"פארק השעשועים" של נבחרת ארה"ב בכדורסל
בולט? לוכטה? הסלבס האמיתיים בלונדון הם שחקני הדרים טים, שיפתחו את הטורניר (16:30) מול צרפת. הטירוף בעיצומו
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי של ynet ספורט
חגיגת תקצירי לונדון 2012:
- הישראלים יצאו לדרך: נבו החמיץ גמר אולימפי
- עמית עברי הצליחה הרבה פחות
- צפו בלוכטה זוכה בזהב ומשאיר את פלפס ללא מדליה
יסלח לנו ראיין לוכטה או אפילו אוסיין בולט - "הסלבס" האמיתיים כעת במשחקים האולימפיים, הם שחקני ה-NBA שמגיעים, אולי, לטורניר האחרון של שחקנים מקצוענים בצד האמריקני (רצון של סטרן להגביל את הגיל ל-23, כמו בכדורגל). בינתיים, הם צריכים להתמודד עם האפשרות היחידה שלהם לחזור הביתה - לזכות בזהב.
"אני לא חושב שזה עניין של לחץ", מספר לי כריס פול, "אבל כן יש מאיתנו ציפיות רבות. אנחנו פה עבור סיבה אחת בלבד, כמו שאני מקווה שכל אתלט אחר
הרכז הפותח של הנבחרת והלוס אנג'לס קליפרס, ניסה לתאר בקמצוץ את הכוח הרב של האמריקנים: "כרגע אני מתחיל בחמישייה כשראסל ווסטברוק ודרון וויליאמס מחליפים אותי, מי עוד יכול להגיד את זה כאן? כולם מכירים את הכוח ההתקפי שלנו, אבל מה שעושה אותנו זו ההגנה. אנחנו "נחנוק" אותך. אולי תתמודד עם זה 15-20 דקות, אבל בסוף תיכנע".
ווסטברוק השחצן, דוראנט החייכן
מי שהתייחס גם לשאלות לקראת המפגש עם הצרפתים, הוא דרון וויליאמס, רכז הברוקלין נטס המתהווה: "מדובר באחת הנבחרות הטובות בטורניר. צריך לתת להם קרדיט עם כמה שחקנים NBA מצויינים, לא רק טוני פארקר". כששאלתי אותו אצל מי יהיה הכדור במצב של מאני טיים בדקות הסיום ענה: "אני באמת לא יודע. הרי כולם רוצים שהכדור יהיה אצלם בידיים".
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
מי שללא ספק לא אהב את הסיטואציה בה מאות עיתונאים עטים על השחקנים לטרף של נייר, הוא ראסל ווסטברוק, שנראה היה חסר סבלנות ועם סף גבוה של שחצנות. אך ממש לידו ישב חברו לקבוצה, קווין דוראנט, שהסכים אפילו להתייחס לציטוט שלו מהחודש שעבר בו אמר כי יתקשה לשחק עם לברון ג'יימס, האיש שניצח אותו בגמר ה-NBA, באותה קבוצה.
"אני רגיל לשחק עם כולם. זו לא בעיה מיוחדת. האמת היא שהתמודדתי יותר עם קובי מאשר לברון, אז אין לי משהו מיוחד נגדו. לא רק ללברון אני צריך להתרגל. אנחנו נהנים ומכבדים אחד את השני ורק צריך להתחבר בינינו על המגרש. יש בינינו כבר סוג של אחווה".
Park life
מסיבת העיתונאים הענקית שהתקיימה ביום שישי בצהריים, הייתה טירוף מוחלט. כל שחקן יושב בכסא אחר, 4 מטרים מחברו, והעיתונאים מחפשים את הפרצה הנוחה לשאלות. קצת כמו בלונה פארק.
אתה יכול לעלות על המתקנים של הילדים בלי שום תור (אנטוניו דייויס - הבחירה מס' 1 בדראפט, או אולי אנדרה איגוואדלה הלא מוכר באופן יחסי), אתה יכול להגיע לפעילויות הכיפיות בקצת מאמץ (כריס פול, קווין דוראנט), או שאתה יכול לעמוד שעות בתור בשביל רגע אחד של ריגוש (לברון, בראיינט).
אבל הטירוף האמיתי יחל הערב, כשהם יעלו על המגרש. כשאולם הכדורסל המצוין שנבנה בצפון הפארק עם 12 אלף מקומות, יהיה מלא עד אפס מקום עם תיירים מכל העולם שמגיעים לראות את הפלא. לא הכדורסל יקבע האם הנבחרת הזו תוכל יום אחד להשתוות במחשבה לדרים טים המקורים של 1992. זו מידת הטירוף.
לפנייה לכתב/ת 
