יש הסבר פסיכולוגי: למה אנשים כפויי טובה?

אם יש מישהו שהמונח "כפוי טובה" תפור למידותיו, זה ללא ספק אשר. את סיפור המעשה סיפר לי מנכ"ל החברה שבה הוא מועסק, ואף שחלפו כבר יותר מחודשיים מאותו יום שאשר (שם בדוי) גמל רע על כל הטוב שקיבל, המנכ"ל עדיין נסער וזועם.

עוד טיפוסים שכדאי להתרחק מהם:

הכל התחיל לפני כשלוש שנים, כשבנו הבכור של אשר אובחן כחולה בסוג סרטן נדיר, ומיד עם גילוי המחלה נזקק למנות דם. בלי להסס ביקש מנכ"ל החברה ממאות העובדים שיתרמו דם ואף יתרימו את בני משפחותיהם.

כבר למחרת שכרה החברה חובשים פרטיים, והעובדים תרמו עשרות מנות דם שהועברו למעבדת בית החולים. במקביל אפשרה הנהלת החברה לאשר להיעדר מהעבודה פעמים רבות. המנכ"ל אף הורה למנהלת כוח האדם להגדיל את שכרו של אשר ולהיעתר מיד לבקשותיו להלוואות.

כשלושה חודשים מאוחר יותר בישרו הרופאים לבני המשפחה המודאגים שבישראל לא נצבר עדיין מספיק ניסיון בטיפול במחלת הבן ולכן הם המליצו להטיסו למרכז רפואי בארצות הברית, מקום מושבו של הרופא המומחה לבעיה זו.

"איך שאשר סיפר לי, לא היססתי לרגע‭,"‬ ממשיך המנכ"ל. "בנוהל חירום כינסתי את ההנהלה בבקשה לאשר גיוס כספי תרומה לבן‭."‬ כל אחד מעובדי החברה קיבל למחשבו בקשה אישית לתרום, והבקשה גם נתלתה על לוחות המודעות לאורך המסדרונות. "מסכום הכסף שנאסף, בתוספת מענק נדיב מההנהלה הראשית, טסו אשר ואשתו עם הבן החולה, וכל יום מישהו מאיתנו התקשר לשאול לשלומם ואם חסר להם משהו‭."‬

בזכות הטיפול שקיבל הפכה מחלת הבן ממסכנת חיים לכרונית. המשפחה שבה לארץ, ואשר חזר למקום עבודתו. "במאי האחרון החליט קומץ עובדים בעייתיים במיוחד שההנהלה אינה מתפקדת כיאות וקרא לעובדים לתבוע את פיטוריה. ועד העובדים, ראוי לציין, לא תמך בדרישה המופרכת הזו‭,"‬ מתאר המנכ"ל.

כשרשימת המתקוממים הגיעה לשולחנו הוא נדהם למצוא בה גם את שמו של אשר. "הסתכלתי על השם פעם ועוד פעם והרגשתי איך אוזל לי הדם מהפנים. סטירת לחי מצלצלת כזאת לא קיבלתי בחיים שלי‭,"‬ הוא אומר. "מזלו של אשר שהוא לא היה על ידי באותו רגע, אחרת הייתי מפרק במכות את כפוי הטובה העלוב הזה‭."‬

הילדים לא אומרים תודה

כל אחד מאיתנו נפגש במהלך חייו עם התנהגות כפוית טובה - מצד בני משפחה, חברים, מעסיקים ומועסקים ואפילו אנשים זרים. "זוהי אחת ההתנהגויות האנושיות הפוגעניות ביותר‭,"‬ אומר ד"ר מוטי משיח, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. "היא מותירה את נותן הטובה מתוסכל, מאוכזב, מרומה ושואף לנקמה".‬

הסיפור של ליאורה, אמא לשניים וסבתא לנכד, ממחיש זאת היטב. "גידלנו את הבנים בבית שהנתינה בו היא הבסיס. גם אנחנו וגם ההורים שלנו היינו שם בשביל הבנים ונתנו להם באהבה. כנראה שהיינו כל כך עסוקים בלתת, שלא שמנו לב אם הם בכלל יודעים להודות לנו‭."‬

כשהבן הבכור נישא, הכפילו ליאורה ובעלה את הנתינה הנדיבה שלהם. "שמחנו בכלה החדשה שהצטרפה למשפחה ובהזדמנות לפנק גם אותה‭,"‬ היא אומרת.

רק כשנולד הנכד נפקחו עיניה של ליאורה. "בכל יום שאני לא עובדת מפוצל אני הולכת אליהם לשחרר את המטפלת‭,"‬ היא מספרת. "ופתאום, אני לא יודעת למה, התחיל להפריע לי שהבן שלי ואשתו אף פעם לא מודים לנו או מעריכים או אומרים מילה טובה. מה, זה כל כך מובן מאליו שמגיע להם? הם התעוורו ולא רואים ממטר אותנו ואת הצורך שלנו בקבלת תודה על כל מה שאנחנו עושים בשבילם‭"?‬

אפשר להתגבר על זה?

