למה דווקא רומני
הרבה יותר משישראל צריכה רומני עלום בבית הלבן, צריך שלא ייבחר שוב אובמה שהפר הבטחות והתייצב לצד האיסלאם
"לא נכפה על ישראל לדבר עם אויבותיה", הבטיח המועמד ברק אובמה ביוני 2008 בכינוס של איפא"ק, ולמי שהתקשה להבין את "עוצמת המחויבות" של מועמד הדמוקרטים הטרי לישראל ולבירתה, הוא הוסיף: "ירושלים תישאר בירתה הבלתי מחולקת של ישראל".
לימים, כשנדרש כבר הנשיא אובמה לאותה "הבטחה ירושלמית" של המועמד אובמה, הוא יטען כי בסך הכול טעה בהבטחתו, גם אם כל הסימנים שהצטברו מאז מלמדים שזאת לא הייתה טעות, אלא פשוט שקר. שכן שקר נוצר כשמתקיימת אי-התאמה בין מה שהאדם יודע, מאמין או מתכוון לבצע לבין מה שהוא כותב, אומר או מבטיח. זה קרוב לוודאי השם המפורש הראוי ביותר לאותן הבטחות טרום נשיאותיות מ-2008.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מערכה מקדימה ליום כיפור / נסים קלדרון
ואז הגיעו המעקלים / אלה (שם בדוי)
לאובמה כמובן אין זכות יוצרים על הפיכת ההבטחות לישראל או ליהדות ארה"ב לפלסתר. בין אם זו הבטחה ישנה נושנה עוד מ-1957 של שר החוץ האמריקני, ג'ון פוסטר דאלאס, כי ארה"ב תראה בסגירתם של מיצרי טיראן על ידי המצרים עילה למלחמה ותראה בפעולה צבאית לפתיחתם משום הגנה עצמית. בין אם אלה הבטחות של הנשיא ג'ראלד פורד לישראל ב-1975 שארה"ב תתמוך בהישארות ישראל בגולן במסגרת מו"מ עם סוריה. בין אם זו התחייבות של ביל קלינטון לשחרר את ג'ונתן פולארד, כחלק מהתמורה שתינתן לישראל על חתימת הסכם וויי. בכך מימשו בכירים אמריקנים את הכלל שהבטחות מקיימים רק אם הדבר נוח ומתאים, או שמראש לא הייתה למבטיחים כל כוונה לממשן.
עתה, כשבחירות 2012 כבר נראות היטב באופק הוושינגטוני, כשהקול והכסף היהודי חשובים מתמיד, וכשהמועמד הרפובליקני מיט רומני שם את פעמיו לישראל, מתחיל לחזור בשנית, אחרי ארבע שנים, מיצג השווא של אובמה, והפעם בין השאר בדמות חתימה פומבית וחפוזה על החוק לשדרוג היחסים עם ישראל. אלא שברקורד של הנשיא האמריקני הנוכחי, בניגוד מוחלט ליריבו הרפובליקני, יש בכל זאת "ערך מוסף" ישראלי, שאותו טרח לטפח. אותם שורשים גרמו לנשיא בתחילת כהונתו לפתוח את סגור לבו ולהצהיר כי ארה"ב היא "אחת המדינות המוסלמיות הגדולות בעולם". הוא הגיע לפרלמנט הטורקי כדי להביע את "הערכתו העמוקה לאמונה האיסלאמית, שעשתה רבות במאות השנים האחרונות לעיצוב העולם, ובכלל זאת לאמריקה". הוא השתחווה בפני המלך הסעודי עבדאללה ודיבר על חוכמתו, נדיבותו וחסדו. הוא גם הגיע לקהיר של "מובארק הרשע" לדבר בשבח "הקוראן הקדוש שמלמד אותנו: היה מודע לאל, ואמור תמיד את האמת".
התנער מבעלי ברית
כך, כמובן, ניתן גם להבין מדוע שש אובמה להעלות על ראש שמחתו את האסון שבהרחבת המרפסות בגילה שבירושלים ואת המעשה האיום והנורא שבאישור הבנייה ברמת שלמה, בדיוק כפי שניתן להבין את המאמצים הניכרים שהקדיש בניסיון לכפות על ישראל להתערטל מכל נכסיה הטריטוריאליים, כולל מאלה שבלב בירתה, או להכניס אחר כבוד למגרסות הנייר בוושינגטון את ההבטחה של בוש לשרון בנוגע לגושי היישובים. ובכלל, אובמה הפך ליותר פלסטיני מפלסטיני בדרישה מישראל לעצור כל בנייה מעבר לקו הירוק כתנאי לחידוש המו"מ עמם.
ברוח זו ובמקביל לטיפול בישראל "הסוררת", המשיך הנשיא האמריקני הנוכחי לסרב בכל תוקף ובמפגיע לממש את החלק המתחייב מייעודה של ארה"ב כמעצמת-על. למשל, שלא לאפשר לבריונים מוטרפים מסוגו של אחמדינג'אד לעשות ככל העולה על רוחם הגרעינית והאחרת. הוא התנער מבעלי ברית חשובים כמו מובארק. אלא שמי שדמותו הרוחנית עוצבה בין השאר בבתי גידול ליברליים רדיקליים, כמו אוניברסיטאות קולומביה והרווארד, ומשנתו הפוליטית קורצה באגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, ואת ה"אמיתות" על המערב ודרכו הנלוזה בלבנט הוא שמע בין השאר מהוגים כאדוארד סעיד - בסך הכול מממש את ייעודו.
הרבה יותר משישראל, ארה"ב ושאר המערב צריכים רומני עלום בבית הלבן, הם צריכים שלא יהיה שוב אובמה ידוע באותו הבית, שבכהונתו השנייה, אם חלילה תתרגש עלינו, עלול עוד להפוך לגיבורם האלמותי של הסינים, הרוסים, האיסלאמיסטים ושאר "שוחריו" של המערב וישראל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
