ממלכה שלמה מחכה למדליה ראשונה
הבריטים בלחץ, והפעם זה לא קשור לארגון המשחקים. היום הראשון נגמר, ועדיין אין מדליה. הפלופ הגדול: מארק קבנדיש
ביום שאחרי טקס הפתיחה, הבריטים נותרו חסרי כל. לא בגלל הכלכלה המתרסקת למשבר העמוק במאה השנים האחרונות (לא כולל מלחמות עולם כמובן), אלא משום שלמרות המאמץ, ההשקעה, העידוד והציפיות, היום נגמר בלי אפילו חצי מדליה.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי של ynet ספורט
חגיגת תקצירי לונדון 2012:
- הישראלים יצאו לדרך: נבו החמיץ גמר אולימפי
- עמית עברי הצליחה הרבה פחות
- צפו בלוכטה זוכה בזהב ומשאיר את פלפס ללא מדליה
היו כמה פלופים במשלחת של הוד מלכותה והמביך מכולם היה זה של מארק קבנדיש, האיש הכי מהיר בעולם על שני גלגלים. הטיימס למשל פירסם אתמול מודעה עצמית ובו הבטיח בגיליון הסאנדיי טיימס הבוקר, מוסף חגיגי של 28 עמודים לסיקור האולימפיאדה תחת הרושם המופרך שהמוסף יתפרסם כשקבנדיש הולך לקחת את מדלית הזהב הראשונה של בריטניה".
קבנדיש לא רק קילקל מוסף שהבטיח זהב, הדוושות שלו אפילו לא הגיעו לכסף וגם לא לברונזה. למקום ה-29 הוא הגיע. רוכב שהיה אלוף הספרינטים
בטור דה פראנס, שזכה באליפות העולם בקופנהאגן למרוצי כביש, נפל דווקא במגרש הביתי שלו.
עמדתי שם כדי לראות את המוני הבריטים מריעים לו בקטע רחוב פולהאם בו עברה הדבוקה בהתחלת המרוץ שיצא מחזית הארמון. בחנות הקפואים חילקו שמפניות ובמספרה תלו דגלים ופוסטר של קבנדיש. כשהדבוקה עברה, ההמונים צרחו בשמו. הוא דהר בשורה הראשונה. אסטרטגיה היא שם המשחק. תנקבו שם של תכסיס ותמצאו אותו על המסלול הארוך (250 ק"מ). אסור לדבר עם הרוכבים? ברור.
הנבחרת עשתה תרגיל יפה ושתלה שליחים בצדי הדרכים עם צגים דיגיטליים שנתנו לו תחזית מעודכנת לאותה שניה על מצב הרוח. יש לנבחרת אפילו מומחה מיוחד שמודד לחברי הנבחרת את הזיעה מהישבן. הוא חישב שאם היא לא מתנדפת ביעילות, זה יעלה לרוכב באובדן 10 שניות. גם בישבן המזיע של קבנדיש טיפלו.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
עם כל היתרונות, זה לא עזר והיו שם 28 רוכבים יותר טובים ממנו. עצוב, אבל זה הסיפור של כל ספורטאי שמקדיש את הנשמה והחיים לספורט ובסוף, כשהוא מגיע לרגע הגדול, המכנסיים נופלים לו.
למרות הכישלון הזמני של המשלחת הבריטית שהיא הגדולה בין המשלחות ותביא ללא ספק עוד הרבה נחת לממלכה, הציבור בטירוף. כל מי שיספר לכם שהבריטים מאסו באולימפיאדה, תגידו לו שיפקח את העיניים. מסע הלפיד כבר הוכיח את
זה כשלמעלה מ-7 מיליון איש הצליחו להידחק כדי לראות אותו ממרחק של פחות מ-10 מטר.
הבריטים שלא הצליחו לקנות כרטיסים נצמדים לשידורי הטלוויזיה של ה-BBC. תענוג לצפות. ניתוחים אינטליגנטיים, לא מהסוג של "אם הוא היה בועט את הכדור למטה, הוא היה נכנס לשער", אלא שמנתחים במילים פשוטות אך מדויקות את יכולת הספורטאים ברגע נתון ומסבירים מדוע אלה הצליחו והאחרים נכשלו. הם מתרגשים כשצריך, למשל כשהסינית בת ה-16 שברה את שיא העולם ב-400 מ' מעורב אישי, ובקיצור כמו שאמרנו, תענוג לצפות.
