין איראן לדרום קוריאה ואפילו לסין.
נפט איראני מוצג כנפט טורקי
כדי להתגבר על הקשיים שכבר גובים מחיר כבד נוקטת איראן בצעדים יצירתיים שונים שמאפשרים לה לעקוף את הסנקציות. המשטר בטהרן ומשמרות המהפכה מצליחים להבריח נפט למערב באמצעות משתפי פעולה, בהם טורקיה - שדרך שטחה מייצאת איראן נפט גולמי לצרכנים באירופה. הנפט המוברח מאיראן דרך האזור הכורדי בעיראק נמכר ללקוחות כנפט עיראקי או טורקי. בנקים טורקיים מעניקים שירותי מסלקה לבנקים האיראניים המוחרמים ומעבירים אליהם את תמלוגי הנפט (תמורת קופון עסיסי שנגזר). הממשל בוושינגטון, גם בהשפעת לחץ דיפלומטי ישראלי, מנסה לשים קץ או לפחות לצמצם תופעה זו.
הטורקים אינם יחידים. גם במדינות המפרץ, למשל בבחריין, מוסדות פיננסיים מחליפים לאיראנים את הריאלים והרופי'ס בדולרים. אולם עבירה קטנה זו על כללי החרם מתגמדת לאור הסיוע החיוני שמעניקות מדינות הנפט הערביות (במפרץ) בהנהגת סעודיה להצלחת חרם הנפט. מדינות אלה - כולל עיראק - הגדילו את תפוקת הנפט שלהן כדי למלא את מקום הנפט האיראני ולמנוע עליית מחירים בשוק העולמי.
מכה נוספת על הכנסות איראן ניחתה לאחרונה בגלל הירידה הנמשכת במחירי הנפט בשוק העולמי כתוצאה מהמיתון הכלכלי, לא רק באירופה ובארה"ב אלא גם בסין. לפי חישובי סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (ה-CIA) איראן צריכה לגבות, בתנאי ייצוא רגילים, מחיר מינימום של 80 דולר לחבית כדי שתוכל למממן את היקף הייבוא הנוכחי השנתי שלה ואף לצבור יתרות מטבע זר ניכרות. כיום לא רק שקטנה משמעותית כמות הנפט שאיראן מייצרת ומייצאת, אלא שהיא מקבלת עבור כל חבית מחיר הנושק ל-80 דולר. זאת בנוסף על העובדה שאיראן לא מצליחה למכור את כל הנפט שהיא מפיקה.
זה כמה חדשים שאיראן מתקשה למצוא מקומות אחסון לנפט שהיא מפיקה ולא מצליחה למכור. מתקני האחסנה היבשתיים כבר התמלאו וכעת היא מאחסנת נפט במיכליות המשייטות מול חופיה. במצב כזה נאלצים האייתולות להקטין את תפוקת הנפט במספר גדל והולך של בארות, צעד שיגרום נזק ארוך טווח לכושר התפוקה באותן בארות (יש אמברגו מערבי גם על מכירת ציוד לקידוח והפקת נפט לאיראן).
נתונים והערכות אלה הם הנימוק העיקרי שבו משתמשים בכירי הממשל האמריקני בבואם לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ושרים בכירים כמו יעלון וליברמן "לתת צ'אנס" לסנקציות ולא למהר לתקוף.
הטענה הנגדית שמעלים בכירים ישראלים היא שתעבור לפחות שנה עד שהסנקציות יתחילו לכרסם ממש ביתרות מטבע החוץ של איראן ויסכנו את תעשיית הנפט שלה. עד אז תוכל איראן להעשיר כמות אורניום שתאפשר לה מתי שתרצה לייצר תוך זמן קצר 5-10 ראשי קרב גרעיניים. המשמעות היא שאיראן תהפוך ל"מדינת סף" גרעינית ובמצב כזה תקיפת המתקנים על ידי ישראל או על ידי ארה"ב כבר לא תשיג דבר.
על כך בכתבה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