להכרת התודה האנושית שבין אדם לאדם ובין אדם לאלוהיו שורשים עמוקים בכל אחת מהתרבויות ומהדתות. "ביהדות זוהי אבן דרך מהותית‭,"‬ מסביר ד"ר יאיר כספי, פסיכותרפיסט ומנהל המרכז לפסיכולוגיה ביהדות בתל אביב.

"האדם הדתי לומד כבר מילדותו שהחיים הם מתנת האל ולכן יש לא רק לברך עליהם, אלא גם להודות: על המזון, על השלמות, על הכל. כבר בהשכמה מצטווה האדם לפתוח בתפילת 'מודה אני‭.'‬ מתחילת בית שני הדגישו התנאים את הצורך בהכרת הטובה האנושית בפסוק: 'שלא תהא כפוי טובה, שהוא אינו צריך לך - אתה צריך לו‭."'‬

אבל גם האדם הדתי, שמודה לאל, עלול להפוך כפוי טובה למקורביו. "ליכולת להשיב טוב קודמת ההכרה שעשו לך משהו טוב, שהתאמצו בשבילך‭,"‬ מסביר ד"ר כספי. "אנשים שהם נכים רגשיים אפילו לא שמים לב לטובה שקיבלו ולכן הם לא ערים בכלל לצורך של המקבל בתודה‭."‬

האם אפשר להתגבר על כפיות טובה? "בעשור האחרון התפתח זרם פסיכולוגיה חיובית, שמהות הטיפול הבסיסית שלו נשענת על ה'יש‭,"'‬ אומר ד"ר כספי. "המטפלים בגישה זו מלמדים את מטופליהם להתמקד בכוחות, ביכולות, באהבה, בנתינה ובקבלה. חלק מהתרגול הטיפולי כולל הכנת רשימה יומית של תודות, דבר שהופך את הטריוויאלי למתנה ואת המטופל מכפוי טובה לאסיר תודה‭."‬

מהמנוצל עד הנצלן

אז מי הם כפויי הטובה ומה הפך אותם לכאלה? מסבירים ד"ר משיח וד"ר כספי:

אנשי ה"מגיע לי‭‬"

"הם גדלו בסביבה מרפדת מדי, שנתנה ותמכה כמובן מאליו ומעולם לא עמדה על הצורך לקבל תמורה או תודה. יש בהם טיפוסים מפונקים, לפעמים ילדים יחידים להוריהם, שהפכו לשואבי אנרגיות - לוקחים ולא נותנים ולעולם אינם חשים צורך להודות. עשית בשבילם? התאמצת? למה להודות, זה מובן להם מאליו.

"אנשים כאלה גדלו בבית שהמילה 'תודה' הייתה בו מחוץ לתחום, גם על מעשים טריוויאליים. אם המילה תודה אינה נכללת בלקסיקון המשפחתי, זה מחלחל לכלל ההתנהגויות ולכל ההקשרים‭."‬

המנוצלים

"אלה הטיפוסים שבילדותם הנתינה ההורית שימשה רק קדימון לבקשה. למשל: 'אתה ילד כל כך אחראי, תביא את רועי מהגן‭,'‬ או 'אם תביא את רועי מהגן, תקבל קרמבו‭.'‬ כך אותם ילדים מפנימים שתמורת טובה הם צריכים לעבוד, ולכן הם מראש מייתרים אותה, ובלבד שלא ישתמשו בהם. וכך, גם כשעושים להם טובה, במקום להכיר בה הם נרתעים ממנה והופכים למעשה לכפויי טובה.

אלה שהמתנות שקיבלו נלקחו מהם

"זה קורה לרוב בקרב ילדים להורים גרושים, שבהם אחד ההורים עזב את הבית. נפשו הרכה של הילד מפתחת אשמה סביב זה: מה עשיתי שהיה לי מישהו אהוב והוא נלקח ממני? מהחוויה הקשה הזו הם הופכים לסרבני קבלה. כשכבר עושים בשבילם, הם פוחדים שעושה הטובה או היא עצמה - המתנה, ההלוואה, קיצור התור לרואה החשבון וכו' - יילקחו מהם".

‬ 

הקורבניים

"בהגדרה הזו נכללים טיפוסי ה'אכלו לי, שתו לי‭.'‬ לא משנה עד כמה נטרח עבורם ונצ'פר אותם, הם לעולם יישארו מסכנים בעיני עצמם וכפויי טובה‭."‬

הנצלנים

"אלה טיפוסים כוחניים שהזולת בעיניהם אינו אלא המשך יד ימינם. לפיכך אנחנו מחויבים לטרוח בשבילם, ולהם יש 'פטור' מוחלט מהצורך להודות".