גם במתקנים עצמם כולם יוצאים מגדרם. לאורך מסלול מרוץ האופניים למשל, השוטרים עושים מאמץ ומעבירים לקהל את מה שהם שומעים במכשירי הקשר ("עוד 7 דקות הם יגיעו"). לפני ששיירת הרוכבים מגיעה, מקדימה אותה שיירת אופנועני משטרה. אלה זוכים למחיאות כפיים קצובות ובתגובה מבצעים פעלולים כמו הנפות רגליים, צופרים בקצב, משתתפים בחגיגה.
החלק המוזר ואולי שערורייתי הוא שבמתקנים עצמם המושבים אינם מלאים. אתמול למשל בחגיגת כדורעף החופים במרכז לונדון, במתחם הממוקם מול הארמון. כל הכרטיסים נמכרו מזמן אבל בפנים, יכולתי לספור כמה מאות טובות של מושבים ריקים. "לא מכרו את המושבים האלה?", אני מצביע על קרחת ושואל את אחד הסדרנים. "מכרו, אבל השאלה למי", הוא עונה, "קנו הרבה חברות שחילקו חינם ללקוחות ואם מקבלים משהו בחינם, קל להתעצל ולא להגיע וזו התוצאה".
גם בטורניר הטניס בווימלבדון חזר הסיפור ולפי הדיווחים, בעצם בכל מתקן. קרחות ביציעים מותירות אווירה לא נעימה, מה עוד שכל כך הרבה ניסו ולא הצליחו להשיג כרטיסים לאותן תחרויות.
הבריטים לא יוותרו בקלות על החלום לראות מדליות זהב והרבה על צווארי חברי המשלחת. בעלי הגלגל ענק הבטיחו להאיר את הגלגל בצבע המדליה בכל פעם שבריטי יזכה בה. בינתיים מפעילי מערכת התאורה של הגלגל חסרי עבודה.
הבריטים מציאותיים. גם הם יודעים שהכמות לא קובעת. גם אם ניפחו את המשלחת כדי שתהפוך לגדולה מכולן כיאה למארחת, מספר המדליות שלהם מוגבל, אבל הרושם לעתים חשוב לא פחות. קחו למשל את המספר האסטרונומי של המתופפים בטקס הפתיחה: 965 (!). מישהו חשב מה היה קורה אם כולם היו מתופפים באמת? הקהל היה יוצא חירש.
המתופפת המובילה אגב וזה עוד סיפור בריטי יפה, היא חירשת עמוקה מה שנקרא. לא שומעת מגיל 12 גם אם צועקים לה באוזן. אוולין גלני שמה והיא האישה עם השיער הארוך והמשקפיים שראיתם מתופפת בטקס על תופי ענק. לעומתה, מאות מהמתופפים שכאילו תופפו, עשו את זה עם מקלות שחוברו להם כדורי טניס על תקן של משתיקי קול או שרק עשו כאילו.
אבל הדבר האחרון שהבריטים רוצים, זה גם להגיע למדליות כאילו. קבנדיש הלך אבל עכשיו בונים על תום דיילי שיקפוץ מ-10 מטר ישר לטבעת הזהב. באי מאן (בים האירי בין צפון מערב אנגליה לצפון אירלנד) שיש לו שירות דואר עצמאי ושקבנדיש נולד בו, כבר הזדרזו עוד לפני חודש להנפיק סדרת בולים עם דיוקנו.
אתמול בבוקר, בסניף הדואר שעובד בשבת, שאלתי את הפקיד ההודי אם יש לו את הבולים של קבנדיש. "מה, אנחנו באי מאן?", הוא עונה בהתרסה, "באנגליה הדואר הודיע שמנפיקים בול עם ספורטאי 24 שעות אחרי שהוא זוכה במדליה. שקודם יזכה".
לפנייה לכתב/ת 
